אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שירה


מתוך התערוכה: מבקרים / אילנית דואניס, צילום: אילנית דואניס (באדיבות: שירי מאיר - עמותת אמני ישראל מתאגדים)

אפקט הפרפר - אילנית דואניאס בתערוכת צילום ושיר

הצלמת אילנית דואניאס משיקה תערוכה ראשונה בחייה בה היא מציגה 20 צילומים ולצידם 20 שירים שכתבה בנפרד, ושנים אחר כך יצרה את החיבור ביניהם

החוקר בשירה: על הספר מוקדים חדשים בשירה העברית / יוסף אורן

החוקר בשירה: על הספר מוקדים חדשים בשירה העברית / יוסף אורן

ספרו זה, המתווסף לשורה ארוכה של כרכים, הוא גם מבט פנורמי על מאה שנות שירה עברית וגם צלילה למעמקיה. מונע בכוח אהבת הספרות העברית ובכוח בקיאותו הרחבה בה, אורן ממפה, מכליל, מאבחן, מסביר, מגדיר, ממיין, מפרט, מצהיר, לוחש, מציל אוצרות תרבות משכחה ומדביק בלהט תבונתו את הקורא. ממליצה מאוד על המסע המהנה ופורץ המוסכמות הנועד לקשת רחבה מאוד של קוראים, החל מחסרי ניסיון לחלוטין עד זאבי תרבות ותיקים שגם הם ילמדו ויופתעו, אל לב יצירתם של מיטב משוררי התקופה.

איזון שביר – גרגרי נגיעות: יערה בן-דוד

איזון שביר – גרגרי נגיעות: יערה בן-דוד

קובץ השירים "איזון שביר" מאת יערה בן-דוד (הקיבוץ המאוחד 2015) הוא רחב הקף, יחסית לקבצי שירה, ועשיר ומלא. שם הספר מעולה בעיני, קומפקטי וקולע, פנינה שירית בפני עצמה. השירים נקיים וצלולים. כולם עד אחד, כל מלה ומלה, אות באות. רבים מהם רוויי עצב ופרידת עולמים.

התאומים, הרצל ובלפור חקק, בני שנתיים ערב העלייה, 1950

זהותנו צומחת מן הנהר: שיחה לפרשת בשלח - שירת הים

בשבת פרשת "בשַלח" תשע"ד (ינואר 2014) שָהינו בפסטיבל "ימי שירה במדבר". סמוך לפרשת "בשלח" התקיים שם אירוע "שירַת הים", במהלכו קִיימנו שׂיח בינינו על שירת הים המשפחתית שלנו, על זהותנו שצומחת מן הנהר ועל יצירתנו הספרותית. הזהות של משפחתנו צמחה ממפגש הפרת והחידקל בארץ בָּבל (עירק), ומן הנהר הזה בא גם אברהם אבינו אל הארץ המובטחת, כשהוא נענה לצַו הקדום: "לֵך לְךָ מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראֶךָּ".

כלה קרננית

כלה קרננית / ענת זגורסקי-שפרינגמן (שירים)

כשהגעתי לרשום המאמר לא מצאתי בשם הקובץ 'כלה קרננית', משום הפרעה או קושיה שיש לפענח. חשוב היה בעיני להבליט את מסריה של המשוררת הנבטים מכל הזוויות, הן במראה הפנימית, והן במראה החיצונית.

הרצל חקק נושא דברים בהשקת הספר

מרדכי טמקין: פרחי בדידות, שירת היופי של הטבע

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל ייחדה ערב מרגש למשורר מרדכי טמקין זכרונו לברכה. הנה דברים שנשא הרצל חקק באותו ערב על שירתו של מרדכי טמקין. את ההשקה המרשימה הנחה דן כנר – וניתן היה לחוש את משק הרוח השבה, שבה להחיות שירים ישנים. קהל רב בא לתת כבוד להקת הקובץ "פרחי בדידות לבנים", אסופה נבחרת משירי המשורר שראו אור בספריו שראו אור בין השנים 1969 – 1927, בעריכת יובל גלעד, הוצאת שמואל טל, 2013, 156 עמודים.

שארל בודלר

שארל בודלר: על השיר ספלין

המילה "ספלין" קיימת כבר בצורתה זו בשפה הצרפתית בזמנו של בודלר (מאז המאה השבע עשרה) אך הוא זה שמעניק לה את מלוא משמעותה הטרגית. אין הכוונה עוד למלנכוליה רומנטית אלא למצב פיזי ונפשי פתולוגי שיסודו בתחושה מעיקה של שיממון הקיום ואיום המוות. הספלין הבודלרייאני מאופיין על ידי עימות שגורלו ידוע מראש בין תקווה-תוחלת-שאיפה לאידיאל ליאוש-חרדה-צלילה לתהומות. שארל בודלר סבל מתופעות הספלין כל חייו הבוגרים. במכתב לאמו, משנת יציאתו לאור של קובץ שיריו הידוע "פרחי הרע", 1857, הוא מונה אותן כרפיון ידיים, כבדידות בלתי נסבלת, כחשש תמידי מפני אסון לא ברור שעומד לקרות, כחוסר ביטחון עצמי וכחוסר יכולת למצוא עניין והנאה בחיים

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

מכתבים מאוחרים / איליה בר זאב - כשהגעגוע והזיכרון נועדים יחדיו

איליה הוא משורר מחונן ואיכותי לא בשל מטען זיכרונותיו. כוחו, כפי שניכר בספריו הקודמים, אך מוצא את ביטויו גם בספר זה, הנו בעיקר בתיאורי הטבע. הרי את הטבע הזה תיארו משוררים לאין ספור ואין זה עניין של מה בכך להפתיע, לחדש, לחרוג מהבנאליות. ואיליה מצליח בכך מאוד. ספר שיריו של איליה בר זאב "מכתבים מאוחרים" הוא ספר מרתק. למרות שאני קורא איטי מאוד, גמעתי אותו בחטף אחד. אך זה לא הצריך מאמץ הירואי, כי לספר מבנה ייחודי: הוא כולל קטעי מכתבים שקבל איליה כילד חוץ בקיבוץ גינוסר מאמו (בירושלים) ומאביו (ששירת בבריגדה היהודית) בין השנים 1943-1946 בהיותו לערך בן 8 ל-11, ובצדם את המענה השירי, המאוחר.

טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא

טירופו וחליו של עולם: על שירו של ארתור רמבו: הישן בגיא

הנהר המואנש, המתואר כמטורף, מתיז רסיסי מים על הדשא עליו מוטלת גופת החייל הצעיר. הטיפות הכסופות שבהן משתקף אור השמש מדומות לקרעים, לבלואי סחבות, הניתקים מגופו של הפלג. כך תלשה המלחמה את חייו הזורמים של הנער-תינוק שרק לא מזמן נענעה אמו בחום את עריסתו, טיפלה בו ברחמים כשנפל למשכב, כדרכם של ילדים – מאוחר יותר בשיר מדומה החייל המת לילד חולה. אך לא הנהר מטורף ולא החייל חולה. דומה שאת טירופו וחליו של עולמנו מוקיע כאן המשורר שהיה רק בן שש עשרה כאשר חיבר את הסונטה

ריקוד הקולות / אורנה ריבלין (שירים)

ריקוד הקולות / אורנה ריבלין (שירים)

"בחדר הסגור, המואר והריק" - הדימויים בספר מלאים בצלליות של משאות אשר מונעות בין אור וצל. כשהאור צלול, ואינו נוטה לטשטוש, אז שומעים את צלילי 'הקולות' אשר מפכפכים ובאים להיטיב עם הטבע, ובד בבד מזרימים אנרגיות באדם. כך שהיחס בין הטבע לאדם, מקבל מימד שווה ומאוזן.

עצמון יניב /צפור על בד

עצמון יניב /צפור על בד

בכינוי "המאחרים לפרוח" נוהגים להגדיר כותבים שמפרסים את ספרם הראשון בהגיעם סמוך לשנת החמישים בחייהם. בניגוד לכותבים בני גילו שהספיקו להנכיח את עצמם בספרות לפחות שני עשורים לפניו, וסומנו בה כמשתייכים לקבוצה ספרותית בעלת סימנים משמרתיים משלה, מתחיל "המתאחר לפרוח" את פעילותו בספרות הדור כאלמוני שאינו משתייך למשמרת של בני גילו וגם אי-אפשר לשייכו למשמרת החדשה שהצטרפה לספרות סמוך למועד שבו פירסם את ספרו הראשון. לכן יתקשה מאוד "המאחר לפרוח" לזכות בהכרה, שהרי ספרו מתחרה הן עם ספריהם של בני גילו, אלה שפרחו במועדם לפחות שני עשורים לפניו, והן עם ספריהם של כותבים שהינם צעירים ממנו שאף הם פרחו במועדם.

ציפור על בד / יניב  דניאל עצמון - מסעות מוארים

ציפור על בד / יניב דניאל עצמון - מסעות מוארים

ספר של יניב דניאל עצמון "ציפור על בד" מורכב מששה מחזורי שירה. הספר לקח אותי לשני מסעות מוארים: מסע בזמן מהעבר המתרפק אל העתיד הלא ידוע ומסע אל נפש היצירה ונפש היוצר שברא אותה. אבא קובנר, טען ש"השירה היא מגיָה, והמשוררים הם מכשפים" המאמינים במילים שהם בוראים. אני מוצאת שיש כישוף במילים המארחות את עיניי הקוראים, המובילות אותם אל לבו של השיר ומאירות להם את הדרך למסעות מוארים. הספר מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

הולדת תמוז / אורה עשהאל

הולדת תמוז / אורה עשהאל

המשוררת מחוללת מהפכה שלמה בקובץ שלפנינו ומחלקת את תחומי המגדר הנשי, הנע בין 'המציאות' - מחד, לבין המופשט והאי ודאי - מאידך. בספרה הנוכחי, ניכרת גם מילת הקסם: 'נכונות' (שהייתה חסרה עד כה), להקשיב 'לאני' הפנימי. התרחישים באים בעוצמות משתנות. כתיבתה היום מוצאת עצמה יותר 'ממוקדת מבט' (ובוחנת לב וכליות), גם לסדרי ההעדפות, תפנית נורמטיבית. וכמו למצוא איזושהי 'אמת' עובדתית (שלא בלטה כל כך לעיניה עד כה...)

דר נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

דוקטור נוימן / צרויה שלו - עיון בשיר

פעילוֹת התנועה הפמיניסטית נוהגות לנכס למאבק הפמיניסטי כל יצירה אם מצאו בה את הסימנים הבאים: אם נכתבה על-ידי אישה, אם היא מבטאת חוויה המיוחדת לנשים, אם היא מעדיפה מילים עגולות ורכות של רוקמות תחרה ופורטות על נבל ונמנעת ממילים מחוספסות והולמות של חוצבי סלעים ומתופפים בתופים, אם היא מציגה לקח רעיוני או פתרון מעשי שבעזרתו נשים יכולות לשפר את מצבן ואם הגברים מוצגים בה כמיגדר המדכא נשים או אשם במצבן הקיומי. כל הסימנים האלה מתקיימים בשיר "דוקטור נוימן" של צרויה שלו – ואף על פי כן איננו מבטא, לדעתי, את האידיאולוגיה של התנועה הפמיניסטית ואת מטרותיה

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן / אביבית לוי-קאפח - תמונת הדברים

פנים באבן הוא ספר שיריה הרביעי של אביבית לוי-קאפח. קדמו לו: רשות היחיד שלי (הוצאה עצמית, 1994), זכות השתיקה (עקד, 2002) וקולות מן התבה (עקד, 2006). התפתחות מעניינת חלה בספר שיריה החדש של אביבית: משירה חושבת אינטלקטואלית לשירה שהמבע הרגשי במרכזה. לפי ט.ס אליוט, השירה צריכה לבטא בראש ובראשונה רגשות: "השירה עוסקת בראש ובראשונה בהבעת רגשות, והרגשות הם ייחודיים, בעוד המחשבה היא כללית. קל יותר לחשוב בשפה זרה מאשר להרגיש בה. ולפיכך אין עוד אומנות השומרת בעיקשות על לאומיותה כמו השירה" ("על השירה", עמ' 31).

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק ב

גורי נוגע בשאלת הנכסים הפיזיים של האויב העוברים לרשותו של המנצח, ומזהיר אותנו מלטעות: נכסים פיזיים אלה עדיין לא עברו לחלוטין לבעלותנו. גורי כותב על השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. הוא מתאר מצב, שארע במציאות, שבו, בהליכתו בירושלים, "כנראה", כלשונו, תעה בדרך והגיע אל מחוץ לירושלים היהודית ("זו כבר לא ירושלים/ זה כבר מַשהו שאחריה") , הוא חש חרדה שמא מישהו מקומי יבין שמדובר ביהודי שנקלע ליישובו והשמועה על כך תתפשט "ותשנה את האויר", כלומר תיצור סביבו אווירה עוינת ומסוכנת לחייו.

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

חיים ספטי, משורר נדיר בנוף השירה. כתיבתו מכבדת מאד את אמנות השירה, כמעט אפשר לומר מסורתית בהימנעות שלה ממבנים פורצי דרך ובהסתגננות המטאפורית עתירת ציורי לשון מורכבים, האף שמרביתה ככולה היא שירת דיבור ולא שירת חרוז. מעשה האהבה של ספטי עם העברית מניב אנקות עונג מצד הקורא (הזה) ומעורר השראה כשלעצמו. נדירותו ויחודו ככותב הם גם הקושי העיקרי שלו להיות במרכז הבמה של השירה ולהיות משורר מוביל ומשפיע על כותבים צעירים. משום שאין זה נחשב כיום לפופולארי או לסקסי, לקרוא שירה כל כך מורכבת עם ניחוח של דורות עברו ורק עמוקי הנפש ומיטיבי הלכת מצוידים בסבלנות ובתשוקה לכך.

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

יקיצה / תרצה אתר - עיון בשיר

הנפוצה ביותר מבין שלוש סוגות השירה (הלירית, האפית והדרמטית) היא הסוגה הלירית, שבה מרבה המשורר להשתמש בכינוי הגוף הראשון "אני" –שימוש המעניק לשיר אופי של וידוי מפי מחברו. משום כך נוטה הקורא לייחס למשורר את ההרגשה או את המחשבה המבוטאת בשיר ולצרף מתוכנם של שירי המשורר את דיוקנו הרוחני ואפילו את הביוגרפיה של חייו. תקלה נפוצה זו עלולה להכשיל את הקורא גם אחרי העיון בשיר הזה של תרצה אתר, שבהשוואה למידותיו הקצרות בולט בו מאוד השימוש התכוף בכינוי הגוף "אני".

לאה גת כהן / לפגוש את פארוק בתל אביב - המשוררת מזיכרון יעקב

לאה גת כהן / לפגוש את פארוק בתל אביב - המשוררת מזיכרון יעקב

המשוררת מזיכרון יעקב. כל ספר הוא שידור שמשדר הכותב אל אוויר העולם. המשוררת לאה גת כהן פרסמה שני ספרים לפני שדפקה על דלת הוצאת פיוטית. ההכרות בינינו הייתה על סמך היכרות וירטואלית כמו כל ההיכרויות שנוצרות בימינו בקלות. בקליק אחד אתה מתוודע לעולם אחר, לאדם אחר, לאהבות שונות ומגוונות. הספר של לאה בעבורי היה מסע לזיכרון יעקב. פשוט הייתי צריכה להגיע אליה והדרך הייתה חשובה, התהליך שעברנו יחד היה חשוב.

הוא המסמן את המקום / שי אריה מזרחי

המשורר שי אריה מזרחי: כמה הארות מאוחרות במלאות שנה למותו

הרבה הקדמות – כמה הארות מאוחרות. במלאת שנה למותו של המשורר שי אריה מזרחי ז"ל. פעמים אחדות, בתחילה סמוך למותו, אח"כ לקראת השלושים, ואחר כך שוב ושוב, בנסיבות שונות ובזמנים שונים, ניסיתי לכתוב דברים לזכרו של המשורר שי אריה מזרחי (הידוע בכינוי שא"מ) ובכל פעם יצאה תחת ידי פתיחה אחרת, ומצאתי את עצמי "נתקע" איפה שהוא. את תחילת הפתיחה הראשונה שכתבתי, ולא פרסמתי, אביא לקוראים שלא ידעו את שי, אם אכן יש כאלה. המשורר שי אריה מזרחי נפטר בערבו של יום ב' 15.10.12, יומיים לפני יום הולדתו ה-38.

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק א

עיבל / חיים גורי - והדברים החסרים והשתיקות הנוספות חלק א

חיים גורי כותב בספרו זה על המלחמות שבהן לחם ועל אשר התרחש בהן ועל תוצאותיהן הפיזיות והנפשיות הטראגיות והקשות על הכלל, שהיה צד להן, ועל היחידים, שהשתתפו בהן, הן בעת המלחמות והן בתקופות שלאחריהן. גורי אינו מציין באילו מלחמות מדובר. נראה שדבר זה מלמד על כך שגורי מבקש להעניק מימד של הכללה לשיריו שבספר זה, דהיינו שהוא כותב, בעצם, על מלחמות בכלל. יחד עם זאת, הואיל ואנו יודעים כי הוא לחם במלחמות שמאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת יום הכיפורים, הרי שנראה שגורי מתייחס בשירי הספר למלחמות אלה, בדגש רב ומיוחד על מלחמת העצמאות, כפי שיצוין בגוף המאמר.

המשוררת רחל

עיון בשיר עץ אגס של המשוררת רחל

עוד לפני שהשיר נקרא, הוא נקלט במבט צילומי בעינו של הקורא כשיר פשוט, כי הוא קצר וגם מבנהו פשוט: השיר הוא בן שני בתים שווים בגודלם וזהים בהגדרתם התחבירית: הבתים הם בני חמש שורות ובכל בית מצטרפות השורות למשפט אחד. להרגשת פשטותו של השיר תורמת גם העובדה שהשיר חושף מיד בתחילתו את הרגע הריאליסטי-קונקרטי שהוליד אותו – "אדם מקיץ משינה ורואה מול חלונו עץ אגס מלבלב". מאחר שבזיכרונו של הקורא גנוזה תמונת מראהו המרהיב ומשובב הלב של עץ האגס המלבלב באביב בבת-אחת עם שפע פרחים לבנים-ורדרדים.

האנשים החלולים / תומס אליוט

האנשים החלולים / תומס אליוט

אחד משיריו הידועים של ת. ס. אליוט הוא 'האנשים החלולים'. ההקשר הראשוני העולה במוחנו למקרא התואר חלול הוא שלילי במהותו. האיש החלול הוא איש ללא תוכן בחייו. אבל גישות שונות רואות חיים בעלי תוכן כזה או אחר באופנים שונים. יש מי שיאמר שאיש החי את חייו לצידו של גורו בהודו, עיניו מסוממות וחייו נטולי תוכן. לעומתו, יש מי שיאמר שאיש עסקים החושב בכל עת על הדולר הבא, דווקא חייו חלולים. אולי שניהם צודקים.

עצי האקץ / אדלינה קליין

עצי האקץ / אדלינה קליין

הזמן עמד מלכת", כותבת אדלינה קליין בספרה "עצי ההאקץ". אדלינה מיטלטלת בין עולמות, נחבטת משורש לשורש, רוצה לשמור על הכול: המשא כבד שבעתיים. אפשר לומר שספרה זה, שיצא לפני שנים, שרטט בקווים חדים את הדי.אן. איי של ספריה הבאים. בספרה "עצי ההאקץ" פרקה אדלינה קליין מעל שכמה מעמסה של זיכרון כבד, והוא מהווה הנדבך הראשון לכל ספרי השירים שבאו בעקבותיו. כאן נמצא את הקודים של שירת אדלינה: הקשר לעבר, הקשר לרצף התרבותי, החיבור בין השירה הקיומית לעולמה הרוחני. ספר זה יצא לפני כמה שנים, והוא צופן בחובו מוטיבים שיילכו ויבשילו בספריה הבאים.

עצי האקץ

אדלינה קליין: אמנות השירה (או: עדנה)

מבט על ספרי שירתה של המשוררת אדלינה קליין. אדלינה איננה רק משוררת, היא אמנית בנפשה ובשיריה, במלוא היקפה של המילה.שיריה הם שרטוטים, ציורים, פיסול ומוזיקה. כאמנית, שיריה מגוונים ועוסקים בכל סודות היקום, בכל מכמני החיים- טבע ונוף, אהבה ורומנטיקה, השקפת עולם וזיכרונות מהעבר. השירים זורמים בנחת, כמי נהר שקטים וצלולים ומידי פעם, מתחלף הנושא ומעביר אותנו לפאזה אחרת ולדמיון מודרך אחר.

שושנה אידל / קונצרטו לטבע - שירה קדושה מלב היקום

שושנה אידל / קונצרטו לטבע - שירה קדושה מלב היקום

על ספרה של שושנה אידל, "קונצ'רטו לטבע", הוצאת כרמל. קריאה בספר שיריה החדש של שושנה אידל יוצרת חרדת קודש, תחושה של "שַל נעליך מעל רגליך". השם אמנם נותן אווירה של מעמד מוזיקלי, אבל מעבר למוסיקה יש לשון שמגיעה לכל הפסגות, שמבקשת לבטא קול רוחני עליון. קראו נא בשיר 'וזה סימן שבא לקיץ סוף' וראו כיצד המוזיקה הופכת לעונג צרוף. החיבור של המלים 'עונג' ושכינה' יוצר הרמוניה מיוחדת, הרמוניה קדושה, מעין עונג שבת בלב החולין. המנגינה היא המסר, הצימאון למנגינה הוא צימאון לרוח, למסר נסתר, לפשר גנוז מקדמת הבריאה/

איזו השפעה יש לשירים על חיינו?

איזו השפעה יש לשירים על חיינו?

איזו השפעה יש לשירים על חיינו? יש מי שיטען ששירים הם הפסקול של חיינו, מלווים אותנו ברגעים שונים, מזכירים לנו מי אנחנו, מה אנחנו, אם ניזכר ברגע מסוים, כנראה שניזכר בו בין היתר בגלל שיר מסוים או בזמן שנקשיב לשיר מסוים. אני מאמין שלשירים אולי אין כוח לשנות מציאות אבל יש להם את היכולת לקחת אותנו למקומות אחרים, לאפשר לנו לחלום את החלום דרך המילים, לדמיין עולמות אחרים אליהם ייתכן ולא נגיע, אולי גם לא נחיה בהם אבל זה נחמד לעצום עיניים, להקשיב למילים ולחשוב שאנחנו שם.

נופי אדם / ראובן שבת

נופי אדם / ראובן שבת

כשאתה אוחז בספר "נופי אדם" אתה אומר לעצמך מיד ברגע הראשון, מה זה? זה הכול? זה כול מה שיש לראובן שבת לומר? והעיקר מדוע בכלל פרסם ספר כל כך פצפון? מתברר כי לספר תפיסה אמנותית המאפיינת את ראובן שבת. הוא פרסם ספר ובו יצירותיו והן אינן נמדדות כמותית אלא איכותית.המשורר מעניק לקורא תחושה שהוא פרסם את ספרו "נופי אדם" לאחר מיון קפדני של יצירותיו. בזהירות פרסם המשורר ראובן שבת את שירתו, בזהירות יצא המשורר אל שדה השירה. אף ניתן לומר שהמשורר ביקש שתרימו גבה על סגפנותו בכתיבה ובפרסום הספרון.

סבא יצחק וסבתא תופחה והתאומים 1961

סבתא עולה להר ציון

לקראת חג השבועות מספר הרצל חקק את סיפורה של הסבתא, שהייתה עולה. בחג השבועות לקברו של דוד המלך – מבקשת מרפא, מבקשת ישועה לה ולמשפחה. זוכרת כי ביום הזה בשנת תש"א נרצחו שני בניה בפרעות בבגדד בשנת תש"א, יוני 1941, התחוללה רעידת אדמה בחיי הקהילה היהודית בבגדאד. הפרעות הנאציות של משטר ראשיד עלי אל כילאני הבעירו אש של שנאה, מאות יהודים נטבחו, ביניהם שני האחים של אמי, נורי ואברהם חבשה, הי"ד. סבתנו תופחה, אם הבנים שנרצחו, נותרה שבורה כל ימיה, הייתה סובבת בדרכים ומדי פעם מביטה אחורה.

בכיו הצורב של יחזקאל קדמי

בכיו הצורב של יחזקאל קדמי

קינתו של יחזקאל קדמי היא שירה ממעמקי הלב, ממעמקים קראתיך. הרצל חקק סוקר את ספר שיריו הראשון של קדמי, ומפנה את תשומת הלב לספר שירים קדמי, 'שירת ירושלים', הנמצא בכתובים. שיריו זכו לפרסום באנתולוגיה של פרופסור עמיאל אלקלעי.הדברי השבח של אלקלעי מציבים את קדמי בשורה הקדמית של השירה העברית. כמה מלים על ספר שיצא לאור לפני 22 שנה, על משורר מוכשר שלא זכה לתשומת הלב הראויה. הספר "רחלה מזרחית, אחות לעמוד העיר".

הנצפים ביותר