אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נשואי אנליל וסוד, היא נינליל הגבירה


משה גנן's picture
תאריך פרסום קודם: 
21/08/2008
מחבר: 
משה גנן

נִשּׂוּאֵי אֶנְלִיל וְסוּד, הִיא נִינְלִיל הַגְּבִירָה.

פּוֹאֵמָה פֵּדָגוֹגִית

מָבוֹא וְהֶעָרוֹת

אנו מבקשים להקדים לשיר שלפנינו מלים מספר על מלאכת תרגום השירה השומרית.

השיר שלפנינו איננו נכלל בספר עב המידות של תרגומי השירה השומרית בשם "בימים ההם" פרי עטם של ש. שפרה ו-י. קליין.

אעפ"כ, נציין, כי בספרם של ש. שפרה וי. קליין תרגום השירים הינו פרי עמל מדעי; התרגום כולו בדוק ומדויק. כשהקורא יקרא את הכתוב, הוא יידע לאשורו את מה שהשומרים באמת כתבו. אין כאן כל תוספות או גריעות: התרגום למופת, מתנהל למישרין בתלם, לא יסור מהכתוב ימין ושמאל. זו זכותו ומעלתו. (ומי אנחנו שנטיל בכך ספק).

להבדיל, מי שיאזין לואריאציות של ברהמס להיידן, לואריאציות של בטהובן למוצרט, או אפילו לסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב לא ילמד מהם את הנושא ואת המוטיבים שכתב היידן, מוצרט, או אף לא יכיר מיצירתו של פרוקופייב מה היא המוסיקה הקלאסית. מה שהמאזין ישמע וילמד הוא כי לפניו יצירה בה בראהמס, בטהובן וכו' לבשו סגנון של אישיות יוצרת אחרת, או של תקופה, מעין מסכה, אם כך תרצו לומר, במובן העתיק, מעין ’anos reP‘, בת קול והד, מסכה, שעיקרה כלי, דמות וסגנון, דרכה הם השמיעו קולם. דרך "מסכה" זו היוצר מוסר תכנים מורחבים שאמנם נשענים בדרך כלשהי על היצירה המוקדמת, ומבלעדיה אין לה ליצירה החדשה למעשה קיום, אך מאידך היא עצמאית ונוהגת כבשלה. מה שהמאזין החדש ישמע מהיצירה הוא באיזה אופן היוצר המאוחר מתייחס אל נושאי קודמו, אל התקופה ממנה הוא שאב את כליו ליצירה. הוא ילמד על קרבת הדובר דרך אותה מסיכה אל המקור, ועל יחסו אל התכנים אותם הוא מחדש; וכן מה הם הכלים החדשים בהם ניסַך ונוסַח השיר הישן. כך ילמד מהמסכה על תפקידה של זו בקירוב וריחוק החומר מלב המעיין והשומע: הן גם השחקן ביוון הכיר תודה למסכה, שהסתירה את זהותו והגנה עליו מפני אלה בקהל שנטו לזהותו אישית עם התפקיד בו לבו בחר למלא במחזה, או מפני הזדהותו הוא האישית מדי עם הדמות בשמו הוא דיבר...

ואם ישיג המשיג: במוסיקה כן, אך מה בשירה? בשירה - על אחת כמה וכמה. ביירון הוציא ספר שירה בשם "מלודיות עבריות": היעל על הדעת שמישהו חשב כי הוא תירגם את ביאליק? אף גיתה כן - הוא כתב ספר שירים בשם "הדיואן המזרחי-מערבי", בו הוא חבש את מסיכת המשורר האוריינטלי. הוא כתב שירים בשם חפיז, חאתם ופירדוסי, שירים אל סולייקה וכו', ברוח משוררי פרס וערב.

ואמנם, אם דורות ראשונים היו נפילים, אנו רק כבני אדם: אך ההיתר בידינו ללמוד מהם.

וזה כל אשר ביקש גם ה"מתרגם" הנוכחי לעשות - ליצור ואריאציה על החומר שמצא לפניו מוכן. לא שלו הוא: הוא רק עשאו לשלו.

והן אף מצווה עלינו להציל אותם חמרים - ואף אם בלבוש חדש, מודרני מעט ומוגש לטעם הקורא בן ימינו - מתהומות הנשייה, ה’ uzba,‘ לקרב ולהכיר.

זה כל אשר היה כאן להעיר באשר לתוכן.

כמה הערות לגבי המקורות ולגבי מה שהם מלמדים אותנו:

המקורות:

M .Civil: Enlil and Ninlil: The Marriage of Sud, JAOS 103.1 (1983)
Martha T. Roth: “The Slave and the Scoundrel, JAOS 103, p. 275

בשירנו הפחתנו במספר השמות שכל דמות נושאת. במקור לרוב הדמויות מספר שמות כגון לאמָהּ של סוד, ששמה במקור נידבה, ניסבה בדיאלקט האֶמֶסָלִי, הוא דיאלקט של עגת הנשים הַשּׁוּמֵרִיּוֹת: שמה גם נינבגל ונינברסגונו.

סוּד מקבלת אחר נשואיה את השם "נינליל", דהיינו "גברת", אשת האל אנליל.

על המשתתפים והמנהגים המשתקפים בשיר:

יתומה שאחותה הגדולה ממנה נישאת, בעל אחותה (הוא גיסה) דואג לה כאב לה.

יד ימין משמשת במזרח הקדום חסר המים לכל מעשה נקי והגייני. השמאל לא. הזוכר עובדה זו יזדקק לה כשישאל, מדוע המתנות מוגשות לסוּד ביד שמאל דווקא.

מקומה של העיר "עֶרֶז" אינו ידוע לנו.

ה"גיפר" הוא חדר הכלולות.

ה"אכור" הוא מקדש.

קריאה מהנה.

נִשּׂוּאֵי אֶנְלִיל וְסוּד

שִׁירֵנוּ זֶה יִגַּע בְּאָמָה אַחַת, אָמְנָם מְשֻׁחְרֶרֶת,
חוּלָה-בָּהּ-לוּ הוּא שְׁמָהּ, בּוֹ יִקְרְאוּהָ צְבָאוֹת,
בְּעִקְבוֹתֵיהֶם הִיא נָעָה, שְׁחוֹרָה וּמְשֻׁחְרֶרֶת.
עִסְקָהּ עִם חַיָּלִים, אַף חֵילוֹת, מִדָּרְכָּם לא סָרָה,
עִם קְצִינִים בְּנֵי מַעְלָה, מִסֶּגֶן וּמַעְלָה, לְלֹא הֶבְדֵּל מִין וָגֶזַע.
אֲלֵיהֶם הִיא נִצְמֶדֶת, בְּצָעֲדָם אֱלֵי קְרָב,
מוֹכֶרֶת הִיא סִדְקִית בְּמִקצוֹעָהּ, אַךְ לא רַק לְשֵׁם כָּךְ הִיא נִטְפֶּלֶת.
מְבִיאָה הִיא אִישׁ עִם אִישׁ בְּרִיב וּמָדוֹן בְּגִין חֲסָדֶיהָ.

עַל חוּלָה-בָּהּ-לוּ אִם כֵּן הָשִּׁיר,
הַנִּלְוֵית אֶל הַמַּחֲנוֹת הַלּוֹחֲמִים הַיּוֹצְאִים מִבָּבֶל וּבְשַׁעַר
אַשְׁפָּתוֹת מַמְתִּינָה לָהֶם בְּשׁוּבָם מֵהַקְּרָבוֹת, לִקְרָאתָם צוֹהֶלֶת:
אָמְנָם כְּבָר גֵּרְשׁוּהָ, וְהַסְּרָנִים זֶה מִכְּבָר
אַף צִוּוּ עָלֶיהָ לְבַל תִּקְרַב, בְּקִרְבָּם לְבַל תּוֹסִיף תֵּרָאֶה,
בְּכִדּוֹנִים אֲרֻכִּים גֵּרְשׁוּהָ וְאַף רְמָחִים חַדֵּי-חֹד יִדּוּ בָהּ,
עַד מֻכָּה וּכְפוּפָה בְּסוּתָהּ הַקְּרוּעָה, אוֹחֶזֶת בְּמָתְנֶיהָ
שׁוּב שָׁבָה וְדִדְּתָּה, מֵרָחוֹק זוֹרֶקֶת בָּהֶם קְלָלוֹת.
וְאַף עַל פִּי כֵן שָׁבָה: וְאוּלַי צַו דּוֹדָהּ
אוֹ אַף צַו אִמָּהּ לָהּ כְּחוֹרֶגֶת - הֵם הִקְשׁוּ אֶת עָרְפָּהּ.
לא הִרְפְּתָה. נִתְגַּלְּתָּה לְמָחֳרָת בֵּין סִירִים וּמַחְבָתוֹת,
בֵּין כְּלֵי הַמִּלְחָמָה הַזְּרוּקִים בָּעֲרֵימָה, בֵּין חֲבִיּוֹת הַזֶּפֶת.
בְּמִקְצוֹעָהּ: הִיא רוֹכֶלֶת, וְאַף מְרַכֶּלֶת.
הִיא מוֹכֶרֶת מַיִם מֵהַנּוֹד עַל גַּבָּה, וּמִשְּׂפָתֶיהָ: אֵשׁ.
הִנָּה קַלַּת דַּעַת; שׁוֹבָבָה; וְגַם הֲפַכְפֶּכֶת.
הִיא מְסַחְרֶרֶת אֶת רֹאשׁ כָּל הַחַיִל.
בְּאֵבָרֶיהָ הַשּׁוֹפְעִים מַבִּיטִים: בְּשׁוֹק חָשֹוּף לַשֶּׁמֶשׁ.
מַעֲטֶה שֶׁלְּצַוָּארָהּ זַע, מוּנָח נִזוֹחַ,
שָׁדֶיהָ קַו צַוָּאר, בְּרוּצָהּ וְעוֹמְדָהּ.
בַּלָּיְלָה חֵיקָהּ פָּתוּחַ, אוֹהֲבָהּ לא יִשְֹבַּע מִנַּחַת.
שַׁקְרָנִית, בּוֹגְדָנִית, לַמַּרְבֶּה בַּמְּחִיר מֵיטָב חֲסָדֶיהָ.
נַפְקָנִית, יַצְאָנִית, בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדוּת,
הִנֵּה זוֹ הִיא בִּתּוֹ שֶׁל נִנוּרְנִי, בַּת חַיָּה.
נִינוּרְנִי, אִמָּה, מִיּוֹם לִדְתָהּ אֶת חוּלָה-בָּהּ
מֵאֲחוֹרֵי תַּנּוּר הַחֶרֶס הֵנִיחָה עֲרִיסָה,
לְבַל אִישׁ יִרְאֶנָהּ, חֲשָׁבָתָהּ לִכְעוּרָה.
מִשֶּׁמְּעָט הִגְדִּילָה, מִכָּאן הִיא הֵצִיצָה
עַל הַגְּבָרִים, שֶׁהָיוּ רֹב אוֹרְחֵי הַבַּיִת.
הַיָּלְדָּה מִשָּׁם לא זָזָה, מָרְחָה אֶת פָּנֶיהָ
בְּפִיחַ הַתַּנּוּר, הַרְבּוֹת חֵן; רַק לֹבֶן עֵינֶיהָ
אִישׁוֹנִים מָרְחָבִים הִבִּיטוּ בָּאִישִׁים שֶׁבָּאוּ פֶּתַח בַּיִת.

הֵן אָבִיהָ החוֹרֵג, הוּא גִּיסָהּ וּמַגִנָּהּ בְּמוֹת אִמָּהּ -
כִּי הֵן יְתוֹמָה הִיא מֵאָב וָאֵם, כָּךְ יָצְאָה הִיא לַדֶּרֶךְ -
הֵן אָבִיהָ הַחוֹרֵג, כָּאָמוּר, הוּא נֹעָם-רַם הַנָּבָל,
עַצְלָן, בַּטְלָן, אַף שׁוֹתֶה לְשָׁכְרָה,
עַל סַף מִקְדָּשׁ רַגְלוֹ טֶרֶם דָּרְכָה, אֵין לוֹ אֵל,
הֶחְלִיט קַחְתָּהּ בַּיָּד, לְכָלְאָהּ אַחַר בָּרִיחַ.
הֱשִׁיבָהּ לְבֵיתוֹ, לִמְּדָהּ לָחוּל בָּאֵשׁ,
בְּמַקְּלוֹת עַל כַּף רַגְלָהּ לִמְּדָהּ לִרְקֹד עַל חֶבֶל:
אֶת טַבּוּרָהּ חָשַֹף וְעַל יָדָהּ אֶצְעָדוֹת,
בְּצַוָּארָהּ עֲנָק, עַל קַרְסֻלֶּיהָ עֶשֶׁת
טַבַּעַת, פַּעֲמוֹנִים בִּשְֹעָרָהּ, הִיא רַקְדָנִית בֶּטֶן:
וְהִיא גַּם קְלוֹן הַבַּיִת.

עֶבֶד זֶה שֶׁעָבָר, דִּנְגִּיר דָּנוּמֵיאָה
הִצִּיעוּ לוֹ לִקְנוֹתָהּ בַּחֲמִשָּׁה מְעִילִים
שֶׁל שֵֹעָר וּפַרְוָה שֶׁל דֻּבִּים מִיַּעַר:
לא רָצָה. הִצִּיעוּ לְהוֹסִיף גַּם אַרְבָּעִים שֶׁקֶל.
כָּל אֵלֶּה נְדוּנְיָה, יְרוּשָׁה מֵאָבִיהָ.
סִירָה שֶׁל אַרְבָּעִים גּוּר. בָּחוּרָה עֲשִׁירָה.
אַךְ אִישׁ לא יִקָּחֶנָה. שְׁעָרֶיהָ פְּתוּחִים,
הִיא זוֹנָה. מְזַמֶּרֶת בְּלִוּוּי הַטִּיגִי
זְמִירוֹת חֵן, וְעַל לוּחַ הַמִּשְֹחָק הִיא עוֹשָֹה נִפְלָאוֹת.
כָּל הַיּוֹם הִיא מְכַלָּה בִּפְרִיטָה עַל הַטִּיגִי וְהַזַּמְזָם.
אָבִיהָ-מַגִנָּהּ מוֹזֵג לְאוֹרְחֵי בֵּית הַיַּיִן,
הֵם רֵעָיו, הַמֵּיטִיבִים לִבָּם בְּבִירָה.
כָּךְ עוֹבֵר הַזְּמָן, בְּבִלּוּיִים וְנִשְׁפֵי חֵשֶׁק.

אַךְ הַזְּמָן עוֹבֵר עַל הַכֹּל וְאֵין דָּבָר הַנִּשְׁאָר קָבוּעַ.
הוּא עוֹבֵר גַּם כָּאן. הָאוֹצָר מִתְרוֹקֵן,
נֹעַם-רָם, הוּא הַגִּיס הַגַּס, הוּא לָהּ גַּם אָב מֵגֵן, - וּבְעִקָּר עַל רְכוּשָׁהּ -
בִּזְבֵּז אֶת כָּל כַּסְפֵּי בִּתּוֹ, בְּיָדָיו הָפְקָדוּ.
אֵין לוֹ עוֹד: וְאַף רֵעָיו עֲזָבוּהוּ.
נֶעֱקַר מִשֹּׁרֶשׁ, כִּקְנֵה סוּף בַּקַּיִץ: וְהַבַּת
מִשְׁעַנְתּוֹ הַיְּחִידָה, אַף הִיא עֲזָבָתּוּ.
בְּשִׁכְּרוּתוֹ הִיא בָּרְחָה: לָקְחָה לָרְחוֹבוֹת אַף הִיא.
לִרְדֹּף אֲחָרֶיהָ, לָרְחוֹב יוֹצֵא: מַכְרִיז בְּקוֹל:
אֲחָרֶיהָ הוּא תָּר. בְּפִנּוֹת הָרְחוֹב הָאֲסַפסוּף צוֹחֵק לוֹ:
וְהוּא, כָּל עוֹד מַלְוִים לוֹ, מֵיטִיב גְּרוֹנוֹ בְּיַיִן,
כְּדֵי לְהוֹסִיף עוֹד וּלְבָאֵר מַעֲלוֹתֶיהָ.
אַף מְקַלְּלָהּ בְּשֶׁצֶף, הֵן זוֹ הִיא בַּת מוֹרֶדֶת,
הָעוֹזֶבֶת לַאֲנָחוֹת אֶת מֵיטִיבָהּ הַדּוֹאֵג לָהּ.

מַבִּיטָה מֵחַלּוֹן בְּאַחַד הַבָּתִּים שֶׁבָּרְחוֹב
מִגָּבֹהַּ הִיא לוֹ צוֹחֶקֶת, לוֹעֶגֶת לְמִשְׁבָּתָיו.
וְאֵין לוֹ עוֹזֵר. הוּא נוֹדֵד בַּחוּצוֹת לְלֹא צֹרֶךְ,
עוֹבֵר, מִתְנוֹדֵד, כּוֹשֵׁל, אֶת רְחוֹבוֹת הַקֶּרֶת.

אַךְ הִנֵּה הַנְּעָרָה: נִצֶּבֶת בְּזָהֳרָהּ הַמָּלֵא.
עוֹמֶדֶת הִיא בַּשַּׁעַר, צוֹפָה אֶל בֶּן זוּגָהּ.
צוֹפָה אֱלֵי בָּאוֹת, אֱלֵי בּוֹא הָאוֹת,

אֶל דְּמוּת נְאֵה-מַרְאֶה שֶׁיָּבוֹא וְיִגְאֲלֶנָה.
אֲצִיל-מַרְאֶה יִהְיֶה: נְאֵה-דְּמוּת, שֶׁיָּבוֹא וְיַפְרֶנָהּ.
הוּא יִזְרַע בָּהּ אַחַר חָרִישׁ, בְּרַחְמָהּ פְּרִי בָּטֶן,
הַבַּת שֶׁנִינְבַּרְסַגוּנוֹ גִּדְּלָתָהּ, הֵינִיקָתָהּ מֵחֲלָבָהּ הַטּוֹב,
עַד נִתְעַצְּבָה דְּמוּתָהּ מְלֵאַת הַחֵן וְהַמַּרְאֶה הַמְּעַנֵּג.
בְּשַׁעֲרֵי נִדַּבָּה, לְיָד בֵּיתוֹ שֶׁל אֵזָגִין
הִיא עָמְדָה, הִפְלִיאָה כָּל עַיִן,
מַרְאֶיהָ כִּדְמוּת פָּרָה רַחְבַת שֵׁת, מְעֻצֶּבֶת.

לא הָיָה אָז אִישׁ שֶׁיַּשִּׂיא אֶת אֶנְלִיל בַּמִּקְדָּשׁ.
שֵׁם נִינְלִיל לא נוֹדַע עוֹד בַּקִּיאוּר שֶׁבְּאֶכּוּר.
לֹא נָשְֹאָה הָאֲדָמָה עַל גַּבָּה כָּל אִשָּׁה,
לֹא הָיְתָה קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ דְּמוּת פְּאֵר.
הוּא חָרַשׁ בְּשַׁעֲלוֹ אֶת כָּל אֶרֶץ שׁוּמֵר,
עַד קְצוֹת הַיְּקוּם, לְכָל מָקוֹם הִגִּיע.
לֹא עָצַר בְּשׁוּם מָקוֹם, מִלְּבַד הָעִיר עֶרֶז.
נָשָֹא עֵינָיו סָבִיב, מָצָא אֶת שֶׁחִפֵּשׂ לוֹ,
הוּא עָצַר כִּי דְּמוּת כִּלְבָבוֹ עָמְדָה שָׁם בַּשַּׁעַר.
זֶה הַלֵּב הַגֵּאֶה גָּלַשׁ, עָלָה עַל גְּדוֹתָיו כַּנָּהָר.
הוּא נֶעֱצַר שָׁם מִיָּד וַיִּגַּשׁ, וּבִלְבָבוֹ
כְּתִקְווֹת רְחוֹקוֹת, כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן רָחוֹק.
"עֲבוּרֵךְ מִמֶּרְחָק אָבִיא רְדִיד שֶׁל גְּבֶרֶת,
אַחַר עוֹמְדֵךְ בָּרְחוֹבוֹת מְצַפָּה לִבְחִיר לִבֵּךְ
אֲעַמִידֵךְ בַּתָּוֶךְ, תִּהְיִי גְּבֶרֶת הַבָּיִת".
וְהוֹסִיף: "עַל יָפְיֵךְ, זָהֲרֵךְ כָּאן אָעִיד,
אַף אִם אֵין אַתְּ נִרְאֵית בֶּאֱמֶת גְּבֶרֶת כֹּה כְּבוּדָה.
יוֹתֵר כְּגַנֶּבֶת, הַמוּמְחִית לִגְנֹב יוֹתֵר מִלֵּב גֶּבֶר.
נִרְאֵית אַתְּ כְּמִי שֶׁיָּד לָהּ בְּכָל קֶסֶם וְלַחַשׁ,
שֵׁיָּדָהּ בַּכֹּל, גַּם בְּכִיסֵי גְּבָרִים".

לא נֻסְּתָה עוֹד סוּד בְּדִבְרֵי הָאֵלִים, וְכָךְ עָנְתָה:
"וְאָמְנָם בַּשַּׁעַר אַעֲמֹד, וּמָה לָךְ זֹאת? הַלְחֵטְא?
מַה תַּחְפֹּץ, הָעֶלֶם, וּמָה הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם?
אֲדוֹנִי הַנַּעַר, דַּי קַשְׁקֵשׁ, הִסְתַּלֵּק!
אֲחֵרִים נִסּוּ כְּבָר לְרַמּוֹת אֶת אִמִּי וְלא הִצלִיחוּ!
רַק הֶעֱלוּ חֲמָתָהּ. נְעָרִים ללְא פְּרוּטָה וּלְלא מַתָּן!"

אֶנְלִיל פָּתַח פִּיהוּ וְשִׁנָּה וְשִׁלֵּשׁ,
לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ שֵׁיִּשָּׂא מִלְפָנֶיהָ חֵן וָחֶסֶד:
אַף הִתְקָרֵב וְעָמַד סָמוּךְ, סָמוּךְ, סָמוּךְ לָהּ.

"בּוֹאִי, עַלַי דַּבֵּר עִמָּךְ. הֱיִי לִי לְאִשָּׁה,
נַשְּׁקִינִי, קֵייט, נְאָתִי יְפַת הָעֵינַיִם.
הָעִנְיָן כֻּלּוֹ תָּלוּי אַךְ בָּךְ".
נִכְנְסָה לַבַּיִת.

אֶנְלִיל, הֶחָכָם בַּלֵּב, פָּנָה אֶל מוֹצִיא דְּבָרוֹ לְפוֹעַל,
לְנוּשְׁקָה. אֵלָיו אֶנְלִיל פָּנָה בַּצָּר לוֹ.
וַיֹּאמַר: "אָנָא, שְׁלִיחִי לְמִצְווֹת, אוֹרֶךָּ מָה תַּעַשׂ.
אֶשְׁלַחֲךָ עֶרֶז, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אֵזָגִין.
אַל תִּשְׁתָּהֶה בַּדֶּרֶךְ. אֱמֹר לָהּ זֹאת בִּלְבָד:
'אֵינֶנִּי נָשׂוּי. זֶה שָׁנִים אֲפָפָנִי פַּחַד
וְשִׁמָּמוֹן שֶׁל בְּדִידוּת. זֶה שָׁנִים
לא שָׁלְחוּ עֲבָדַי אֶל בֵּיתִי שׁוּם אִשָׂה.
תְּשׁוּקוֹתַי נְמֵסוֹת בֵּין יָדַי בָּאֲפֵלַת הַבַּיִת.
חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים אֲנִי רָדוּף עַל אִשָּׁה שֶׁכֻּלָּהּ אַךְ לִי הִיא.
בַּחֲלוֹמוֹת בְּעָתָה אֲנִי אִתָּהּ, וְכָל חַיַּי מֶתֶק דְּבַשׁ.
אַף הִיא אֵין לָהּ אִישׁ, אַף הִיא בְּלא אָב וָאֵם.
לְחִנָּם הִיא נִכְבֶּלֶת בְּבֵית אֲחוֹתָהּ, כְּאַלמְנוּת חַיּוּת.
וְלוֹ, לָאָב-הַגִּיס, אֱמֹר כָּךְ: הִיא בְּבֵיתְךָ כְּבַת לָךְ:
אֶשָּׂאָהּ, לִי תִּתְּנָהּ, בָּרֵךְ עַל הַקֶּשֶׁר.
מַתָּנוֹת אֶתֵּן לָךְ, וְלָהּ, קַבְּלֵן, בָּהֶן אֶקְנֶנָּהּ.
אֲנִי, אֶנְלִיל, בֶּן אַנְשָׁר, אֲצִיל רָם וְנִשָּׂא, מֶלֶךְ עֶרֶז.
אָז יְהֵא שֵׁם הַבַּת הֵן נִינְלִיל, וְתֵדַע כָּל הָאָרֶץ.
אָבִיאֶנָה אֶל בֵּית אוֹצְרוֹת גֵּנוֹסֵאָה,
אֶת רוֹבַע קִיאוּר אֶתְנֶנָה הֱיוֹת מְגוּרֶיהָ.
תִּחְיֶה נָא אִתִּי הָאֶכּוּר, בַּגִּיפָּר,
וְתִקְבַּע גּוֹרָלוֹת בְּנֵי אֱנוֹשׁ, גַּם גּוֹרָלוֹת הָאֵלִים, הָאֶנוּנָכִי.
וּבָאֲשֶׁר לְךָ, בְּיַדְךָ אַפְקִיד אֶת חַיֵּי עַם שׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ'.
כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם, הוֹ נוּשְׁקָה, כְּשֶׁלְּקִרְבַת
הָאִשָּׁה הַנֶּחְשֶׁקֶת בְּקִרְבַת הָאָחוֹת כָּאֵם לָהּ
תַּגִּיעַ, אַל תֵּלֵךְ אֵלֶיהָ בְּלִי הָבֵא לָהּ דּוֹרוֹן;
תָּבִיא לָהּ מַתָּנָה שֶׁתִּתֵּן לָהּ בְּיַד שְׂמֹאל,
אַל תִּשְׁהֶה. הָבֵא נָא תְּשׁוּבָתָהּ לְא דִּחוּי".

אֶנְלִיל מְדַבֵּר אֶל הַמְּיֻעָד לִהְיוֹת גִּיסוֹ:

"הֵן יָדַעְתִּי מַה יָּקְרָה הַבַּת בְּעֵינֶיךָ,
כְּאִינָנָה בְּמִקְדָּשָׁהּ נִדְמְתָה. אַךְ דַּע לָךְ:
כִּי חָפֵץ אֲנִי שֵׂאתָהּ, לִטְּלָהּ לִי מִבֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ:
וְאַף אִם שֶׁבַע תִּתְפַּתֶּה וּבַלֵּילוֹת עַל עַרְשָׂהּ
כְּגִיס טוֹב, דּוֹאֵג תִּבְדֹּק אִם פִּתְּחוּ נִצָּנֶיהָ,
לְמַעַן תִּמָּכֵר טוֹב, וְאַף אִם שֶׁבַע תִּשְׁמֹר,
כִּי יָפָה הִיא, עַל נְעוּרֵי צְנִיעוּתָהּ..."
אַך כָּאן הַגִּיס מַפְסִיקוֹ. "אַך לָמָּה
עַל יָפְיָהּ לִי, הַגִּיס, לִשׁמֹעַ שֶׁבַח:
אַל תַּרְבֶּה. אֲחוֹת אִשְׁתִּי הִיא,
כִּיְתוֹמָה בַּבַּיִת: עָלֵינוּ צְרָכֶיהָ.
אַךְ בֵּין שֶׁהִנְּךָ כִּידִיד לִי וָרֵעַ, מַכַּר בַּיִת,
אֶשָּׂא פָּנֶיךָ הַפַּעַם, לוּ אַךְ תִּרְאֶה
תָּשׁוּר בְּעָנְיָהּ כִּי רַב - הֵן בֶּגֶד לְגוּפָהּ אָיִן,
אֶצָעֲדוֹת וְּנְזִימִים טֶרֶם הִיא עוֹנֶדֶת.
טַבַּעַת עַל זֶרֶת, תִּלְיוֹן, שָׁבִיס, עֶכֶס,
מָה הֵם בֵּינִי לְבֵינָךְ? בְּלא זֹאת...
הַאִם כָּךְ תֵּצֵא כָּלָה לִקְרַאת חֲתָנָהּ הֶעָשִׁיר?
הֵן תִּרְצֶה לִרְאוֹתָהּ וְהִיא גְּבֶרֶת.
לַשּׁוּק תִּגַּשׁ, אֵיפֹא, וּתְצַיְּדָהּ בְּאֵלֶּה:
גַּם נַעַל לְרַגְלֶיהָ כְּלִגְבִירוֹת הַחֶמֶד".

מצויד במתנות המבוקשות, נוסקה מופיע לפני נעם-רם ומבקש את יד הבת מחדש עבור אנליל. אז פונה הגיס המיועד אל השליח בחונף:

מִי כָּמוֹךָ יוֹעֵץ מִדֵּי יוֹם לַנַּעַר,
מָה אוּכַל לוֹמַר כִּתְשׁוּבָה לְדִבְרֵי מֶלֶךְ?
אֱמֶת בִּדְבָרֶיךָ - כִּי כָּךְ חֶפְצוֹ - וְאֵין כַּחַשׁ,
מִי יָשֵׁב פְּנֵי מַתָּן וּפְנֵי נוֹתֵן כֹּל אֵלֶּה?
דְּבָרֶיךָ בְּגוֹ חוֹדְרִים עַד לְבַב חַדְרֵי בָּטֶן,
מְשַׂמְּחֵי הַכָּבֵד, וְלוּ יִיטָב הָאֹמֶן.
מִשֶּׁהֵבֵאתָ אֶת הָאֶתְנָן, הָעֶלְבּוֹנוֹת נִמְחָקוּ.
אֱמֹר לוֹ, הָשֵׁב לוֹ כָּךְ: אֶהְיֶה לְךָ לְעֶבֶד,
לָאָב כְּלַבָּת, לְגִיס רַב נַחַת.
הַגֵּד נָא לְאֶנְלִיל: מַלֵּא נָא חֶפְצְךָ,
תָּבוֹא נָא אֲחוֹת אִשְׁתִּי, אֵלָיו אֲלַוֶּנָה.
יְהֵא נָא לִי אֶנְלִיל כָּאָח.
הוֹדַע נָא לְאֶנְלִיל בְּקִיאוּר הַנַּעֲלֶה,
הוֹדַע נָא לְאֶנְלִיל בַּחֲדַר מִטָּתוֹ, בַּגִּיפָּר.

הַבְּשׂוֹרָה הֵיטִיבָה וְכָל גֵּו אֶנְלִיל - דִּיצָה.
הוּא הֵרִים רֹאשׁ אֱלֵי שְׂדוֹת הַמַּעְלָה.
אָז בָּאוּ הַחַיּוֹת בְּשׁוּרָה לְבָרְכוֹ
וְהִנֵּה הֵן רָצוֹת, מִתְקָרְבוֹת עַל אַרְבַּע:
עִזִּים וָאָתוֹנוֹת הַמִּתְרַבּוֹת חָפְשִׁי בְּעַרְבוֹת הְמִּדְבָּר:
תַּנִּים לְלֹא מִסְפָּר, נִבְחְרוּ לְבָרְכוֹ:
שׁוֹר הַבַּר, הַיַּחְמוּר אֲדֹם הָעוֹר, הַפִּילִים,
אַיָּלוֹת וְדֻבִּים, צֹאן הַבַּר וְהָרְאֵמִים:
שׁוּעָלים וּצְבוֹעִים, נְמִיּוֹת, גִּירִיּוֹת,
חֲתוּל הַבַּר, הַנָּמֵר, צֹאן הָרִים, וּתְאוֹ הַמַּיִם,
גַּם קוֹפִים, הַבָּקָר עַב הַקֶּרֶן הַגּוֹעֶה לְמֵרָחוֹק
בְּהָרִימוֹ רֹאשׁ כְּכֶלֶב מְגֻדָּל עַד אֵימִים מוּל יָרֵחַ.
הַפָּרוֹת עַל עֶגְלֵיהֶן, הַמּוּבָלוֹת בַּחֶבֶל הַמַּכְחִיל,
בָּקָר הַבַּר הַמַּחְזִיק בֵּין קַרְנָיו הָרְחָבוֹת יָרֵחַ.
שֵׂיוֹת וּגְדָיִים, עִזִּים מְזֻקָּנוֹת, בּוֹטְשׁוֹת בְּרַגְלֵיהֶן
תְּיָשִׁים וְאֵילִים אֲחוּזִים בְּקַרְנֵיהֶם:
צֹאן הָאֵל, שֶׁאֶנְלִיל הֱבִיאָם לְעֶרֶז.
כִּי כִּכָּרוֹת שֶׁל גְּבִינָה לְכֵירַת אֵרוּשִׂין,
כִּכָּרוֹת זְעִירוֹת שֶׁל חָלָב מְאֻדֶּה
דְּבַשׁ צָחוֹר, דְּבַשׁ יָבֵשׁ, תְּמָרִים, תְּאֵנִים, רִמּוֹנִים בְּנֵי גֹּדֶל,
דֻּבְדְּבָן, גַּם שְׁזִיף, אֱגוֹז לוּב, גַּם בָּטְנִים,
עֲפָצִים, בְּלוּטִים, פִּסְתָּקָא הוּא הֵבִיא.
תְּמָרֵי דִּילְמוּן, אֲרוּזִים, מוּנָחִים בֵּין עֲלֵי גֶּפֶן,
תְּמָרִים שְׁחוֹרֵי-גֵּו, תְּלוִּיים בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת,
עֵצִים יוֹצְאֵי דֹּפֶן בְּפִרְיָם, עִנְבֵי יַיִן הַגְּדֵלִים בַּחֹרֶף,
פֵּרוֹת הַבֻּסְתַּנִּים, כָּל אֵלֶּה מַשָּׂא אֶנְלִיל הֵבִיא עֶרֶז.
אֹרֶז מֵהָרָאלִי, מְחוֹזָא הָרָחוֹק, אִחְסֵן בַּמִּסְכְּנוֹת,
אַבְנֵי חֵן, פִּטְדָּה וָדַר, פַּז וָכֶסֶף,
מִטְעָנִים, מַשָּׂאוֹת, עָמַס בְּבֵי טִמְיוֹן.
כָּל אֵלֶּה הָאֶתְנָן, מַתָּנוֹת, שַׁי, דּוֹרוֹן,
הָאָבָק בְּרַגְלֵי הַסַּבָּלִים מַגִּיעַ עַד לֵב שָׁמַיִם.
וּבְעִקְבוֹתֵיהֶם נוּשְׁקָה, הוּא נִינְמָה, הַשָּׁלִיחַ הַמְּפַקֵּחַ
עַל מַעְבַר הַסְּחוֹרוֹת אֵין קֵצֶה, מַתָּנוֹת לַבַּת סוּד,
בַּת נִיסָבָה וְנֹעַם-רָם, הַדּוֹאֵג לָהּ.
הָעִיר מְלֵאָתִי דּוֹרוֹנוֹת עַד פֶּקַע,
וְעוֹד נִשְׁאָר לֹא מְעָט שֶׁהִתְפַּזֵּר בַּדֶּרֶךְ.
עֲלֵי אוֹרְחוֹת אוֹרְחִים בְּבוֹאֲךָ לְחֵל-הָעִיר,
פְּזוּרִים דּוֹרוֹנוֹת, כִּי קָרְסוּ-כָרְעוּ
מָטוּ אַף רַגְלֵי הַחֲמוֹרִים תַּחְתֵּיהֶם מרֹב מַשָּׂא.

נוּשְׁקָה הַשָּׁלִיחַ פָּנָה בְּתֹם לֵבָב.
נָאֶה הוּא מִדְבָּרוֹ עִם נַנִיבָּגָל, הָאָחוֹת-הַחָמוֹת:
אַךְ זוֹ מַפְנָה אֶת גַּבָּהּ לֶחָנֵף, וּפוֹנָה אֶל בִּתָּהּ-אֲחוֹתָהּ:
"אַתְּ תִּהְיִי אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֶנְלִיל, אִשְׁתּוֹ הַבְּכִירָה.
הוּא יַעֲלֶה עִמָּךְ לַגִּיפָּר לְמִשְׁכָּב.
יְחַבְּקֵךְ, כִּי יָפִית בְּעֵינָיו, וְיֹאמַר לָךְ: הִפָּתְחִי.
אַל נָא תִּשְׁכְּחִי בְּחֵיקוֹ אֶת עֹנֶג הַקֶּסֶם.
שִׁמְרִי עָלָיו עֲבוּרוֹ לְאֹרֶךְ יְמֵי חֶסֶד.
תֹּאהָבוּ עַל הָהָר, וְיִוָּלְדוּ יְלָדָיִךְ.
בְּבוֹאֵךְ אֶל בֵּיתֵךְ, הַשֶּׁפַע יְקַדְּמֵךְ, וְהָעֹנֶג בְּעִקְבוֹתַיִךְ.
בְּצֵאתֵךְ כָּל עַמֵּךְ יְקַדְּמוּךְ, יַעַמְדוּ כְּנֵד מוּלֵךְ,
אַף מֵרָחוֹק תְּבֹרְכִי, הֵייל מַרִיָּה.
וּלְוָאי וְגוֹרָל הוֹעַדְתִּיךְ יְבוֹאֵךְ, בְּרֹאשׁ מוּרָם אֶל בֵּיתֵךְ תָּבוֹאִי,
אֶל בַּיִת רָם וְנִשָּׂא, הוּא בֵּיתֵךְ וּבֵית אֶנְלִיל בַּעַלֵךְ".
הִיא הוֹבִילָה אֶת סוּד, הֱבִיאָתָהּ לְמִקְדַּשׁ אֶכּוּר,
לַמִּקְדָּשׁ הַנָּאוֹר הוֹבִילָתָהּ, מֵי וְרָדִים הִיא הִזְּתָּה עַל פָּנֶיהָ,
בַּגִּיפָּר, בֵּית חֲלוֹם, עַל מִטַּת הַוְּרָדִים אוֹתָהּ הִיא הִנִּיחָה,
בְּבֵית אֶרֶז הַמַּדִּיף רֵיחַ יַעַר.
אֶנְלִיל אֲהֵבָהּ, עַל שְׂפָתָיו נִכָּר הָעֹנֶג,
הוּא יָשַׁב עַל כֵּס הֱיוֹתוֹ הוּא עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ גֶּבֶר.
וַיָּקוֹם וַיְבָרֵךְ אֶת גְּבִרְתּוֹ, "הָאֵלָה שֶׁתֵּלֵד",
הָאִשָּׁה "שֶׁתִּפְתַּח אֶת רַגְלֶיהָ":
הוּא מוֹעִיד לָהּ מָקוֹם, מְכַבְּדָהּ, מְיַחֵד לָהּ מָקוֹם,
שָׁם תּוּכַל לְהִתְפַּרְכֵּס וְלִפְעֹל כֹּל אֲשֶׁר אִשָּׁה תִּפְעַל,
רְחוֹקָה מֵעֵין זָרִים, מִקְדָּשׁ-מְעָט רַק לָהּ.
שָׁם תּוּכַל לַעֲבֹד לַמְּשָׁחוֹת, לְמֵרוּק, הַקּוֹרֵם-עוֹר,
לְרוּחוֹת הַמָּגֵן הַשּׁוֹמְרִים עַל רַעֲנָנוּת עוֹרָהּ וּפָנֶיהָ,
וְעַתָּה הִיא גְּבִירַת הַבַּיִת: הַזָּרָה, יָדָהּ בַּכֹּל,
בְּהוֹפִיעָהּ כְּאִשָּׁה צְעִירָה בַּשָּׂדֶה, בֵּין תְּלָמִים
הִנֵּה אַף אִישְׁכּוּר, הָאִכָּר, הַמְּמֻנֶּה עַל מַהֲלַךְ הַמַּיִם בַּשָּׂדוֹת
הִנֵּה אַף אִישְׁכּוּר יַעֲלֶה, בַּאֲשֶׁר אַךְ תִּגְּעִי, מֵי תְּהוֹם.
תְּחִלַּת הַשָּׁנָה בַּצֶּמֶר שֶׁתַּצְמִיחִי, בַּגַּרְעִין בַּגֹּרֶן,
יַעֲלוּ נָא אֶנְלִיל וְנִינְלִיל אֶת הַפִּרְיוֹן בַּשָּׂדוֹת, בָּאָחוּ.
עַל יַעַל עַל דַּל שְׂפָתָיו שֶׁל אִישׁ לְהַזְכִּיר כֹּל אוֹיֵב,
יִדַּל אַף יִבֹּל כֹּל אוֹן עוֹמֵד מִנֶּגֶד.

עֵת יַעַל קוֹל חַג, הוּא חַגּוֹ שֶׁל אֶנְלִיל, הַקָּצִיר,
מְלֶאכֶת הַלּוּחוֹת, חָכְמַת כְּתִיבָה תַּחְגֹּג אֶת חַגָּהּ,
חָכְמַת לוּחוֹת עֲטוּרוֹת יְתֵידוֹת, הַחֶרֶט וְהַטִּיחַ,
עֲרִיכַת הַחֶשְׁבּוֹן, הַחִסּוּר, הַחִבּוּר,
הַחֶבֶל הַכָּחוֹל לִמְדִידַת הַשָּׂדוֹת,
יְתֵידוֹת הַמְּדִידָה בֵּינֵיהֶן יִמָּתַח הַחֶבֶל,
סִמּוּן גְּבוּלוֹת שָׂדֶה, קְבִיעַת קְצוֹת תְּעָלוֹת, סוֹלְלוֹת,
כֻּלָּם בְּיָדַיִךְ, כַּיָּאוּת, אַף הַחַוָּאי יוֹדֶה לָךְ:
אֵשֶׁת הָדָר וְכָבוֹד, רָמָה מֵהֶהָרִים, בּוֹחֶרֶת בְּחֶפְצֵךְ:
מֵעַתָּה סוּד, אֶנְלִיל הוּא הַמֶּלֶךְ, נִינְלִיל הַמָּלְכָּה,
הָאִשָּׁה מִלְּיַד הַתַּנּוּר, מָשְׁחֶרֶת הָעַפְעַפַּיִם
עַד לְכֵס הַמָּלְכָּה הִנֵּה הִיא הִגְבִּיהָה.
מֵחַסְדָּהּ אֶנְלִיל חַי, וְכָל עַמָּהּ דּוֹרוֹנוֹת מְבִיאִים לָהּ.
שִׁיר תְּהִלָּה לִשְׁמָהּ. יְבֹרְכוּ אֶנְלִיל וְנִינְלִיל.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.