אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרשת השבוע


התהום שבין הדיבורים למעשים

כמו בכל שנה, אחד האירועים המרכזיים ביום העצמאות של מדינת ישראל, הוא חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי. האמת, לא ברור למי בדיוק זה אירוע חשוב; בכלי התקשורת לא נצפו כותרות ענק בדיווחים אודות אירוע זה, ואפילו חיפוש ברשת האינטרנט לא הניב תוצאות חדשותיות מרשימות. בעצם, לא הניב תוצאות בכלל, אם נתעלם מכתבות שנתפרסמו לפני כשנתיים וכן עלו בתוצאות החיפוש.

התחדשות שבתית

ברשימה זו אנו פותחים את המחזור השביעי של רשימות שבועיות שעניינן הוא 'אקטואליה בפרשת השבוע'. עם ניסיון כזה ארוך, אפשר היה לצפות שהמלאכה תהיה קלה יותר, אבל נדמה שבמציאות זה עובד הפוך; לא קל למצוא בפרשת השבוע את ההקשר האקטואלי בכל שבוע, בלי למחזר חומר משנה לשנה. למעשה, זה אפילו נהיה קשה יותר.

בונים הנהגה או בונים עם?

בימים אלו של ערב חג הפסח, מן הראוי לברר מהי מנהיגות; מהו עם שאותו יש להנהיג, כיצד הוא נוצר ומה אמורה מנהיגות אמיתית להעניק לעם. לא בטוח שנספיק לברר הכל כאן ועכשיו, אז אולי יהיו המשכים.

(פורים סו) עם אחד מפוזר ומפורד

בסופו של דבר כידוע, המגילה הפכה להיות חלק מן התנ"ך וגם חוגגים את פורים. ולא זו בלבד, אלא שכל המועדים בטלים לעתיד לבא וחג הפורים לא יתבטל לעולם; דוקא משום שמדובר בנס המלובש בגדרי הטבע, בדיוק כמו אלה שקורים לנו יום יום.

(תרומה סו) לקדש את החומר

חג הפורים מתקרב ואצלנו כולם עסוקים בבחירות, המתקרבות גם הן. הבחירות אמורות להתקיים שבועיים לאחר חג הפורים, אבל תכונה לקראת חג הפורים מזהים רק אצל הילדים; המבוגרים, נראה כאילו אינם מתעניינים כלל בחג המתקרב; עסוקים בבחירות.

(משפטים סו) עבד עברי או עבד כנעני?

הנטיה הטבעית של האדם היא להשלים עם היותו עבד כנעני, ואף למצוא צידוקים אידיאולוגיים לעבדותו; כן, הוא שואף להיות המשעבד ולא המשועבד, אבל לא מצאנו הבדל מהותי ביניהם. שניהם, גם המשעבד וגם המשועבד, מניחים כי שיעבוד של האדם את האדם הוא תקין, וזה בדיוק הפוך מהוראת התורה בפרשת השבוע.

(יתרו סו) הסגת גבול

לכאורה זה טוב שלטון החוק, לא?! אחרת יהיה מצב בו כל דאלים גְּבַר, וזה רע מאד. אז למה הולכת ומתגברת תחושת האֵינאוֹנים של האזרח הפשוט מול העבריינות הגואה? איך זה שבאותה עת ששלטון החוק מפגין כאלה עוצמות, הפשיעה מתגברת והולכת? ואגב, בסטטיסקה זו לא מופיעים משום מה, לא התושבים של גוש קטיף ז"ל וגם לא "הפרחחים" של עמונה.

(בא סו) התנתקות הממסד מהעם

כרגיל אצלנו, בכל פעם הסמכנו את הדברים על פרשת השבוע; חשבנו שמיצינו את הנושא, אבל מסתבר שנושא זה עודנו רחוק ממיצוי. מסתבר שהגבולות של השלטון גמישים ביותר; תמיד עומדת בפניו האפשרות להמציא איזה חוק או להתקין איזו תקנה כך שיהיה לו גיבוי משפטי, שלא לדבר על תקשורתי, לכל מעשה שעד אתמול נחשב למעשה ש'לא יעלה על הדעת' כי ייעשה.

(וארא סו) אם כבר, אז כבר

בניגוד לכל התחזיות, בבחירות לרשות הפלשתינית ניצח החמס ניצחון מוחץ. הסקרים חזו לחמס התחזקות ניכרת; חשבו שישיג קרוב למחצית מהקולות; חששו שיקבל יותר מארבעים אחוז; בסוף השיג כמעט כפול ממה שחשבו.

(שמות סו) חוק, שלטון החוק, פגיעה בשלטון החוק

מציאות חיינו פה בארץ נחלת, כפופה כולה לשלטון החוק; 'מלוא כל הארץ משפט' או משהו כזה, הכריז הגורו של שלטון החוק, וכולם עונים אחריו אמן. יש להם ברירה? אם לא יענו אמן, הם יטופלו על פי החוק.

(ויחי סו) זה הגדול, קטן הוא

מה שמאפיין את המערכת הפוליטית בכלל ובתקופת בחירות בפרט, זה שהמאיישים אותה מכריזים על עצמם מעל כל בימה ובכל הזדמנות: תראו כמה אני מנוסה / מוצלח / חכם / ממולח / אמין / יפה וסליחה אם שכחנו איזו מחמאה מאלה שהם מרבים לחלוק לעצמם.

(ויגש סו) הלך החבל אחר הדלי

בסוף החודש שעבר חל המועד האחרון לרישום מפלגות חדשות לכנסת, תשעים יום קודם הבחירות. רישום כזה מותנה בתשלום סכום פעוט של 75,000 ודווקא במזומן. וזה מלבד ההוצאות הנוספות, כגון החתמת (מאה) המייסדים בפני עו"ד והנפקת תעודת אזרח, לא מספיקה ת"ז, לכל אחד מהם.

(מקץ סו) אור, ראיה, יראה

דומה כי פרשת השבוע, מקץ, נקראת תמיד בחג החנוכה וכבר עמדנו בעבר על הקשר הפנימי שבין הפרשה לחג האורים. אור וחושך הם מושגים גשמיים המוכרים לכולנו; זהו אחד הדברים הראשונים שנוהגים ללמד תינוקות, איפה אור?

(ויצא סו) לבנות את בית יעקב

'המפץ הגדול' קוראים למהלך הפוליטי חסר התקדים שנקט ראש הממשלה; וכדרכו של מפץ, גלי ההדף וההרס נמשכים ועדיין לא רואים את סופם. לפעמים זה נראה כמו בניין חדש ההולך ומוקם לעינינו, אבל זה רק נראה כך; כי באמת, מדובר בשבירת כלים שממנה צפויים להפגע כל הקרובים לכלים המתנפצים.

(תולדות סו) בית מחודש או סתם אוהל עראי?

דרכו של עשו היא דרך ההשגיות החומרנית; מטבעה, כרוכה דרך זו במלחמות ובכיבושים, וגם אם לא תמיד מדובר בשפך דם, זו אינה דרכם של אברהם ויצחק, וכמובן, גם לא של יעקב.

(וירא סו) צוחק מי שצוחק אחרון

לפעמים קשה להחליט אם לצחוק או לבכות לנוכח אירועים שונים המתחוללים לעינינו. מוכרת גם התופעה שאירוע הנראה מצחיק לאחד, הוא הוא הגורם לבכיו של האחר.

(נח סו) האם יש כללי התנהגות מחייבים?

בשבוע שעבר התכוונתי לכתוב על מניעיו של קין, האיש שהשמיד רבע מן האנושות, ואפילו אספתי מקורות; בסוף יצא משהו על גן עדן. אולי עוד נחזור פעם לברר מה מניע את המלחמות, בתקווה להבין מזה כיצד להגיע לשלום. בינתיים ננסה להבין, באופן כללי לפחות, את הכללים לשמירה על קשר חיובי בין הנבראים לבין בוראם, וגם להיפך.

(בראשית סו) גן עדן, מציאות או חלום?

יש להניח כי כשאומרים גן עדן, כל אחד מדמיין לעצמו מה שמדמיין; עוד יש להניח כי אצל כולנו המציאות רחוקה מרחק רב ממה שאנחנו מדמיינים כגן עדן. עד כדי כך רחוקה, שיש הכופרים בקיומו של גן עדן ואף מצטטים מדבריהם של גדולי ישראל התומכים כביכול בדעתם השוללת את קיומו של גן עדן.

(סוכות סו) אפשר להזמין קצת שמחה?

החודש השביעי בלוח השנה העברי הוא חודש תשרי, החודש בו אנו מצויים כעת; שביעי זה לכאורה סתם פרט במנין כלשהו, אבל משום מה אצלנו יש עניין מיוחד בשביעי דווקא. וכך מבטא זאת המדרש:

(וילך סה) תשובה, הדרך לשלום פנימי

בהמשך לשנה המיוחדת שנסתיימה זה עתה, נקרא את פרשת וילך לבדה בשבת הראשונה לשנת תשס"ו. די נדיר שקוראים את פרשת וילך שלא בצמוד לפרשת נצבים; זה לנו כבר מחזור שישי של כתיבה על האקטואליה בפרשת השבוע, וזו פעם ראשונה שכותבים על פרשת וילך.

(נצבים סה) השלום, חזון או הזיה?

כבר שנים רודפים אצלנו אחרי השלום והוא כל הזמן בורח. אפילו קמו ארגונים ותנועות שמגמתם המוצהרת היא להביא שלום, ומשום מה זה לא מצליח. לפעמים נדמה שהנה הנה הגענו אל השלום אבל הוא שב וחומק; האם יש סיכוי שפעם נשיג אותו, את השלום החמקמק הזה?

הגיע הזמן לחדש את הברית

אצלנו, הכותרות תמיד צעקניות כי החדשות תמיד מעניינות. הכותרות הצעקניות נועדו כמובן למשוך את תשומת לב צרכן החדשות, שלא יחמיץ משהו חלילה. כל יום יש משהו חדש, ומצוות השעה להיות מעודכנים תמיד. אומרים שאין דבר יותר מיושן מהעיתון של אתמול, אבל את העיתון של היום, חובה לקרוא; חובה להתעדכן. דברים חדשים לגמרי כתובים בו. ואם לא נקרא, איך נדע?

(כי תצא סה) אין שלום יוצא מתוך מחלוקת

בימים האחרונים "חוגגים" אצלנו סביב חילול בתי הכנסת בגוש קטיף. למרות שבג"ץ התיר לממשלה להחריב, בממשלה נתקבלה החלטה שלא אנחנו נחריב את בתי הכנסת; נבקש מהפלשתינים והם, כאנשים תרבותיים, ישמרו על בתי הכנסת כמקובל בעולם התרבותי ביחס למקומות קדושים.

(שופטים סה) למי ניתנה הנבואה?

בתוך הכאוס ההולך ומתעצם אצלנו ובעולם כולו, מתעוררת לה התהיה האם אמנם יש בכוחנו לשפוט נכונה את המאורעות? האם יש בכוחנו להסיק את המסקנות הנכונות ממה שרואות עינינו? ואולי עוד קודם יש לשאול אם יש לנו הנתונים הדרושים לשיפוט כזה.

בעיה של מנהיגות

ערב תשעה באב, יום האבל הלאומי שכבר מזמן היה צריך להפוך לחג הכי שמח אצלנו, אנחנו מתבוננים במציאות החיים במדינת היהודים ולבנו נחמץ על תהליכי החורבן המואצים, תהליכים שדומה כי כיום אין מי שכופר בקיומם; ואי שם בירכתי המוח צצה לה התהיה, איך זה שאלפי שנות היסטוריה לא לימדו אותנו דבר?

בין המצרים (מסעי סה)

ימי בין המצרים הם ימים של צער על החורבן שהתחולל בימים אלו לפני כך וכך שנים. היו שחשבו כי עצם קיומה של מדינת ישראל, ועוד בארץ ישראל, מבטיח שלא יהיו עוד חורבנות; אפילו דנו ברצינות בשאלה אם עדיין יש טעם להתאבל על החורבן ההוא, אם לא הגיע הזמן להתנחם בבנין הבית השלישי בדמותה של מדינת ישראל. יש אף שעשו מעשה, והפסיקו להתאבל.

נטיות טבעיות, זה טוב או רע?

כידוע, נטיותיו הטבעיות של האדם הן הכוח המניע שמסתתר מאחורי כל מעשה או מחדל שלו. אם נטיותיו חיוביות ומוסריות – אשריו וטוב לו; אבל כאשר הנטיות הטבעיות אינן חיוביות כל כך, זהו הגורם לכל הבעיות האישיות והבינאישיות.

אבדן דרך או הדרך לאבדון?

אקטואליה בפרשת השבוע.

על שאלה זו אפשר להשיב בפשטות כי הדרך לאבדון תחילתה באבדן דרך; בסטייה, מכוונת או לא, מדרך המלך. כידוע, סטייה של מעלה אחת מן הכיוון הנכון, לפי אורך הזמן והדרך תסתכם בסטייה של קילומטרים רבים.

בשעה זו ניצבים אלו מול אלו, החותרים להתחברות מול המופקדים על ההתנתקות. זה נמשך כבר כמה ימים; עדיין לא נפלה הכרעה, ולכאורה יד המנתקים צפויה לגבור על המתחברים ח"ו.

משיח, מציאות או דמיון?

בשבוע זה, פרשת השבוע קרויה על שמו של גוי, בלק, והכוכב הראשי בה גם הוא גוי. ולא סתם גוי, בלעם; שונא ישראל שזכה לכינוי 'רשע' בפי חז"ל. ומעניין שדווקא גוי רשע זה מצליח לבטא טוב מכולם, יותר טוב אפילו מנביאי ישראל, את התשתית הרעיונית ואת היעד של עם ישראל.

כאשר יש תשתית רעיונית – יש יעד

לא פעם כתבנו על כך שמדינת ישראל נראית כפי שהיא נראית, משום שאין לה תשתית רעיונית ראויה ואין לה גם יעד מוגדר לחתור אליו. והא בהא תליא; תשתית רעיונית מאפשרת את עצם קביעתו של יעד להשגה, וחתירה אל יעד כלשהו – מחייבת תשתית רעיונית, המהווה מניע בחתירה אל היעד.

הנצפים ביותר