אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תפיסת הזמן


מודעות למשאב המתכלה: הזמן

מודעות למשאב המתכלה: הזמן

אין דבר אחר מלבד הזמן. החטא הגדול ביותר הוא כלפי הזמן. האם האיש הזה, מולי, שמילא כוס קרטון בקפה ונעלם במוסך יודע, יודע עכשיו, שבזמן מילוי כוס הקפה, עוד חלק משארית חייו התכלה לו ועתה נותר לו עוד פחות זמן לחיות... אנו חיים על חשבון הזמן שהולך וקטן, הלך וכלה. ואין לנו כלל מודעות ולו חלקית, בזמן אמתי, שכל רגע שאנו חיים בא על חשבון מה שנותר לנו לחיות. כמו חשבון בנק עם כמות מסוימת של כסף, וכל הוצאה כספית בחשבון מותירה בו פחות כסף. והנמשל כאן הוא שכל רגע שאנו חיים הוא על חשבון הזמן שנותר לנו לחיות. כל רגע שאנו חיים מקצר את המשך שנותר לנו לחיות.

השעון / כריסטיאן מרקליי במוזיאון ישראל

השעון / כריסטיאן מרקליי במוזיאון ישראל

החל מתאריך ה- 17 ביולי 2013 – מוקרנת שוב במוזיאון ישראל בירושלים עבודת הוידיאו "השעון". יצירת האמנות המפורסמת של האמן כריסטיאן מרקליי. העבודה, שנרכשה לאחרונה ע"י מוזיאון ישראל לאוסף המוזיאון, עוסקת לפי שמה: בנושא הזמן. היצירה מורכבת מאלפי קטעים שנלקחו מסרטים. בקטעים מוצגים שעונים שונים, או בני אדם המתייחסים לנושא הזמן והשעות, ואשר למעשה מכריזים בקטע בו הם מופיעים על שעה ודקה כלשהי ביממה.

הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה

הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה

מה יילד יום? הרהורים על טבע הזמן בפיסיקה של המאה העשרים ואחת. בזבזתי את הזמן, ועכשיו הזמן מבזבז אותי!". מהי תכונתו הבולטת ביותר של הזמן? רוב בני האדם יאמרו: הזמן עובר, זורם, רץ; הזמן, פשוט, בורח לנו כל הזמן. את זה כולם יודעים, נכון? והנה, בהיגד הזה יש פגם לוגי קטן: הוא מופרך מיסודו. הפיסיקה עושה דבר פשוט עם מעבר הזמן: היא מתעלמת ממנו לחלוטין. לשווא נחפש באיזה חוק מחוקי הפיסיקה התייחסות כלשהי למעבר הזמן. כל מה שנותנים לנו חוקים אלה הוא כללי התאמה:

עבר, הווה, עתיד – התפיסה/הגישה, הדינמית

עבר, הווה, עתיד – התפיסה / הגישה, הדינמית

אנו רגילים להתייחס לזמן רק באופן אחד, אך ישנם שלושה דרכים להתייחס לזמן. הגישה הסובייקטיבית, התפיסה האובייקטיבית, התפיסה הדינמית, או הנייטרלית. במצב המודעות הרגיל רוב בני האדם לא ממש מודעים לעובדה שבכל רגע נתון הזמן זז ומתמעט, וכי עצם הפצעתו של מחר, היא מחמת התרוששות מלאי הזמן שעמד לרשות האדם. עניין מדידת הזמן, שהוא הגישה הקיימת לזמן (האובייקטיבי) , אינו אלא תוצר של חוסר היכולת שלנו להתמודד עם האספקט הדינמי של הזמן. וככל שיש לנו יותר תסכול ביחס לאספקט הדינמי של הזמן – כך נהיה יותר תלויים בשעונים, לוחות שנה, ושאר מדידות זמן למיניהן.

אבן השמש, המגלמת בחומר את מיתוס השמשות, התגלתה במרכז מקסיקו סיטי בשנת 1790

מיתוס השמשות ואבן השמש

סיפורי בריאת העולם במרכז אמריקה שונים מאוד מהסיפור שמופיע בספר בראשית. ההבדל המרכזי נעוץ בתפיסה שונה לחלוטין של הזמן עצמו. בעוד שבמערב ההיסטוריה מתחילה ב'בראשית', עת האל ברא את העולם, ומשם היא מתקדמת באופן ישיר אל עבר אחרית הימים, קץ ההיסטוריה והגאולה (שקשורה לעתים בביאת המשיח), הרי שבמרכז אמריקה המצב שונה לחלוטין. אין ציר זמן, אין נקודות התחלה וסיום, אלא מחזור אינסופי של חורבן ויצירה. מדובר בתפיסת זמן לינארית אל מול תפיסת זמן מחזורית. מיתוס השמשות, שהגיע לידי גימור בתקופה האצטקית, מבטא את התפיסה הזו בצורה מובהקת.

הזמן בשירת יהודה עמיחי

עבודה זו תעסוק במופעי הזמן בשירת יהודה עמיחי ( 1922-2000).

ראוי אפוא שֶׁנְּיַחֵד שורות אחדות לשאלת מהות הזמן בכלל. מכאן נעבור למופעי הזמן בספרות, ורק לבסוף נבחן את ממד הזמן בשירת עמיחי.

על הזמן בכלל

עולמנו, חוויותינו נמדדים על פי הפרמטרים של זמן ומקום. שני יסודות אלה מתבטאים כמובן גם בשירה, שכספרות בכלל, ענינה לשקף את החיים. הם מתבטאים, כמובן, בשירה בכלל כשירה, ובשירת משוררים.

נזכיר להלן את אשר לשירה בכלל ולזמן, בקיצור. אחר נפנה לביטויי הזמן בשירת י"ע ( יהודה עמיחי).

הנצפים ביותר