אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

או(סלו) ט"ו ט"ו ט"ו


תאריך פרסום קודם: 
15/09/2008
מחבר: 
ישראל בר-ניר

פרק ראשון - יום הולדת, חגיגה נחמדת

בימים אלה אנו מציינים מלאת 15 שנה להסכם אוסלו – ט"ו לאוסלו. מאמר שכתבתי לפני שנתיים, במהלך חגיגות הבר מצווה, עסק בשאלה מתי, אם בכלל, נזכה לברך על ההסכם הזה את הברכה "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", הברכה שכל אב אומר בהגיע בנו לגיל מצוות. היום, שנתיים יותר מאוחר, הגעתי למסקנה שעם כל הטענות והביקורת שיש לי על ההסכם הזה, לא יהיה זה מן הצדק להתעלם מהצדדים החיוביים שלו. על כך בשורות הבאות.

ראשית, איך זה קרה שהגעתי למסקנה הזאת? ובכן, מעשה שהיה כך היה. קראתי היום (15 בספטמבר, 2008), בעיתון "ידיעות אחרונות", מאמר הנושא את הכותרת " הסכם אוסלו: עדיין אין בלתו". הכותרת הזאת הדליקה אצלי מה שהוא, ואחרי שקראתי את המאמר במלואו, תפסתי סוף סוף את מה שהחמצתי עד היום. בקיצור, נפל לי האסימון.

יותר אי אפשר להתכחש למציאות. בזכות הסכם אוסלו הוסרו כל המהמורות, ומאז שהוא נחתם שורר שלום בין מדינת ישראל ובין ארצות סקנדינביה. מאז חתימת ההסכם, לא היתה תקרית אחת לרפואה – לא פצמ"רים, לא קסאמים וגם לא מכוניות נפץ. לא הושלכו אבנים, לא הובערו צמיגים ולא נעקרו מטעי זיתים. שום דבר לא מפריע את השקט והשלוה באזור, וישראלים יכולים לשוטט להנאתם בפיורדים וגם לצפות בשמש של חצות בחודשי הקיץ, בלי כל חשש מפיגועי טרור. "זכות השיבה" ירדה מעל סדר היום, ואף אחד כבר לא מזכיר אותה – לא הדנים, לא הנורבגים, לא השבדים (גם לא הפינים אם כי יש חילוקי דעות אם אלה לסקנדינבים ייחשבו). מדינת ישראל איננה יותר "כובש זר" וגם ה"מצור" הוסר. אני מסיר את הכובע, הצלחה זאת לא מילה. עם הצלחה כידוע לא מתווכחים.

על ההישג ההיסטורי הזה אנו חייבים תודה להוגי רעיון אוסלו שברוב תבונתם השכילו לכלול במשלחת דובר דנית. ע"י כך הם הסירו את כל המכשולים הלשוניים, מנעו אי הבנות והבטיחו שלא יהיו קצרים בתקשורת עם הילידים. תנסו לחשוב לרגע איפה היינו נמצאים היום אם אז, לפני חמש עשרה שנה, במקום דובר דנית הם היו לוקחים אתם לאוסלו דובר ערבית (אחרי ככלות הכל כאלה יש למכביר באזורנו . . .)

פרק שני – ההגיון בשגעון

היסטוריונית אמריקנית בשם ברברה טוכמן כתבה ספר ששמו " מצעד האיוולת". במקור האנגלי שם הספר הוא The March of Folly. אינני בטוח ש"איוולת" הוא התרגום הנכון של Folly. נראה לי ש"שגעון" או אולי "טרוף" משקפים יותר טוב את משמעות המילה. על מנת לא להיכנס כאן לוויכוח לשוני, להלן ההגדרה של הסופרת למונח: " ניהול של מדיניות המנוגדת לאינטרסים של עצמן ע"י ממשלות" (the pursuit by governments of policies contrary to their own interests). על מנת לחדד את ההגדרה, הסופרת איננה מתייחסת למקרים בהם הגיעו להכרה בניגוד האינטרסים בדיעבד. על מנת להיכלל בהגדרה, ההכרה בניגוד האינטרסים צריכה היתה להיות בעת ביצועה של המדיניות (It must have been perceived as counterproductive in its own time), וכן שהמדיניות צריכה להתמשך לאורך זמן (should persist beyond any one political lifetime). על מנת לסבר את האוזן, מהחלק האחרון משתמע שאם למשל נתניהו, כשנבחר לראשות הממשלה ב 1996, היה סותם את הגולל על אוסלו ושם קץ לתהליך, אפשר היה לראות את הסכם אוסלו כטעות בשיקול דעת ולא כ Folly.

ברברה טוכמן מתארת בספרה שורה של אירועים מההיסטוריה, החל במלחמת טרויה, בעת העתיקה, וכלה במלחמת וייטנאם, בעת המודרנית, הממחישים את התיזה של הספר. והיא קובעת: "הימצאותו של אדם במעמד בו הוא יכול לתת פקודות, גורמת לעתים קרובות להפסקה בתהליך החשיבה" (The power to command frequently causes failure to think)  

ספרה של ברברה טוכמן הופיע בשנת 1984, והסופרת עצמה נפטרה בשנת 1989. למרות שהיא לא יכלה לדעת דבר על הסכם אוסלו, שהתרחש ב 1993, ההסכם הזה, וכן תהליך "השלום" שבא בעקבותיו נראים כאילו נלקחו מילולית מתוך ספרה.

יודעי דבר אומרים שאם היו מספרים לה על אהוד ברק ועל הבריחה מלבנון, היא היתה מקדישה לזה פרק מיוחד ומחליפה בשם הספר את המילה "מצעד" ב"מרוץ".

המצעד, או המרוץ, נמשך והאלוהים לבד יודע מתי, אם בכלל, הוא יעצר. עד שזה יקרה, מדינת ישראל, מעשה קסם, תמשיך לחיות עם הקסאמים ואהוד ברק, שבגלגולו הנוכחי במשרד הבטחון החליף את הזיג זג בריץ' רץ', ימשיך לסגור ולפתוח את המעברים חדשות לבקרים.

ומה עם השלום? עליו השלום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר