אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בל אמי / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן
תאריך פרסום קודם: 
22/11/2008
מחבר: 
דן לחמן

המחזה בל אמי שהועלה בימים אלו בתיאטרון בית צבי הוא עיבוד לרומן המפורסם של גי דה מופאסאן. אני חייב להודות שאת הספר קראתי לפני חמישים שנה לערך ואין לי ממנו זיכרונות מספיקים כדי לדון בטיב העיבוד הבימתי.

אך המחזה יכול לעמוד בפני עצמו גם ללא התייחסות לספר, והוא יכול להיות מודרני ועדכני לימינו.

ז'ורז' דורוי שיכונה בעוד רגע בל אמי על ידי הנשים, חיל שהשתחרר מהצבא מחשב את כמה ארוחות יוכל בימים הקרובים. הוא חסר פרוטה. אך יש לו מעלה גדולה. הוא יפה תואר ויודע לחבב את עצמו על נשים. מוסר אין לו. הוא חסר עקרונות ועקבות. הוא מוכן לנצל כל אישה הן מבחינה כלכלית והן מבחינת העזרה שלהן בקידומו דרך בעליהן.

והוא אכן מתקדם במהירות והופך להיות עיתונאי משפיע. נער שאיננו יודע לאיית נכון מגיע לרמה בה הוא יכול להפיל ממשלות.

המחזה מתרחש אולי בסוף המאה התשע עשרה, אך אפשר בקלות לפרש את המחזה כקשר בין הון שלטון עיתונות. צרפת נתונה במלחמה בצפון אפריקה ומנסה לבסס את הקולוניאליזם שלה. כיבוש אלג'יר. ועיתונאים משפיעים על המהלכים לעתים על ידי סחיטת פוליטיקאים וחייהם הפרטיים. ואכן יש בו יותר מרמזים לנושאים הללו. ומכיוון ששמו של השחקן הראשי הוא אפי ביבי היה קל מאוד לחבר את המחזה לימים הללו.

לדורוי לא חשוב מי האישה איך היא נראית או מה גילה. הוא מפתה את כולן אם יש להן אפשרות לקדם אותו. הנשים כולן נופלות ברשתו.

מיטקן בוזקו העמיד מחזה במיטב רוח התקופה המדויקת. ומההצגה נודף ריח טוב של הצגה אירופית נכונה.

אפי ביבי מתאים מאוד לתפקיד. יש בו את הנוכחות המדויקת שבל אמי זקוק לה. הוא נאה מאוד, יש לו את החיוך הפתייני המתבקש. הוא מקרין ארוטיות במידה, ומזה זמן מה לא ראיתי שחקן שברור שנשים נופלות בחיקו כפרי בשל. כל אלו נתונים פיזיים אך ברור שיש לו גם נוכחות בימתית ברורה ומובחנת. היגוי ברור ושימוש טוב בקולו. יש לו רגעים מרשימים מאוד. מה שצריך הוא לחכות ולראות אותו משחק במחזה פחות מסוגנן הדורש ממנו להתחבר לרגשות של ממש ולא להישאר קר רוח לכל אורך המחזה.

יש במחזה משתתפים רבים. חלקם טובים למדי וחבל לא להזכיר אותם, אך בכל זאת, הם טובים ברמה של סטודנטים. בעוד איזה זמן אפשר יהיה לאבחן ולראות את המוכשרים באמת.

אינני יודע למה קולות הגברים מפריעים פחות, אולי בגלל שהם נמוכים יותר ואינם נוטים לצעקנות, הנשים כמעט כולן צעקניות מדי. לא כולם הצליחו לסגנן את דמותן הקריקטורות לכאורה. מצב קשה בו צריך לשחק דמות והן להיות מגוחכת בהתאם לצרכי אבות טיפוס הנשים.

ושוב חוזרת בעיית ההיגוי והשימוש בקול. נשים שכולן חברות החברה הגבוהה, לבושות בהתאם ונראות אפילו כאילו התרגלו לחיות נכון בתוך השמלות התקופתיות, אך ברגע שהן מדברות חלק גדול מהקסם פג.

אני אחזור כאן למה שלא קשור ישירות להצגה. היו לנו במשך השנים שחקניות קול נפלאות. חנה מרון אורנה פורת אלישבע מיכאלי זהרירה חריפאי. היו לנו שחקניות עם קולות בעייתיים. מרים זוהר ליא קניג רות סגל, אך אלו בזכות כשרונן הענק הצליחו להתגבר על בעיית צבע הקול וההיגוי.

בל אמי צילום אייל לנדסמן

אינני מצפה כמובן לשחקניות שזה עתה עולות הבמה לראשונה לדעת את כל סודות השימוש בקול, אך רמזים ליכולת צריכים להישמע כבר. לא ייתכן שסלון של המאה התשע עשרה ישמע כמו מסיבת סטודנטיות ישראליות המדברות בצורה יומיומית כל כך. כך ששחקנית היכולה להראות אצילית למדי מדברת כאילו לא עברה שיעור פיתוח קול והיגוי. וכן עליהן ללמוד לשלוט בטימור ובצבעים של קולן. אסור להן להישמע צעקניות. סצנה של כמה נשים שכולן צועות היא מועקה על האוזן.

אך מעבר לזה כל אחת מהשחקניות השקיעה מאמץ וחלקן בהחלט הצליחו לפחת ברמה הפיזית להניח את הדעת.

קל היה לנסות להעביר את המחזה לימינו. מיטקו בוזקוב לא התפתה והעמיד הצגה מסוגננת במדויק לתקופה בה מתרחש המחזה ובכל זאת המשמעות המתבקשת לימינו עוברת היטב.

לא יכולתי שלא להיזכר בשיר סאטירי של רביעיית מועדון התיאטרון "איך קרה שהפשפש עלה למעלה" ובכן יש לנו המחשה מדויקת לטיפוס למעלה.

ערן עצמון הצליח באמצעים מינימאליים של מסך אחורי ברוח התקופה וכמה רהיטים ליצור את התקופה, את האלגנטיות.

כדאי להתחיל לעקוב אחרי אפי ביבי, הוא נראה כהבטחה. וזה די הרבה להצגה ראשונה שלו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן