אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מארק סטרנד שירים / עוזי וייל


תאריך פרסום קודם: 
25/12/2008
מחבר: 
יצהר ורדי

מארק סטרנד, שירים
תירגם וערך: עוזי וייל
למשכל – הוצאה לאור 2007

עוד יותר חושך ואני נכנס פנימה

מארק סטרנד, שירים. תירגם וערך: עוזי וייל. למשכל – הוצאה לאור 2007

"האם אי פעם היה מישהו כה עצוב? אין טעם לחתוך את הוורידים. ידי יפלו."

כל כך הרבה שירה נכתבה במרוצת הדורות, שלעתים נדמה שזהו, הכל כבר נכתב. לכן כל כך משמח לפגוש מישהו שיודע לומר משהו חדש, משהו שטרם נאמר. זו התחושה העולה מקריאת הקובץ הזה, שבו מכונסים שירים (ולא רק שירים) מספריו השונים של מארק סטרנד.

עוזי וייל, שנתקל כמעט במקרה בשיריו של מארק סטרנד, פרסם בעבר תרגומים לשירים האלה (כמו גם לשירים של בוקובסקי וקארבר) בעמוד "השער האחורי" – אייקון בפני עצמו - ועכשיו הוא מוציא את האסופה הזאת, מעין "המיטב של..." על פי בחירתו שלו.

"יש כל כך הרבה כתיבה גרועה בעולם," אמר סטרנד בראיון לעיתון הארץ, "ולכן משורר מחויב מוסרית לכתוב הכי טוב שאפשר". ואכן, לפחות חלק מן השירה המקובצת בספר הזה היא "הכי טובה שאפשר". אני, באופן אישי, אוהב יותר את הקטעים האינטימיים והאישיים בספר: "יש לי מפתח / אז אני פותח את הדלת ונכנס פנימה. / חושך, ואני נכנס פנימה. / עוד יותר חושך ואני נכנס פנימה" ("שבעה שירים"). דווקא השירים המתקדמים יותר לכאורה, שירים שמנסים להביא "אמירה" – בעיקר אלה מתוך "תרנגולת, צל, ירח ועוד" - פחות מעניינים בעיני.

סטרנד הוא משורר המודע היטב לעוצמתו של האנדרסטייטמנט, לעדיפותה של הרגישות על פני הריגוש. הדבר בא לידי ביטוי בשיריו הסיפוריים העדינים, למשל השיר הפול-סיימוני "המנהרה". בראיון ל-Post Road Magazine אמר סטרנד שמשורר צריך לשכוח את עצמו כשהוא כותב. "אני קורא לזה 'סטרנד האחר'. במהלך הכתיבה אתה נמצא במקום שכל הדברים שלכאורה מגדירים את החיים אינם מתפקדים בו. אתה נמצא בעולם של הכתיבה שלך, ולא בעולם שבו אתה חי." ואכן, אזורים שלמים בכתיבתו הם יותר "פנימיים", או חלומיים, או סיוטיים:

"ואיכשהו ננסה,
ועדיין לא נהיה מסוגלים, לדעת מה זה היה בדיוק
שכל כך, אבל כל כך השתבש, או למה
אנחנו גוססים."
("כשהחופשה תסתיים לנצח")

סטרנד, יליד 1934, נולד בקנדה וחי בארה"ב. כמו משוררים רבים אחרים - שימוברסקה והרברט, למשל – גם הוא "עושה פרוזה", ועושה זאת היטב, כפי שאפשר להיווכח למשל ב"אהבות אמיתיות". סטרנד הוא גם מסאי מחונן, כפי שמוכיחה הרשימה המרגשת והמדויקת "על עצבותה של תמונה משפחתית אחרת."

מטבע הדברים, לא כל הקטעים מתעלים לאותה רמה, ולעתים נאלץ הקורא לצלוח כמה קטעים עד שהוא מגיע לשורה מדויקת ומתגמלת. סטרנד במיטבו כשהוא מתמקד בסביבה הקרובה והאינטימית, ובעיקר בעצמו ובקרובים לו – אביו ("למה נסעת? / כי הבית היה קר") ואמו ("אני צעצוע של נשים. / אמי / היתה מסדרת אותי לכבוד חבריה").

כדאי לקרוא את "האיש שיודע משהו" – המבוא האישי מאוד של עוזי וייל - אבל מוטב לעשות זאת לאחר קריאת השירים. על אף שוייל אינו מביא "פרשנות" לשיריו של סטרנד, אלא מנסה לאפיין את המצב הנפשי הנובע מקריאה בשיריו, קריאת המבוא עשויה לתחם מראש את ההשפעה הפוטנציאלית של הקריאה בקובץ. לכן לא הייתי מוותר על המבוא האוהב הזה, אבל משאיר אותו לסוף, כזווית ראייה נוספת.

העובדה שהתרגום הזה התבשל זמן רב ניכרת בו היטב – הטקסט העברי מדויק, נקי ונטול "צרימות תרגומיות". יתר על כן, זהו תרגום קשוב וצנוע, ובמילים אחרות, הוא הרבה יותר "סטרנדי" מאשר "ויילי". שקיפותו של המתרגם היא סוגייה נרחבת ושנויה במחלוקת, ובוודאי שלא אכנס אליה כאן. רק אומר שבעיני, הקובץ הזה הוא גם הישג תרגומי, ולא נותר אלא לקוות שוייל ימצא זמן להמשיך ולתרגם שירה. ועד אז... "העצים כבדים מרוב עלים, / המכוניות החונות לעולם אינן זזות. / אנחנו ממשיכים להעביר את הדפים, / מקווים למשהו."

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יצהר ורדי