אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בנק ישראל או בנק ישמעאל


תאריך פרסום קודם: 
20/09/2008
מחבר: 
דב אבן אור

(קרי: הלנו או לצרנו?)

1. בנק ישראל, מעולם לא פעל רק עפ"י חוק: "בנק ישראל" (ובו נקבע כי תפקידו: להסדיר את מערכת המטבע, האשראי והבנקאות בהתאם למדיניות הכלכלית של הממשלה), אלא
בעיקר "דאג" לפקח על היציבות של הבנקים.

במילים פשוטות, בנק ישראל לא דאג למדיניות פיננסית שתסייע לכל הציבור, אלא התמקד ב"חוסנם" של הבנקים, כדי שאלו לא יפלו, שכן אם יפלו, האשם יוטל עליו, וכדי למנוע התזת ראשים, עדיף לעשות כמעט הכל כדי שאף בנק לא יתמוטט!

2. דא-עקא, שבנק ישראל כשל גם בתפקיד היחיד שלקח על עצמו: פיקוח על הבנקים, ולכן – חלקם התמוטטו תחת אפו, והאחרים (כל הגדולים) פעלו כאוות נפשם, כאילו והמפקח על הבנקים הנו "שיעבוד צף" שתחתיו ניתן לעשות בנכסי בנק, כל מה שהנהלת בנק חפצה!

לדאבון הלב, אף רגולטור בישראל (רשם החברות, מפקח על הביטוח ושוק ההון) אינו מממש את מלוא סמכויותיו ומעדיף לפעול מאחורי הקלעים, והכל כדי שלא להשתמש בקליעים! אולם, כעת אנו בעיצומו של צונאמי כספי, לכן אני מתמקד בבנק ישראל.

3.
כיצד בנק ישראל אמור היה לפעול, ומה עשה בפועל:

א. לא נדון באופן שבו נגידי בנק ישראל פירשו את "המדיניות הכלכלית" של כל ממשלה, "שמולה" עבדו, אלא אך ורק בעניין פיקוח בנק ישראל על הבנקים.

דהיינו, כיצד לפרש את המונח "פיקוח", וישומו בשטח! אין ספק כי המונח "פיקוח" נתון לפרשנות שונה ע"י מלומדי החוגים לחשבונאות באונ', ע"י מומחים לכלכלה וע"י היושבים בבניין "בנק ישראל".

אולם, במספר דברים אין ולא אמור להיות ספק; פיקוח – אינו רק עבודה חשבונאית גרידא, אלא גם: מספר הבנקים המסחרים והבנקים למשכנתאות; תחרות אמיתית בין הבנקים ולא קרטל; קביעת מקסימום לסוגי העמלות "ולמחירן" לצרכן; אופן חלוקת אשראי.

ב. בנק ישראל, לא עשה דבר כדי לגרום לאמור בסיפא ס"ק א', אלא נהפוך הוא: הוא דאג שלא תהא תחרות אמת בין הבנקים; איפשר לבנקים "לשחוט", את לקוחותיהם (ובעיקר מגזר משקי-הבית); לא דאג כי אשראי ינתן גם לעסקים בינוניים קטנים, כנגד אותם בטחונות שניתן לגדולים; מנע פתיחת בנקים חדשים.

מאידך, איפשר ואולי "דחף" את הבנקים לרכוש ני"ע חסרי בסיס פיננסי אמיתי, ולא רק תמורת ההון העצמי של הבנקים, אלא גם בכספי העמיתים של קופות גמל ופנסייה (הציבור).

4. יריעת המחדלים של בנק ישראל ענקית, ולא ניתן לפרטם במאמר קצר זה, אך א"א שלא להתייחס למספר אירועים, שאינם יוצאים מן הכלל, אלא הם הכלל!

א.
מזה 30 שנה או יותר, לא ניתן רישיון לבנק חדש, למרות עשרות בקשות!

גם אני, פניתי לפני 10 שנים, בבקשה לבנק זעיר, שנועד למתן הלוואות זעירות ל"עמך-ישראל" (כדי שלא יהיו תלויים בשרירות הלב של הבנקים ו/או "השוק האפור", שלמעשה הנו "שחור"); אולם, בנק ישראל התנגד לכך, בנימוק שקרי, כי באף מדינה מתקדמת, אין מתירים בנק זעיר שכזה! כאשר הצגתי קיום בנקים כאלו בצרפת ובאנגליה - נאלמו דום, אך בכל זאת סירבו ליתן לי רישיון!

מאידך, בנק ישראל עושה הכל כדי להפסיק פעילות של בנקים קטנים – שכבר קיימים ולהעבירם לשליטת בנקים גדולים.

ב.
סגירת "הבנק למסחר" עקב גילוי מעילת ענק; איך יתכן כי מתחת לאפו של המפקח על הבנקים, נגנב כל הונו של הבנק (לא רק הון עצמי אלא גם של הלקוחות), והדבר נודע למפקח רק לאחר שהסוסים ברחו מן האורווה?! אם כך פועל פיקוח, אין בו צורך!

פיקוח נועד למנוע מעילות ו/או שימוש לרעה בכספי הבנק, ולא לשמש "חוקר מקרי מוות"!

ג. באף מדינה נאורה, בנקים מסחריים גובים עמלות בכמות ו"באיכות" שגובים בישראל! ואיך יתכן כי לאחר "רפורמה" בעמלות, חיוב מגזר "משקי-הבית" גדל ב-100%?! ומאידך המפקח הנוכחי על הבנקים, אומר כי הבנקים "עבדו" עליו!

מפקח שכזה חייב לעוף מכיסאו – ומייד, ויחד עמו הנגיד אשר דאג למנותו!

ד. אף נגיד בנק מרכזי ב"מערב", אינו מאפשר לבנקים, מרווח גדול בין ריבית בגין כסף נזיל בח-ן ובין "מחיר הכסף" ללווים, כפי שמותר בישראל! זהו גזל לאור היום, שניתן "כאילו" בחסות בנק בנק ישראל; דהיינו מאחר והאחרון שותק, אזי מדוע שהבנקים לא ימשיכו לגזול את הציבור?!

הטיעון כי יש תחרות בין הבנקים הנו בדיחה לא מצחיקה; אין שום תחרות אמת, והא-ראייה – ההבדלים הזניחים בין ריבית תפ"ס בשלושת הבנקים הגדולים!

ה. איני יכול להוכיח כי ניזום קרטל בין הבנקים בישראל, אך בפועל הוא קיים! ולכן תפקידו של בנק ישראל, למנוע קרטל בפועל, וישנן דרכים רבות כדי לאכוף תחרות על הבנקים, אך בנק ישראל יושב על הגדר ומצקצק בלשון דיפלומטית!!

ו. איך יתכן כי בנק ישראל אפשר לכל הבנקים, לרכוש ני"ע זרים, אשר היו בגדר עטיפות להתחייבויות של גופים פיננסים אחרים (M.B.S, C.D.O, C.D.S וכדו')?!

איך יתכן כי בנק מסחרי רוכש לעצמו, ני"ע מסוכנים ולא נדרש לרכוש רק סולידיים? (כגון: אג"ח של מדינת ארה"ב וכד').

כמובן, שתינתן תשובה כי אג"ח של "פרדי מאק" ופאני-מיי", או של בתי השקעות: "מריל לינץ", "האחים ליהמן", לא נחשבו בגדר סיכון; אולם, המציאות מורה אחרת!

כמובן, שבנק ישראל יטען כי לא ניתן היה לצפות צונאמי פיננסי כפי שמתרחש כעת, ותשובתי הינה: ניתן היה, ומבלי לגרוע מכך, תפקידו של בנק ישראל, לדאוג כי אין סיכוי לסיכון, ובכך הוא נכשל! כאשר מאפשרים לבנקים לרכוש ני"ע שהינם "אריזה" של התחייבויות צדדים זרים (לווים, אח"כ בנקים למשכנתאות בארה"ב, ולבסוף בתי-השקעות אשר ארזו התחייבויות אלו תחת כנפי ני"ע חדש), אזי הסיכון היה כתוב על הקיר! (קרי – האחרון שרכש את האריזות הללו, נותר המסתכן היחיד!)

5. אם לא דיי באמור דלעיל, רצ"ב העתקי מכתביי אל הנגיד הנוכחי ואל ראשי בנק דיסקונט, שנשלחו בחודש האחרון (ולפני המפולת בבורסות), ואשר תוכנם מדבר בעד עצמו! אף אחד מן הנמענים לא הגיב, אך האמת העירומה פרצה תחת הקרקע כמו לבה רותחת.

כאן המקום לצטט את העיתונאית מירב ארלוזורוב מעיתון "הארץ": מחד – הבנקים משדרים לציבור – תהיו רגועים, מאידך הם לא בוטחים האחד בשני (הא-ראייה, הגדילו את הריבית ביניהם פי-2!).

6. אני חרד לבאות ואיני סומך על הבנקאים – שאינם אומרים את כל האמת – וגם לא על בנק ישראל, המנסה לחפות על טעויותיו וגם להצטדק כנגד תסריט גרוע עתידי! לכן, על הנגיד להתפטר מתפקידו, ועמו כל צמרת בנק ישראל; ואם לא יפרשו, על הממשלה לפטרם ולאלתר!

יש לי חשד כבד, כי הנגיד הנוכחי, הובא לישראל, כדי לסייע לבתי ההשקעות ב"וול-סטריט", וזו הסיבה שנתן ידו לרכישות ני"ע הזרים והמוזרים הללו.

איננו זקוקים למוחות כלכליים זרים, יש בקרבנו דיי מומחים הבקיאים גם במערכת העולמית; ובתנאי כי יבחר אדם אמיץ שידאג לאינטרס הציבורי בלבד!

בברכה, 
דב אבן אור, עו"ד

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב אבן אור