פרידריך ניטשה (1844-1900)
נולד בסקסוניה, גרמניה והתחנך אצל קרובת משפחה לאחר מותו של אביו. בתחילה הוא אמור היה להתמחות בתיאולוגיה אך עד מהרה נטש את התחום לטובת פילולוגיה. התמחותו בספרות קלאסית סייעה לו להשיג משרה אקדמית בבזל היכן שהוא פרסם את ספרו הראשון, "לידתה של טרגדיה" (1872), העוסק בהבדלים בין התרבות האפולונית ותרבות דיוניסוס.
התדרדרות במצבו הגופני גרמה לו לפרוש ממשרת הוראה ולהתרכז בפרסום של כתבים פילוסופיים ואנטי-דתיים דוגמת "אנושי, אנושי מידי" (1878), "המדע העליז" (1882), "כה אמר זרטוסתרא" (1883), "מעבר לטוב ורע" (1886). ספריו "הרצון לעוצמה" (1901) ו-"Ecce Homo" (1908) פורסמו לאחר מותו.
אחד המוטיבים המרכזיים בהגותו של ניטשה היא ביקורת על דגש היתר שמושם על הבינה בפילוסופיה היוונית (נושא מרכזי של ספרו "שקיעת האלילים מ-1889) ועל הסתמכות רבה מידי על רעיונות מופשטים בחתירה לאמת המוחלטת. ניטשה סבר כי הפילוסופיה המסורתית הינה מוטעית מיסודה ויש בה כדי לגרום לנזק ליכולות האינהרנטיות הקיימות בנו להתקדם ולהגיע להישגים.
היכולת להתעלות מעל פילוסופיה מוטעית דורשת הערכה מחדש של הערכים עליהם התחנכנו ואותם אנו מכירים. בספרו מ-1887, "לגנאלוגיה של המוסר", ניטשה מבכה את מוסר העבדים לטענתו הנכפה על האדם באמצעות קונבנציות חברתיות ותחושות אשמה דתיות. רק בני אדם שניחונו ביכולות מיוחדות ונדירות, האדם העליון (Übermenschen), מסוגלים להתרומם מעל המוסר החברתי הקלוקל ולנהל חיים הירואיים בעלי ערך.
ב-1899 סבל ניטשה מהתקף פסיכוטי שהוביל לאישפוז בקליניקות פסיכיאטריות שונות. ב-1890 עבר להתגורר עם אימו ולאחר מותה עם אחותו. ניטשה מת ב-1900 כאשר בשנים האחרונות לחייו התקשה לתקשר עם הסביבה החיצונית.
