אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שדרות


היש תקווה לשדרות

גורלה העכשווי של שדרות מגלם בתוכו את גורלה העתידי של מדינת ישראל. מאז "ההתנתקות" זזה החזית העזתית החמה של מדינת ישראל צפונה אל שדרות, ותושביה חשים על בשרם את הסיוט המזומן לכל יישוב המוצא את עצמו כיום על קו החזית הישראלית. שכן, המוטו הביטחוני של מדינת ישראל, מאז ימי הפקרתו למוות של מדחת יוסף, "השתכלל" עד לנוהל המצמרר של השהיית פצוע, שנחשף בראיונות תקשורתיים עם חיילים שנטלו חלק במלחמת החיזבאללה.חלק מהתגובות למאמרי "מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות" המחישו בעיניי עד כמה מצבנו נואש.

מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות

עקירת גוש קטיף עקרה ממני את הסולידריות כלפי כל ציבור ישראלי של חוטפי קסאמים למיניהם, שאפילו מצוקת הטרור אינה מצליחה להפיק מהם יותר מאשר פעיות התבכיינות של תחנוני ביטחון, ביטחון, ביטחון...גם לאחר כל פגעי הקסאמים לא הצליחה שדרות להתעשת ולערוך את חשבון הנפש המתחייב בזעקה מרה של הכאה על חטאי "ההתנתקות", שתזעזע את אמות הסיפים של המדינה. פרט לסיסמאות המוכרות והמוכתמות באותו טון מזויף של התייפייפות, לא הקימה שדרות מבין שורותיה שום מנהיגות אמת ראויה לשמה. אני מתבונן בתמונות הטלוויזיוניות של אדומי שדרות אך רואה מול עיניי את פליטיה הכתומים של ההתיישבות העברית המפוארת בגוש קטיף.

אנחנו באמת רוצים שיבוא היום שאחרי הקסאם?

האם אנחנו רוצים שבאמת יגיע היום שאחרי הקסאם? שיגיע באמת היום שתושבי שדרות ותושבי הקיבוצים סביבה יוכלו לחיות ככל אחד אחר בשקט ובשלום? האם אנחנו באמת רוצים שיגיע היום שלא נצטרך לדמוע מול המרקע למראה אם של ילד שרק רצה להיות שחקן כדורגל ואיבד את רגלו?או שאולי יש אפשרות נוספת: חלקים גדולים באוכלוסיה, באמת רוצים שיגיע היום שאחרי הקסאם . היום שהם יוכלו לראות בטלוויזיה איך תושבי שדרות חיים בשקט. איך ילדים שלווים משחקים ברחוב בנחת.לחלקים אחרים באוכלוסיה, יום כזה, היום שאחרי הקסאמים הוא יום מפחיד. אלו הם קבוצות האוכלוסייה הקרויות אליטה.

במלכודת (שדרות)

"לא נמגן עצמנו לדעת" הכריז ראש הממשלה בנחרצות אופיינית בהתייחס לתביעות המיגון של שדרות. בהיגיון צרוף טען ראש הממשלה שאין סוף להתמגנות וכי רק פעילות התקפית רצופה ויזומה יכולה להסיר את איום הקסאם על שדרות. לפני יומיים רמז ראש הממשלה בועדת החוץ והביטחון שאינו נלהב לפעולה התקפית רחבה בעזה. המחיר בהרוגים, הנטל הכלכלי, המשמעות המדינית והחשש המציאותי שכשנצא מחדש מעזה יחזור לבסוף המצב לנקודת המוצא העכשווית הם בהחלט שיקולים ראויים. אין מה לדבר עם החמאס, אפילו לא על "תהדיאה" –רגיעה., הכריז ראש הממשלה מספר פעמים בעבר.

ביקור חובה - רשמים מיום אמן בשדרות

משקיבלתי את ההזמנה של המשורר ארז ביטון מנהל המרכז הים תיכוני הבינלאומי בישראל לבקר בשדרות בלמתי את פי מיד עם התגובה הראשונה וחיכיתי לצאת לביקור והמתנתי לחלוק חוויות רק כשאחזור.בדרך למפגש התוודה ארז ביטון בפניי שהיו אמנים שביטלו השתתפותם ביום האמן בשל החרדות שתקפו אותם

האח הגדול (בגצ שדרות)

דמוקרטיה במיטבה מתפקדת באיזון בין הרשויות השופטת, המבצעת והמחוקקת. ערעור האיזון וריכוז סמכויות לא מאוזן בידי אחד הגופים מכרסם ומערער את הדמוקרטיה ובהחלט עלול להביא לשיתוק המערכת ולהידרדרות מהירה לסוג של שלטון אוטוקרטי.ממשלת ישראל האחרונה שרויה בשיתוק מוחלט מאז מלחמת לבנון השנייה. היא אינה מסוגלת להחליט, משהחליטה היא אינה מסוגלת לבצע והחלל השלטוני המעיק על כל אזרח, כפרצה קוראת לגנב, סופו שיתמלא על ידי מי שלא נועדו לכך, שכרגע הם מענה זמין לבעיה ולעתיד מסמלים את סוף הדמוקרטיה כפי שהכרנו.

כאור היום

מלחמת לבנון השנייה פרצה לעולמנו במפתיעה, כמעט בין רגע. אמנם היו שהזהירו אבל המועד, הצורה שבה יתפתחו העניינים והדילמות שייוצרו לממשלה היו בגדר נעלם גדול. ההתדרדרות ברצועת עזה והפגזת שדרות ברקטות הייתה ברורה מראש כאור היום וגם הדילמות שהממשלה תעמוד בפניהן היו מובנות לכל הרבה זמן מראש. אפילו הזמן שבו ההתפתחויות עלולות להגיע לאובדן שליטה היה מתוחם. אם אי אפשר היה להתדיין על כל הנעלמים מראש לפני מלחמת לבנון השנייה - הרי לפני מלחמת עזה הבאה הנעלמים מעטים. אפשר, אולי, לסלוח לממשלה על כשלון לבנון אך אי אפשר להבין את מבוכת עזה.

הנצפים ביותר

.