אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בתנועה מתמדת / עמוס מלר


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
03/09/2008
מחבר: 
אדלינה קליין

"בתנועה מתמדת" עמוס מלר שירים הוצאת ירון גולן, ת"א (תשנ"ג- 1993)

בניות הדרגתיות מובילות לחדרים שונים. עיצובי הפנים גורמים התייחסות רצינית ומעמיקה אל כל פריט ופריט. עולם המוסיקה הוא אחד מהמרכיבים העיקריים שרוח השפעתו ניכרת ביצירות שבספר מזויות לגמרי לא שגרתיות. (7) ..."מַמְלֶכֶת הֶחָלָל שְׁלָחַתְנִי אֶל אֵינְסוֹף מֶרְחָבִים,/בָּם אֹפֶק עַכְשָׁוִי אֵינוֹ קַיָּם, כְּמוֹ מִשְׁתַּנֶה תָּדִיר,/נָע גוּפִי בַּמַּסְלוּלִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הָאוֹרוֹת וְהַצְּלָלִים"...

אנו נקלעים בין עולם 'עתידני' הלובש ופושט צורה חליפות. לבין עולם 'פנימי' אולי אף חצוי, אשר משתנה תדיר, ללא יכולת גישור או אחיזה.

לעומת זאת, יש היתקלויות לא מעטות במומנט 'הסביבתי', אשאר מוביל לאתגרי חיכוך הנעים בין גלי קור לגלי חום. המומנט הסביבתי הזה יוצר מולקולות של זרימה בלתי פוסקת אל העבר, אל ההווה, אל העתיד (ע' 10): ..."וַאֲנִי עוֹמֵד בַּחַלּוֹן הַגָּדוֹל, מַבִּיט הַרְחֵק,/נוֹגֵעַ בְּקַוֵּי הַאֹפֶק שֶׁל יַלְדוּתִי"... ובשיר אחר (ע' 36) הוא רושם: ..."יֵשׁ לִי צְלִילִים כָּל הָעֵת בְּתּוֹכִי, כְּמַתְנַת אֶלוֹהָ".

ועוד הוא מוסיף ואומר ממאווי הנפש (ע' 27): ..."לְפַלֵס נְתִיבַי בֵּין טִיפּוֹת מִתְדַפקוֹת,/לְהָסִיר מַחְסוֹמִים, לְקַצֵר מֵרְחָקִים"...

ישנן עליות תלולות, בשרביט מנצחים. ההדים השבים, נשמעים בדומיה דקה ושבירה ראה (ע' 12): ..."אָדָם סָבוּךְ בְּמֵרוּצֵי חַיָּיו,/מַגִּיעַ אֶל חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת, נוֹפֵל וְקָם מוּל אֱלוֹהָיו"... הקווים לעיתים נמשכים במדידה מכוונת מהפרט אל הכלל. במעגל המהויות הקיומיות (ע' 36): ..."יֵשׁ לִי גִּגִית עֲמוּקָה שָׁאָסְפָה כָּל טִיפּוֹת נְעוּרַי"... (ובע' 37) הוא מוסיף: ..."נֶאֱסְפוּ הַטִּפּוֹת בְּמַאֲגָר אַדְמָתִי,/כְּמוֹ בַּנְק הַדְמָעוֹת שֶׁל בְּאֵר עַתִיקָה".

יפי השירים, במובנם הפשוט הישיר והגלוי, המכונפים תחת הטלאים והפְרימוֹת, תחת השפל והגאות, הן הן היצירות האמינות ביותר המושפעות והמשפיעוֹת על האדם באשר הוא. ראה
(ע' 17): ..."חָפַצְתָּ לַחֲרֹשׁ וְלִקְצֹר בְּדִמְעוֹת זֵעָתְךָ/לִסְפֹג עֲנָנָה שֶׁל אֲבַק אֱמוּנָה מִתְמַשֵּׁךְ/חֲלוֹמָם שֶׁל כֹּל הַקְּבוּרִים מִסְּבִיבְךָ/וְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר עוֹד נוֹשְׂאִים בַּהֶמְשֵׁךְ"... למשפט זה קדם השיר (ע' 16):

..."אֲנַחְנוּ הָיִינוּ אִתְּךָ עַד הַסּוֹף, בַּ"יִּזְכֹּר", בַּשִּׁירִים./עַד יָבְשׁוּ הַטִּפּוֹת, בְּשֹׁךְ סְעָרָה,/נוֹתַרְנוּ מְעַט, כְּמוֹ נוֹתַרְתָּ אַתָּה".

בצמתים אחרים, מגלם המשורר קשר לא גבולי של הדברות עם עולם בלתי חדיר של המת, הממשיך  לחיות גם לאחר מותו ביצירותיו (ע' 10): ..."בְּמֹחִי מִתְנַגֵּן הָאֶתְמוֹל בְּקַוֵּי לְחָנֶיךָ הַסְּבוּכִים שׁוּבֶּרְט"...//..."גַּם עֵינַי כָּל הָעֵת עֲצוּמוֹת וּפְקוּחוֹת/כְּמוֹ גִּלְגּוּל נְשָׁמוֹת רוּחֲךָ בְּתוֹכִי וּמִמֶּנִּי"...

וברגעים הכי בלתי צפויים, נאחזים בדקויות העצב והחדוה הפוקדות את היוצר עמוס מלר

(ע' 30): ..."מִכָּל הַמּוֹרָדוֹת בּוֹרֵר אֲנִי יְרִידָתִי/עִם הַכְּמִיהוֹת הָאִישִׁיוֹת"...

ואולם בהליך וידוי תת-הכרתי, נמצא את 'הנפש התאומה', חודרת ומטלטלת בגודש יתר את האנטנות הריגושיות הנתונות לבקרה מתמדת (ע' 39): ..."יֵשְׁנָן גַּם טִיפּוֹת אַחֵרוֹת שֶׁמָצאוּ מִקְלָטַן./לְאַט נִסְפְּגוּ אֶל תּוֹכִי, אֶל תּוֹכֵךְ,/כְּחֹמֶר אַחֵר, רָגִישׁ, מַעֲנִיק, נוֹתֵן מַחֲסֶה"...//..."כָֹּל אֵלוּ הִינָן תָּמְצִיוֹת מַכְאוֹבַי./אוּלַי הַשְׂמָחוֹת שֶׁיָכֹלְתִי לַחֲבֹק"... בניגוד לקטע זה המדבר על שותפות גורל ב'משא' החיים, לאמירה הזכרית ישנה נטייה לחלוקה שווה.

בעוד הצג הנשי, האמון על אותו נושא - נרשם באמירה טוטלית ונחרצת ראה (ע' 42):

..."כְּשֶׁשָׁב אַתָּה אֵלַי, אוּלַי אַתָּה הוֹלֵךְ/וּכשֶׁאָתַּה כָֹּל כָּךְ לִקְרָאת, בְּתוֹכָךָ כְּבָר מַשֶׁהוּ דּוֹעֵךְ"...

דוגמא נוספת לנחרצות הנשית ניתן לקרוא במשפט (ע' 28): ..."אִשָּׁה קְטַנָּה אֲנִי,/כְּדֵי לִסְגּוֹר סְבִיבְךָ מִכֹּל הַכִּיווּנִים".

שיא היצירה, בכתיבתו הלירית והכואבת של המשורר עמוס מלר, בספרו זה, תופס את הרף העליון במהות הכתיבה. האיש, שהיה כל חייו "בתנועה מתמדת", זועק את נפשו. הוא צפה את העתיד במשפט הסיכום הבלתי נתפס שרשם בשירו (ע' 21): ..."נְעוּרוֹתִי מֵחָדָשׁ מִתּוֹךְ תּוֹכִי וּבָאתִי אֶל מִפְתַּן בֵּיתֵךְ/בְּלִי סַל שֶׁל הַתְּשׁוּבוֹת כֻּלָּן וְאַף לֹא מִקְּצָתָן/וְרַק אַחַת נוֹתְרָה קָשָׁה יוֹתֵר מִשְּׁאוֹל/וְהִיא מֵעֵבֶר לְכָל מַה שֶׁכְּבָר הָיֹה הָיָה! יוֹתֵר לָזוּז אֵינִי יָכוֹל"...

C כל הזכויות למאמר שמורות לאדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אדלינה קליין