אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מנחם פאלק / רוכסנים של סתיו


תאריך פרסום קודם: 
06/08/2008
מחבר: 
משה גרנות

זעמו של הסתיו

על קובץ שיריו של מנחם פאלק, "רוכסנים של סתיו"
צור-אות, 2006, 112 עמ'

מנחם פאלק / רוכסנים של סתיו. צור-אות, 2006, 112 עמ'

"
רוכסנים של סתיו" הוא הקובץ השנים-עשר שהמשורר מנחם פאלק הוציא לאור, בעיקר בשירה, אך גם בהגיגים ובפרוזה. לצורך הרשימה הזאת, ארשה לעצמי לערוך השוואה רק אל הקובץ שלפני האחרון, שהוא הרלוונטי ביותר:

בקובץ "שבעה ימים של זעם" ימצא הקורא, מצד אחד, שירים עטויי סוד, ומצד שני שירים שבמכוון נכתבו בצורה "לא שירית", לדוגמה: "חוק שימור הנחס" (ע' 28, "לתפארת הקומבינה" (ע' 33), "כזה כאילו פגש את למה מי" (ע' 41), "זבלני השכל" (ע' 75) ועוד. אמירות מן העגה אלו סמוכות לשירים עיוניים, שהם מסימניה המובהקים של שירת מנחם פאלק בכלל.

ב"שבעה ימים של זעם" שובצו השירים בשבעה מדורים, ואילו בקובץ החדש "רוכסנים של סתיו" יש רק ארבעה, המתייחסים אל עונות השנה, ואל החגים היהודיים הקשורים בהן: "כפרות של סתיו", "מסכות חורף", "כמעט אביב, כמעט פסח", "חיזורים ביום חמסין". מלבד ארבעת הפרקים יש בספר פרולוג – "שערים וחומות", ואפילוג – "חרכי חומה". רוב השירים בקובץ זה הם עיוניים, והמעטֶה הסודי שמצאנו בקובץ הקודם, נעדר כאן כמעט לחלוטין (להוציא שירים בודדים, כגון "רעב,, ע' 64). עניינם של השירים הוא מה שנהוג לכנות בשם "מצבו של האדם", אליו מסתכל המשורר לעיתים במבט אירוני ("חטאים", ע' 37; "בריאה מאוחרת", ע' 72; "כמו כולם", ע' 77). לחלק מן השירים יש אפילו אופי סיפורי:

לפני שנים הרבה
בקור אביבי של הקארפאטים
לא רחוק מארמונו של דרקולה,
כמדומה עדיין ימי שלג
עמדתי לפני השער הראשון.

לבשתי בגדים חדשים, מגוהצים
ואתה החזקת בידי
הובלת אותי לשולחן חגיגי

........
שערים, ע' 61 (ראו גם "סימביוזה", ע' 46, "ניסיונות", ע' 99)

בניגוד חריף לאופי של הקובץ הקודם, כאמור, בקובץ החדש יש שירים ישירים, חפים כמעט לחלוטין מתחבולות פיגורטיביות המערפלות את המשמעות:

לפעמים אני מתחיל להתאבל,
בחושך, בין שתיים לחמש
קורא לחברי ממרחבי עבר
רוצה לראות דמותם.
הם שולחים רוחם בלבד,
אותות של הישרדות שקופה
דורות של המתנה.

.....
לפעמים, ע' 58 (ראו גם "ניידות", ע' 54 ו"הייתי", ע' 56)

השיר הארס פואטי "לטוב ולמוטב", המזכיר במבנהו את שירה המפורסם של זלדה "לכל איש יש שם" , עשוי לשפוך אור על דרך הכתיבה שבחר המשורר בקובץ זה:

"כמעט לכל שיר יש כותרת
שהוריש לו אביו בזמן לידתו
שהציעה אימו בעת הפיתוי
.....

כמעט לכל שיר יש מרכז.
רגעים שבהם הכותב
לש את המילים
מוסיף להן מים כנדרש
חלמונים וחלבונים לאיחוי השורות
....

כמעט לכל שיר יש סוף
בו משאיר המוליד את חותמו
אם כוחו עמד לו,
ולא,
יקומו המילים מתרדמת ההוויה
ויקבעו את גורלן
....

לטוב ולמוטב , ע' 50

לשירה יש ייחוד שכל משורר מעניק לה לפי כוחו ללוש את המילים, אך ביסודה יש תבנית קמאית אחת, והיא כובלת את המשורר – אם ירצה ואם לא.

הקורא ימצא בספר שירים כואבים ואוהבים לירושלים ("אהבה ירושלמית", ע' 81, "ויש אומרים", ע' 83), ואף שיר המתאר אותה כאילו בסצינות של סרט ("מסעדה יוקרתית", ע' 85). על הכול פרוש דוק של הגיגים, על הרוב נוגים ולעיתים, כאמור, אירוניים ("חטאים", ע' 37; "בריאה מאוחרת", ע' 72; "כמו כולם", ע' 77). ההתרשמות הכללית משירי ההגיגים אלה היא שאנחנו כביכול מצויים על במה ומופיעים במשחק שהוא רחוק מלהיות נהיר לנו, אך סופו צפוי, שהרי, לאחר "שבעה ימים של זעם" מגיע זעמו של הסתיו :
.....

לעלוץ שקֵץ המשחק כאן צץ,
ליפול פצוע על פרקט למחיאות כפיים
להמתין לביקורות המחרת.

......
עיר מלקט, ע' 5

דר' משה גרנות

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.