אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העצבונים שלא הובנו / פארוק מואסי


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
04/11/2008
מחבר: 
אדלינה קליין

העצבונים שלא הובנו/ פארוק מואסי (שירים)
הוצאת אל-שפק, כפר קרע

האם אתה באמת מאמין בכלום?

מאמר מאת: אדלינה קליין

הכתיבה המוכפלת והמשולשת ולעיתים מתארכת לכדי בתיה חצרותיה ויערותיה, דנה בקבוצת נושאים שהמכנה המשותף 'בתלבושתם' – אינה משתנה. הדבר מביא את הקורא להארה חשובה אותה מצאתי דווקא בשיר הכי לא חדיר: "וריאציות"(ע' 72).

השאלה הנשאלת בשיר זה מטרידה למדי: ..."וְאָמְרָה: כֵּיצַד גָּלוּי אַתָּה עִם שֶׁאֵינוֹ מֵבִין?/אֵיךְ? לֹא תִּתְחָרֵט?/וּמַדוּעַ אָסַפְתָ אֶת הַדֶּמַע בְּפַּךְ זְכוּכִית?/חֶמְלָה בִּי? כָּךְ תִּבְכֶּה לְבַדְּךָ מְבֹהָל/הַאִם אַתָּה בֶּאֱמֶת מַאֲמִין בִּכְלוּם?/מַאֲמִין בְּאֱמֶת?/מַאֲמִין?/הַאִם?"...

המשפט הזה מגיע מחסרים אשר חברו יחדיו, להשלמת תמונת מצב עגומה וכואבת. יש במשפט מסר גלוי הקורא לפתיחות.

המשורר פארוק מואסי מעדיף את 'הגלוי' על פני ה'נסתר'. זאת מהסיבה שאם אותם "העצבונים", לא הובנו... הרי ההסבר - בשל היותם כאלה.

על-כן, חשוב להבליט בבהירות מוטיב של 'עימות', שחזקה על הקורא כי ינסה להתקרב לכדי הבנה והתעמקות. וכשמסכמים זאת בצורה שאינה משתמעת  לשתי פנים, יותר קל להמשיך בקו בו התחלנו. בשיר "היער" (ע' 64): ..."אֵין מָנוֹס לְיַעֲרֵנוּ מֵאָדָם/שֶׁיָּפִּיחַ בּוֹ רוּחַ אֱמוּנָה/יִבְנֶה עֲתִידֵנוּ הַנִּרְאֶה לָעַיִו/בְּלֵב רָחָב/וְיָרוּם הָאָדָם". 'האדם' המוזכר במשפט זה, אינו אחר מאשר המשורר עצמו. אלה, שאיני חפצה לגרור אותו לאיזו תזה סמויה מהעין ובלתי מוגדרת דיה.

ואדייק לומר כי השירים מובאים בריבועי רעיונות ונמשכים על פני ימים רבים כשוברי גלים, אשר גועשים וזורמים מ'השקט' אל ה'סערה' וחוזר חלילה ללא מנוחה.

בשיר:"העצבונים שלא הובנו" הנושא גם את שם הספר רשם המשורר (ע' 43):

..."אָהּ דַּרְכִּי הַגֵּא/יָפֶה הַבֹּקֶר וְנָאֶה הַמַּרְאֶה/מַדּוּעַ אֶלְחַשׁ לְאָזְנֵי הַנְּיָר"?

אכן, מואסי אינו רוצה ללחוש עוד לניר ! אף כי זו לאמיתה דרכו של כל משורר:

פעם הוא 'לוחש' ופעם הוא 'צועק' - אבל הכל מבוצע להלכה על גבי 'הנייר'.

והנה קוראים בשיר - "עלומים" (ע' 35), 'צעקה':..."נַפְשִׁי בִּזְבְּזָה אֶת עַצְמָהּ/לְאַחַר שֶׁפָרְצָה בִּתְנוּעָה/לְהַעְתִּיר עַל רוּחִי שֶׁפַע/מִתְאַמֶּצֶת: הֲיֵשׁ עוֹד לָתֵת"?

נראה שתשובתו חד משמעית. מחובת המשורר, זה להנהיג. מכך כי בידו המשימה. פארוק קורא תיגר על נושא ה'איחוד' ו'הפילוג' שבעם, ומתריס בשיר "עם" (ע' 39) בזו הלשון:..."עַמִּי יִבְכֶּה בַּאֲשֶׁר יִצְחַק/יִצְחַק בַּאֲשֶׁר יִבְכֶּה/יֵהָנֶה בַּאֲשֶׁר יִזְעַף/יִזְעַף מִדִּבְרֵי כָּזָב/וְאֲחֵרִים יַבִּיטוּ בְּזֶה הָעָם/בִשְׁעַת יְצִיאָתוֹ לְאוֹר הָעוֹלָם/(וְאַחַר כָּךְ מְחִיאוֹת כַּפַּיִים)"...

המשורר גם אומר בשיר שכותרתו - "אל ילדה ששאלה אותי על אודות המלחמה"

(ע' 61): ..."עוֹטִים עַל הָאֲדָמָה כְּדֵי כַּמָּה מֶטְרִים/וְדָמִים נִשְׁפָּכִים וְנִגָּרִים/וְהָאָדָם: דָּמוֹ זַךְ וְטָהוֹר/מָתַי רַק יָבִין זֶה שֶׁאֵינוֹ מֵבִין/כִּי הָאָדָם אֲחִי הָאָדָם הוּא/כַּמָּה כְּפוּי טוֹבָה זֶה הָאָדָם"... נראה כי כל כמה שנעמיק במסעו של המשורר אל 'עולמות חסרי פשר' כן נהפוך אנו דומים יותר למשורר והוא ידמה לנו. ראה משפט מהשיר "מסע" (ע' 17): ..."תּוֹךְ שָׁעוֹת תִּשְׁתַּנֶּה הַתַּחֲזִית/הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם/נָשִׁים וּגְבָרִים/עֵצִים יְרֻקִּים, הָרִים, נְחָלִים/פְּרָחִים וְתִלִּים/וְהָאָדָם הוּא אָדָם"...

הבה נשוב לרגע לאותם "העצבונים שלא הובנו" (ע' 43- בית 11): "דַּרְכֵּנוּ הָאִישׁוֹנִים – אָדָם בֶּן-זְמַנֵּנוּ/מֵעַל הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין הַסְּפֵקוֹת/אֶת הָעִצְּבוֹנִית תָבִּין – אָדָם בֶּן-זְמַנֵּנוּ/עֵת יוּבְנוּ הַסְּפֵקוֹת".
במשפט זה נוטל המשורר את 'שרביט ההכוונה' בניסיון להסיח את דעת 'האנושות הקולקטיבית', מפן הארציות והיומיומיות. להובילם לבטח אל תובנות רוחניות פילוסופיות שונות - כשהמטרה, להפיג את כל הספקות מליבם.

ולמרות זאת, מסתבר כי 'שרביט ההכוונה' - הייתה גדולה עליו שכן, ספקותיו שלו טרם התפוגגו. לראייה, ניווכח במפגש עם השיר - "ירושלים" (ע' 12): ..."כָּבֵד עָלַי נֵטֶל עִיר קָדְשִׁי/הָיִיתִי נוֹשְׂאוֹ, אַך חֲבָלַי בָּלוּ/הָיִיתִי נוֹשֵׂא עַצְמִי אֵלֶיהָ שֶׁתְּלַמְּדֵנִי מִדְרָשִׁי/שֶׁתְּלַמְּדֵנִי... וְלֹא אֵדַע מָה"/(הַנְּמָלָה סְבוּרַנִי/לֹא מַבִּיטָה לְמַעְלָה)"...

וכהשלמה לתמונה הממוסגרת במשפט שכאן, ראוי כי נעיף מבט בשורה קצרצרה מהשיר - "מסע" (ע' 17): ..."הַזֵּעָה הַשְׁחוּטָה עַל פְּנֵי פּוֹעֵל/אֵין בָּה צֶבַע אוֹ טַעַם לְהִתְהַדֵּר"...

דרך זוויות ראייתו העמוקה והחודרת של המשורר בנגיעתו בפן האנושי הזה, סבורה אני כי אמירתו נחקקה. לכשנרצה להוסיף עוד משפט אקראי בו נבחר, נבין כי אין כאן כלל שבירת סטטוס זה או אחר. רואים את 'השפל' ואת 'הגאות' של הגלים במלוא עוצמתן ובמלוא חולשתן.

ככל שאנו נפגשים יותר ויותר עם ה"עצבונים" (המרוחקים והמנוכרים), כן הולכת ונוצרת קירבה בינינו. ראה בשיר - "העצבונים שלא הובנו" (ע' 43 - בית 10): ..."עֲרֹם הָאֲנָחוֹת כְּאוֹתִיּוֹת בָּעֵט/ שֶׁנּוֹתְרוּ פּוֹעֲמוֹת בָעֵט/נוֹלַד הָאָדָם מִגּוּפִיף שֶׁעֻרְטַל בִּקְרִישָׁה/וְנָמוֹג כְּבַת-קוֹל תַּשְׁחִיזֶנָּה הַתּוּגָה"...

בניית המשפטים בכל השירים, מעשה מחשבת. ניתן לשחק עמן שתי וערב באופני פירוק והרכבה חדשים ולהגיע לאותן התוצאות. אין הסתתרות. אין מחבואים. היצירות של פארוק מואסי מגיעות אל התודעה 'וההכרה' וחודרות מאליהן לנפש האדם. עם ההכרה מגיעה ההבנה אותה מבקש המשורר "לעצבונים".

C כל הזכויות שמורות למחברת המאמר אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר