לאו ריי / עוברים ושבים

מעין אמיר, 19/10/2008

ליאו ריי
עוברים ושבים
PASSERS BY

ה-13 לנובמבר בשעה 20:00

התערוכה של ליאו ריי עוסקת בניסיון להאט את התנועה ולהישיר מבט אל החמקמק. העבודות מציעות לטשטש את החשיבות בין ייצוג אירועים היסטוריים לבין רגעים שביום יום. ריי מתכתב עם מסורת הספרות והציור המערבי דווקא על ידי בדיקת נקודות החולשה של מסורת זו והאופן בו אלו הופכות לאזור מרתק ורב עוצמה. התערוכה תורכב מעבודות שנעשו בשלוש שנים האחרונות.

עוברים ושבים/ לאו ריי

אז על מה כל זה?

פעם, נשאלתי "על מה" הציורים שלי. השאלה הפתיעה אותי. עד השאלה, הייתי נותן כותרות לציורים שלי, והכותרות הן אלו שהיו מעצבות את הסיטואציה בציור, כמעין תמרור מכוון לצופה התוהה בנבכי השאלה: "על מה אני מסתכל". אני באופן אישי הרגשתי שלציורים שלי יש משמעות, אבל מעולם לא שאלתי את עצמי "על מה הם". חשבתי עליהם כיישויות קיימות, הוות.

היה היה

היה היו זמנים, שבהם אנשים חשבו, שציור טוב וחשוב צריך להיות על איזשהו אירוע רציני וחשוב, שבו משתתפים גם כן, אנשים חשובים. למשל: ציור צריך להיות על נפוליאון, נח אחרי קרב, או מנשק את ג'וזפין שלו. או שציור צריך להיות על פאטון. נופל מן השמים יחד עם סוסיו ומרכבותיו (תמיד ריחמתי על הסוסים היפים והחזקים, עם העור הקטיפתי המבריק, קרבנותיו התמימים של טעם התקופה...). באותם ימים, ככל שהאירוע היה חשוב יותר, כך עלה ערכו של הציור כחשוב יותר.

הקטלוג האבוד

דברים מהסוג שעליו דיברתי מקודם, היו חסרי חשיבות בעיני. אבל אחר כך דווקא כן התחלתי לחשוב על השאלה הזו. כתבתי טקסט קצר בנושא, שהודפס בקטלוג כלשהו, שבוודאי היום אבד ונשכח. חלף עם הרוח. דווקא הרוח, התאימה לתוכנו של אותו טקסט באופן מושלם. כתבתי שם, שהדברים שמרגשים אותי הם הדברים בהם אינני יכול לגעת ואותם אינני יכול לאחוז. אני מרגיש אותם בצורה חזקה ופעמים רבות הם ממלאים אותי באושר טהור. אני לא יכול לתאר את הדברים האלה בבירור, ולכן אני מנסה לצייר אותם.

(או: דבק שלוש שניות...) SUPER GLUE

רוח הקפה של הבוקר, בריזה, זקן בחליפה טובה מעשן מקטרת, מבט של כלב פרוותי שמצא זמן לחלוף גם על פניי, נצנוץ עלי העץ עם שחר, ציפור שלא ראיתי מעולם נחה על עלה ושרה, נהימת חתול שמרגיש התפרצות פתאומית של אהבה... דברים שעולים בחלום, דברים שעולים בזיכרון... מה אפשר לעשות עם כל הדברים האלה, עם אותו עולם חמקמק ומוחשי כל כך?

אותם דברים באים והולכים כלעומת שבאו. אילו יכולתי, הייתי מדביק אותם אליי. הייתי מבקש מחברי הגאון שימציא עבורי דבק כזה. יש אנשים שמנסים לצלם מצבים חולפים שכאלה בנסיון לאחוז בהם. הם למעשה אוחזים בתמונה, אבל מאבדים את מהותה ומשמעותה. אלה נשארות רק בזכרון...

ועכשיו באמת, על מה כל זה?

אני חושב שאנשים, ציפורים, חתולים, כלבים, סוסים, גברות באדום, מוסקטרים, ציירים, קבצנים, קנטאורים ונזירים שנעים כבחלום משמאל לימין, בסדרת הציורים הזו, שנקראית "עוברי אורח", הם התגלמות של הרגשות האלה. הם כולם עוברים, חולפים. אבל ניסיתי להאט את התנועה שלהם, כדי שנוכל להסתכל עליהם, להתבונן בהם למשך זמן מה. היצורים האלה למעשה מגלמים קו אינסופי, ונדמה לי שמעתה והלאה, לעולם, לא אפסיק לצייר אותם. יותר ויותר יצורים חולפים על פני וממלאים את ליבי בהכרת תודה. אני מקווה שהם לא יפסיקו.

גלריה אופאל
פרישמן 15 תל-אביב
טל' 077-3008341
א'-ה' 10.00-19.30
ו' 10.00-14.00
יום הפתיחה: 13.11.08 שעה 20.00
זמן תערוכה 13.11.08-12.12.08