אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משה ליבה: עיון חוזר בספרי שירתו


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
13/01/2009
מחבר: 
אדלינה קליין

"
מבית העם לבנייני האומה" - (הוצאת "סמנה" בע"מ, ירושלים 1987)
"עיין ערך דיפלומט" - (הוצאת "סמנה", בע"מ, ירושלים 1989)
"כרטיס ביקור מיאמי פלורידה" (הוצאת "ירון גולן", תל-אביב 1994)

"הָעִבְרִית חָזְרָה לְתִקוּנָהּ"

משה ליבה נולד 1931 ברומניה. חבר קיבוץ, קצין צבא, ועיתונאי לשעבר. ד"ר למשפט בין-לאומי של אוניברסיטת פריס ומרצה.לימים, איש משרד החוץ, שימש מנכ"ל המכון המרכזי ליחסי תרבות ישראל-אמריקה האיברית, ספרד פורטוגל.

בין היתר עשה שירותו כקונסול כללי בפלורידה ופורטוריקו ובאוסטרליה. וכשגריר ישראל במדינות אפריקה: בטוגו, סנגל, גמביה, ונצואלה, טרינדד וטובגו, האנטילים ההולנדיים, וסורינאם. וכן כשגריר ישראל במיאמי. משה ליבה הנו משורר, צייר ופסל המציג יצירותיו בתערוכות יחיד במדינות העולם. יוזם ועורך כנסים בינלאומיים לסופרים משוררים וליוצרים מהאמנות הפלסטית. בין היתר מאייר ומעצב עטיפות ספרים וכתבי-עת ספרותיים. ומפרסם ספרי ילדים וכן ספרי שירה למבוגרים שהוא כותב בשפות: עברית צרפתית אנגלית וספרדית. כמו-כן הוא מפרסם מחקרים וספרי לימוד, מאמרים ומסות. בין ספרי שיריו בעברית בולטים: "מבית העם לבנייני האומה" 1987, "הנגן מאושוויץ" 1987 (המחזה עובד ע"י ד"ר פ. ליבוביץ והועלה לבימה בשנת 1989), "עיין ערך דיפלומט" 1989, "אבנים בכביש רמות" 1989 (הספרים יצאו בהוצאת "סמנה" בע"מ, ירושלים), הספר: "כרטיס ביקור מיאמי פלורידה" (ראה אור בהוצאת "ירון גולן", תל-אביב 1994).

המשורר משה ליבה שרד את השואה ומוראות אותן השנים הותירו בנפשו כנער צלקות פתוחות שלא הגלידו עם הזמן. החוויות האיומות באות לביטוי בשפה הספרדית בספרו: "שילוש ישראלית מצוי" שיצא לאור בהוצאת "רונדס", ברצלונה 1986. אחד מהשירים תורגם לעברית ומופיע גם בספרו: "מבית העם לבנייני האומה" (עליו אדבר בהרחבה בהמשך) הוא רושם: ..." לֹא לִישׁוֹן, בַּלַיְלָה/בָּאִים לָקַחַת/ הָעֵר יוּכַל לִבְרֹחַ"... 'הפחד' נותר מוחשי. ממשי. וחרוט עמוק בוורידים. ואף על פי-כן, הוא גא במוצאו היהודי ומצהיר: ..."הַתְּלַאי הַצָּהֹב/כֶּתֶם שָׁחוֹר. כּוֹכָב/מָגֵּן דָּוִד. יְהוּדִי/זֶה אֲנִי"... המשורר מביע בקול רם את הזוועות אשר חווה בעל כורחו ושהיו שמורים, חסויים וזועקים בתוכו לצאת החוצה. השיר מורכב מפסיפס מראות ומחשבות שחברו יחדיו ולכן הוא רשום במקוטע: ..."אֲחוֹתִי, בַּעֲלָהּ, הַתִּינוֹק/מֵהָעֵבֶר הַהוּא שֶׁל הַנָּהָר/מַדּוּעַ לֹא בָּאִים/אֵינָם?/ כְּבָר אֵינֶּנִי דּוֹד ?"...

היות והטראומה שעבר הייתה עזה ומטלטלת, הוא שב ורואה בעיני רוחו את הזוועות שתי וערב: ..."כָּל-לַיְלָה. הַשּׁוֹאָה הַזֹּאת/כֹּה הַרְבֵּה שָּׁנִים, לֹא נִגְמֶרֶת"...ועד לסיום השיר חש המשורר כי אינו מסוגל לגלות קבל עַם את סודו המוסתר והאישי אשר הסכים להעלותו על הנייר בלבד: ..."הַשּׁוֹאָה שֶׁלִי/זֶה דָּבָר מְאֹד אִישִׁי/רַק בֵינִי לְבֵין עַצְמִי"... משראה את האותיות בדפוס, הבין כי זאת משימתו החשובה והעלה עוד ועוד יצירות אשר נהפכו לספר. בשיריו הבאים הוא פורץ מתוך השתיקה שגזר על עצמו ומעביר את עדותו ללא כחל וסרק. וכאן מגיע השיר "סבון אפור" (ע' 24 – כל השיר): ..."קַח!/יְהוּדוֹן מְלֻכְלָךְ/צִוָּה הַגֶּרְמָנִי/חֲתִיכַת סַבּוֹן./הִבַּטְתִי/עַל הַגּוּשׁ הֶאָפֹר./תִּתְרָחֵץ/יְהוּדוֹן/רָקוּב/פָּקַד הַגֶּרְמָנִי:/סַבּוֹן יְהוּדִים נָקִי"...

מאז משפטו של הצורר אייכמן, שהובא למשפט ב"בית העם" עד משפטו של הצורר האחר: דמניוּק, אשר התקיים ב"בנייני האומה" (כמוזכר בספר), שבים ופוקדים את המשורר משה ליבה תמונות הזוועה שוב ושוב עד כי הוא דבק בתזה האומרת כי 'הגיהנום' מתקיים 'עלי אדמות', ואילו שם בשמים - מתקיים 'גן העדן'. והרי השיר: "מִסְפָּרִים בְעָנָן" (ע' 23): ..."בָּשָּׁמַיִם נִפְתַּח/צֹהַר צָר/הֶעָנָן/, הַמִּסְפָּרִים,/הַכֹּל נִשְׁאָבִים/וְקוֹל גָּדוֹל אוֹמֵר/בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם הֲלוֹם/מְקוֹמְכֶם לְיָדִי/סְבַלְתֶּם דַּי כֻּלְּכֶם/בַּגֵּיהנֹּם./הֲמִסְפָּרִים יַעֲנוּ בְּמַקְהֵלָה:/בָּרוּךְ הַמָּקוֹם/בָּרוּךְ אַתָּה"...

היפוךְ במחשבת ישראל ובאמונה היהודית ש'הגיהנום' ו'גן העדן' - שוכנים בעולם הבא, מביאה אולי תוצר של מזוֹר ו'שקט נפשי' בשאלת השאלות אודות השואה הנוראה - אשר מחקה שישה מיליון בני אדם בשל היותם שייכים לגזע היהודי.

ואל לנו לשכוח כי כל זה קרה באירופה הנאורה. מכאן ואילך, המשורר משיב עצמו אל 'קרקע המציאות' שאינה פילוסופית כלל ועיקר, ורושם את שיא יצירתו:

"הנגן מאושוויץ" (ע' 39-43). ושם הוא ממשיך ומדבר בגוף ראשון: ..."לְכָאן אֲנִי שַׁיָּךְ/אֲנִי לֹא פֶּסֶל חָי"...//..."כִּי חָי,/בַּמּוֹנוּמֶנְט הַזֶּה/עִמּוֹ חֶלֶקִי/זֶה יָד, וָשֶׁם/וְגוּף שֶׁלִי"... האתר מנציח עברו, ונותן בידיו כֹח להמשיך במשימת חייו להעביר אל העולם את המסר כי "עם ישראל" ימשיך לשרוד, וינצח את כל הקמים להשמידו. סמוך לקובץ שירים זה, מוציא המשורר לאור את ספרו: "עיין ערך דיפלומט". ובשורותיו הקולעות האמינות והמתומצתות - הוא פותח לפנינו את סוד האחריות והסיכון בתפקידו בשרות מדינת ישראל, כקונסול וכשגריר במדינות העולם: ..."דִּיפְּלוֹמָט זֶה לָדַעַת לוֹמַר לֹא כְלוּם/בְּהַרְבֵּה שָׂפוֹת"...//..."לָנוּע עַל-פְּנֵי יַבָּשׁוֹת/לְפִי צָרְכֵי הַשֵּׁרוּת/נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו/בְּמִזְוָדוֹת וְאֶת מוֹלַדְתוֹ/עַל מַפּוֹת"...//..."לִרְמוֹז, כְּדֵי שֶׁהַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה אֶת דַּעְתְּךָ לְדַעְתּוֹ./לִנְהֹג זְהִירוּת,/לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה/וְלֹא לְנַדֵּב מֵידָע וְדֵעָה"...//..."לָתֵת רֵאָיוֹן וּלְהִזָּהֵר בַּלָּשׁוֹן/לָדַעַת אֵיךְ לַעֲמֹד, לְחַיֵּךְ,/לְדַבֵּר בַּמִבְטָא הַנָּכוֹן/וְלוֹמַר, לֹא אֶת מַה שֶׁהָעִתּוֹנַאי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ/וְלָרֹב, לֹא אֶת אֲשֶׁר עִם לִבְּךָ, בִּפְנִים,/אֶלא אֶת אֲשֶׁר הִטִּילוּ עָלֶיךָ לְהַסְבִיר"...

גם אם הנאמר לעיל נרשם בצורה סטירית, הדברים משקפים למעשה את הרציונאל הישראלי השקוף - הן של 'הפרט' והן של 'הכלל' כאחד. היהודי המאמין, אשר נאמן לארצו ולמולדתו ולוחם עליה בחירוף נפש עושה את כל המטלות והשליחויות המוטלות עליו באהבה ומתוך חזוֹן. בספר, מובאים מסרים רציניים וחשובים. לא תמיד ניתן 'לפרַט' לעשות כרצונו כשהוא בשליחות מדינית, אך האיש אשר חווה על בשרו את הגהנום בהתגלמותו ויצא שלם מהתופת, יודע להעריך את 'הקיום' על פני 'אי הקיום', ונחוש בבחירתו לצעוד קדימה ולמלא אחר המשימות הדיפלומטיות המוטלות עליו למען ארצו/בידיעה ברורה, כי האנטישמיות לא רק שאינה נעלמת אלא הולכת מתעצמת ומחריפה. וכדיפלומט, חייו וחיי משפחתו. נתונים באופן תמידי בסכנה ובאיום של טרוריסטים ומרצחים למיניהם.

בספרו: "כרטיס ביקור מיאמי פלורידה" - חושף בפנינו המשורר, את חיי השפע והזוהר 'במדינה הגדולה' ובעיקר הוא קולט ברגישות רבה, את חיי היהודים תושבי המקום, אשר אינם ערים למתחולל מסביבם ושקועים עד צוואר בצורך המיידי לספק את תאוות המותרות והשפע. בשירו: "עושים רוח" (ע' 28) מביא המשורר לפנינו את רוח 'העשירים' אשר אינם יודעים שובע: ..."גַּנָּנִים הִיסְפָנִים,/נוֹשְׂאִים עַל כִּתְפיהֶם מַשְׂאֵבוֹת, /שׁוֹאַבֵי אָבָק/מְנוֹפְפִים מֵהַשְּׁבִילִים/אֶת הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים/מַעֲשֵׂה רוּחַ/ מְלָאכוּתִית נוֹשֶׁבֶת"...

המראות המשתנות במסעותיו בין מדינה למדינה אותן חווה המשורר, נותנות ביטוי עז ביצירתו "ניו-יורק" (ע' 37): ..."כֹּל-הַשָּׁמַיִם אֲפֹרִים/כֹּל הָעוֹבְרִים נְֶחְפָּזִים/כֹּל- הָפַּרְצוּפִים זָרִים/כֹּל-הָצּוֹפָרִים זוֹעֲקִים/כֹּל-הָאוֹרוֹת זוֹהֲרִים"...//..."כֹּל-הָאֲנָשִׁים מְרֻבָּעִים"... כמובן ניתן לחוש בשיר את מלא משמעות 'הניכור'.

מעיניו הפקוחות של המשורר לא נעלמים האנשים החיים מתחת לקו העוני, ובשירו: "סולידריות" (ע' 52-53) הוא נותן תשקיף מדויק לנפשות הפועלות בשולי החברה: ..."חַסְרֵי הַבַּיִת/דַּלְפוֹנֵי הָעִיר/גָּרִים מִתַּחַת לַגֶּשָׁרִים/שֶׁל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר בָּעִיר הַגְּדוֹלָה/בקופסאוֹת קַרְטוֹן"...//..."מְבַקְּרִים בְּבֵית תַמְחוּי/שֶׁל הַכְּנֵסִיָה/שָׁם מְקַבְּלִים/אֹכֶל חִנָּם/פַּעֲמַיִּם בְּיוֹם"...//..."בְּצֵאתָם מֵהָאֲרוּחָה/מְפַזְּרִים פְּרוּרֵי לֶחֶם/לְלַהֲקוֹת הַיּוֹנִים/הַמִתְכַּנְּסוֹת בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה"...//..."סוֹלִידָרִיוּת/בֵּין דַיָּרֵי הַרְחוֹב"...

הקובץ מורה באצבע מאשימה על החברה הגבוהה החצויה והמפוצלת שיש בה הבדלי מעמדות חסרות כל פרופורציה. הוא צובע את העשירים, כקמצנים האוספים שיירי אוכל לכלבם (מהמסעדה בה סעדו קודם), ואילו העניים המרודים - טובי לב מושיטים מִפַת לחמם פירורים לציפורים.

את עיקרי חששותיו, מביע המשורר בביקורתו החריפה את אחיו היהודים אשר נופלים 'לבור יקוש' של החיים היפים (להרף עין) חיים הניבטים כחסרי מטרה ותכלית בנכר שכן הסכנה אורבת להם בהתבוללות ובהכחשת זהותם היהודית.

בשירו "גלות חוזרת" (ע' 87) הוא כותב: ..."יְהוּדִים בַּגוֹלָה/בוֹנִים/גָּלוּת מַתְמֶדֶת"... כמו בא לומר - האם השואה לא הספיקה לעם היהודי?! ומה ממגנט אותם כל כך להשתקע בגולה? הבה נראה זאת בשיר "קנאה" (ע' 88): ..."יִשְׂרְאֵלִים הַבָּאִים/לָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה/רוֹאִים מִסָּבִיב, תָּמִיד/קַיִץ"...//..."כְּמוֹ עֲנִיִּים/חַסְרֵי-כֹּל/הַמִּסְתַּכְּלִים בְּקִנְאָה/מֵעַל גְּדֵרוֹת וְשַׁעֲרֵי בַּרְזֶל/לְבָתֵּיהֶם שֶׁל עֲשִׁירִים"... את שאט נפשו מהאדישות הטוטאלית של אחיו, המשמיטים במו ידיהם את זהותם נמצא בשיר "פרנסת הרבנים" (ע' 67): ..."הַתַּהֲלִיךְ סָלוּל/דוֹר הַהוֹרִים/יְהוּדִים/דּוֹר הַבָּנִים/מְעֹרָבִים/דּוֹר הַנְכָדִים/כְּבָר נוֹצְרִים./בְּקֶצֶב זֶה/בְּפֶרֶק זְמַן/שֶׁל שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת/בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת/נִסְגָּרִים"... ובעניין חיפוש ההצלחה בחו"ל הוא מביא את השיר "הֵיכָה יָרַדְתָּ"
(ע' 65-86): ..."דִּבְּרוּ עַל-שָׂפוֹת, עִבְרִית/אִידִישׁ, לָדִינוֹ,/לְפֶתַע הִתְעָרֵב/שֶׁלֹא כְּדַרְכָּם שֶׁל/מֶלְצָרִים,/לָדִינוֹ, זֶה הָאִידִישׁ/שֶׁל הַסְּפָרַדִּים/כְּתוּבָה בְּעִבְרִית/אָמַר, בְּשָׁפָה אַנְגְּלִית צֶחָה./וּמְנַּיִן לְךָ, שֶׁאַלְנוּהוּ, מֻפְתָּעִים./יְהוֹשֻׁעַ מַנְדֶּלְבָּאוּם לֹא יֵדַע/אָז מִי כֵּן? הֵגִיב בְּגַאֲוָה"...//..."נְכְדוֹ שֶׁל שַׁעַר מַנְדֶּלְבָּאוּם/קֶטַע מֵהַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל יִשְׁרָאֵל/מֶלְצַר מִן הַשּׁוּרָה/ בְּמִסְעָדַה קְטַנָּה בַּעֲיָרָה נִדַּחַת/בְּקָצֵהוּ הַשֵׁנִי שֶׁל הָעוֹלָם/אֵיזוֹ הִדַּרְדְּרוּת"..
.
השיר המסכם את הקובץ הוא למעשה סגירת המעגל מבחינתו של/משה ליבה כשגריר, אשר ייצג את ישראל באמינות במסירות ובשלמות האופיינית לאישיותו. וסגירת המעגל היא בעצם גם מבחינת היותו יוצר יהודי שבא מהגלות לישראל התיישב והשתלב בתרבותה ובקיאותו בשפה, האדירה את שמו גם בעיני מורהו הרב, אשר לפני חמישים שנה זילזל בידיעתו הצרה בשפה העברית וכך הוא רושם בשיר: "עִבְרִית חָזְרָה לְתִקוּנָהּ" (ע' 115) ..."כאשֶׁר הִגִּיעוּ אֵלַי/הַיֶּלֶד הַגַּלוּתִי/בִּשְׁעַת הַקְרִיאָה/הָיָה אוֹמֵר/בְּצַעַר, בְּלִגְלוּג/הַמוֹרֶה-הָרַב: עַכְשָׁיו הַמַעֲבָר הָאִטִּי/נְפַגֵּר, נִתְעַכֵּב"...//..."בָּעִיר הַגְּדוֹלָה/בְּאֵרוּע שֶׁל קְהִילָה עֲשִׁירָה/חֲמִישִּׁים שָׁנָה אַחַר-כָּךְ/הִגִּישׁ לִי,/לִנְצִיג הַמְדִינָה הָעִבְרִית/הַמּוֹרֶה-הָרַב/נְיַר טְיוּטָא/שֶׁל הַקְדָּשָׁה לְסֵפֶר/וּבִקֵּשׁ בִּדְחִילוּ: תַּקֵּן-נָא הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁלִּי"...//..."הָעִבְרִית חָזְרָה לְתִקּוּנָהּ"!...

C כל הזכויות למאמר זה שמורות לאדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר