אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרשת השבוע


כיצד לכבות את אש המחלוקת? (ויגש סז)

כזכור, מחלוקת בין בני יעקב, יוסף מצד אחד וכל האחרים מן הצד השני, גרמה לקרע בתוך המשפחה ולהיעדרות ממושכת של יוסף מבית אביו, החל מגיל שבע עשרה. במעמד המתואר בפסוקים דלעיל, יוסף כבר בן שלושים ותשע שנים ובהכרח מתעוררת השאלה, מדוע לא טרח עד עתה לשלוח אות חיים אל אביו?

חנוכה - כולנו חכמים כולנו נבונים ??? (וישב סז)

בכל עניין שעל הפרק, לשני יהודים יהיו שלוש דעות לפחות; דומה כי זו מוסכמה שמעבר לכל מחלוקת. מחלוקות בין יהודים יתגלעו בכל נושא שעולה על הפרק, גם אם הוא שולי ביותר. יתווכחו, לפעמים רק בשביל להתווכח. על הקביעה שלמעלה – עוד לא מצאתי מי שחולק.

תעשיית האשליות (וישלח סז)

עמדנו בעבר על העובדה שחז"ל מזהים את תרבות המערב עם תרבות עֵשָׂו, אֱדוֹם. בדורות האחרונים, ארה"ב היא נושאת הדגל של תרבות זו, ומיחסה כלפי היהודים בכלל וכלפי מדינת ישראל בפרט ניתן להסיק בוודאות כי כבר הגיע הזמן למימוש דבריו של יעקב אבינו: עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה.

האם הוא לבן או נבל? (ויצא סז)

וכל זה קורה במדינה המתיימרת להיות יהודית בשבוע בו קוראים בתורה את פרשת וַיֵּצֵא, הפרשה בה מסופר על ייסוד בית ישראל.

זניחת המסורת וטמטום הלב (תולדות סז)

חפירת בארות זו עבודה קשה; זה לא לחפור מאגר שאליו יתנקזו מי הגשמים, לזה קוראים בור. באר, זה מעיין מים חיים הנמצא בעומק האדמה ולא תמיד פשוט להגיע אליו.

המשכיות, או תפנית היסטורית? (חיי שרה סז)

אברהם שולח את עבדו הנאמן להביא ליצחק אשה שבצדקותה תוכל למלא את החלל אשר הותירה אחריה שרה אשתו. אשה כזאת הוא יכול למצוא רק אצל בני משפחתו.

במה מאמין המאמין (2)? (וירא)

פעמים רבות בעבר עמדנו על העובדה שהמערכת אצלנו מתעקשת להתנהל בדיוק הפוך מכפי שהתורה מורה לנו, ועל המחיר הכואב שאנו נאלצים לשלם עבור התנהלות דווקאית זו. אין טעם להביא דוגמאות מהעבר להתבוננות כזו שלנו, יש לנו אחת טריה ממש.

במה מאמין המאמין? (לך לך)

לכאורה, כל יהודי ואולי אף כל אדם הוא מאמין. בכללות, אמונה היא הנחת יסוד שעליה מושתת הכל. גם האידיאולוגיה או הפילוסופיה המורכבות ביותר, מתבססות על הנחות יסוד בלתי ניתנות להוכחה, כלומר על אמונה. השאלה היא רק במה מאמינים.

שבעים אומות ועוד אחת (נח)

בפרשת השבוע שלנו אנחנו קוראים על המבול ובעיקר על מה שבא אחריו. בעיקר, כי הלקח מן המבול הוא החשוב. לא להתמקד באסון שהיה אלא במה שעתיד להיות, כיצד למנוע אסונות דומים בעתיד.

על מה פורצות מלחמות? (בראשית)

פרשת בראשית נקראת תמיד בסוף חודש תשרי העמוס בחגים כידוע. לאחר שמסיימים לחגוג את סדרת החגים הצפופה של חודש תשרי, מתחילים מחזור קריאה חדש של פרשות השבוע.

(שמחת תורה) אחדות ישראל, הכלל והפרטים

מסתבר שגם מי שמחזיק מעצמו אתרוג, מישהו שמבין ויודע יותר טוב מאחרים מה נכון ומה לא, אינו כופר בכך שצריכים גם קבלת עול, רק לא ביחס לעצמו

(סוכות) אידיאולוגיה או פרקטיקה?

מלחמת גוג ומגוג זה נושא נהדר לדרשנים מאסכולות מסויימות; הם יודעים לתת לנו תיאורים מדוייקים, מאד מסעירים יש לומר, של מה שצפוי, ומסמיכים דבריהם על נביאי ישראל ועל מדרשי חז"ל. בעבר, גם אנחנו כתבנו משהו על זה, רק מזוית הפוכה, לא מסעירה ואפילו לא מרגשת

תכלה שנה וקללותיה (ראש השנה)

דומה כי לא רבים יחלקו על הקביעה שאת השנה המסתיימת בערב ראש השנה, שנת תשס"ו, קשה להגדיר כשנה של ברכה לעם ישראל. אפשר אף להניח כי רבים חושבים שההיפך הוא הנכון, ובהחלט יש מקום להתפלל בלשון ה-פיוט, תכלה שנה וקללותיה.

הזדמנות לעלות על דרך חדשה (נצבים וילך)

מלאכים טוב ורע - אנחנו צריכים לבחור. ואיך נדע לזהות מהו הטוב שמוביל לחיים ומהו הרע שמוביל להיפך החיים? הרי כולנו מכירים את הרע שמחופש לטוב וגם את הטוב שהלבשנו עליו תחפושת של רע, אז איך נבחר?

שם ההצגה, הפקת לקחים (כי תבא)

אקטואליה בפרשת השבוע

'הפקת לקחים' כמו הסברה, לעולם מתקשרת לכשלון

דומה כי בעקבות מלחמת לבנון כולם עוסקים בהפקת לקחים; כל אחד והלקחים שלו. יקצר המצע מלמנות כאן את כל הלקחים שפורסמו בכלי התקשורת השונים, מה גם שמעולם לא הסכים הח"מ לשמש כרוכל המרכז פרטים שונים ומשונים כדי להציגם לראווה. כדרכנו, ננסה לבחון את המימד העקרוני ונסתפק בכך.

משוגעים, רדו מהגג לפני שתפלו (כי תצא)

נכשלנו כי אנחנו מתעקשים שלא ללמוד ולהבין את השפה של אויבינו, ובמקום זה אנחנו מתעקשים ללמד אותם את השפה שלנו.

את/ה בעד או נגד וועדת חקירה? (שופטים)

ועדת חקירה ממלכתית, כן או לא, זה הנושא שעל הפרק מאז הופסקה הלחימה בלבנון. לכאורה נראה שהאווירה הכללית בציבור היא, שחייבת לקום ועדה כזאת. עכ"פ, זה הרושם המתקבל מן התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השאלה היא אם אכן הציבור רוצה בכך או שמא אנשי התקשורת והפוליטיקאים, כדרכם בקודש, משליכים על הציבור את רצונותיהם שלהם. לי נראה שהאפשרות השניה היא הנכונה.

אז מה, בלבנון, ניצחנו או הפסדנו?

במלחמה הבלתי נגמרת עם המוסלמים, מדינת ישראל מקפידה שלא לנצח. זה לא חדש ואפילו הושמעו הנמקות מעניינות לתופעה משונה זו. כמו למשל: המנוצח ירגיש מושפל – הכבוד הערבי, אתם יודעים – ואז לא יסכים לדבר אתנו על שלום, אז מוטב שלא ירגישו מנוצחים. וכדי שלא ירגישו מנוצחים, מוטב שלא ננצח.

הרס נרחב לקראת בניין נשגב (עקב)

צו מלכותי מנע מעשרת השבטים לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. זו היתה יוזמה של ירבעם בן נבט שיסד את מלכות הצפון (עשרת השבטים).

תחושת העוצמה מניעה את החורבן (ואתחנן)

תמיד אמרו לנו כי מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד במלחמה, כי הפסד כזה פירושו חורבן. לכן, אמרו לנו, צה"ל חייב להיות חזק ומיומן ולכן מי שמשתמט משירות בצה"ל, הריהו כמעט בוגד. שמענו והאמנו להם.

מלחמה בצל השלום או להיפך (דברים)

אקטואליה בפרשת השבוע

ה"הפתעה" לא היתה בעניינים טכניים. ההפתעה היתה בניפוץ (התהליך ו)האשליה, שבסופו של דבר אויבינו ישלימו עם קיומנו כאן ונוכל לחיות בלי מלחמות, שלא לומר בשלום.

סוגרים שבוע שני של מלחמה בלבנון ועדיין לא רואים את הסוף. לכאורה, המצב הסתבך מעבר למה שהיה צפוי ואין לבוא בטענות אל איש, אבל זו עצמה הבעיה; מה גרם לכך שלא נערכנו לקראת ה"הפתעות" שהכין לנו החיזבאללה?

אחדות בצל המלחמה (מטות ומסעי)

ימים קשים עוברים על תושבי מדינת ישראל; צפון הארץ משותק לחלוטין בגלל הפצצות תכופות של המחבלים, בדרום חרדים פן החפצים המעופפים יגלו שהם יודעים לפגוע בנפש חלילה, וגם במרכז הארץ המצב רוח לא משהו.

הפגנת כח משדרת חולשה (פינחס)

פנחס כן זכה לברית כְּהֻנַּת עוֹלָם, אולי כדי לתרגל את אותה אחזקה שוטפת של החבור אל הבורא יתברך, ולייצג את כלל ישראל באותה אחזקה של ההתחברות.

(בלק) אנחנו טעינו?! לא טעינו!

שלוש כותרות מתייחסות לתוצאות חטיפתו של גלעד שליט; צה"ל מנסה לשחררו (???) באו"ם טוענים שאין ליהודים זכות התגוננות, ואביו של החטוף מבקש שיתייחסו אליו כאל שבוי ולא כאל חטוף. אולי זה מחייב שינוי הגדרה ביחס לאסירים הפלשתינים והפיכתם לשבויי מלחמה, אבל מה לא עושים כדי להשיב הביתה את הבן הנעדר.

נעלמה חומת ההגנה (חקת)

מן הוא הלחם שירד מן השמים, הוא מזין את הגוף. באופן טבעי לכל אחד יש את הצרכים התזונתיים המיוחדים לו ואף את העדפותיו הקולינריות. בדיוק כך זה עובד גם ברוחניות

קודם כל שהמחנך יחנך את עצמו

את הסוג הזה של פשרה מבטאת היטב המנורה; היא עשויה משבעה קנים המייצגים שבע גישות שונות, שבעה סוגי אופי, ועם זאת היא עשויה מִקְשָׁה זָהָב. לא חלקים שהורכבו לכדי יחידה אחת, אלא יחידה אחת שעוצבה כך שתבטא את החלקים השונים.

צניעות מול יחצנות

השיעור הראשון שלומד פוליטיקאי מתחיל הוא: עשית ולא פרסמת – לא עשית; פרסמת ולא עשית – עשית. כמובן, הכי טוב זה לפרסם מה שעשית, אז משתדלים לעשות; לא חשוב מה, העיקר ששמו יהיה רשום איפשהו, ורצוי באיות נכון.

מגשרים בין המצוי לרצוי (במדבר סו)

כבר כמה שנים ברציפות, ברשימות לפרשה זו, פרשת במדבר, אנחנו מעמתים את מה שקורה אצלנו בתחום טוהר המדות, עם המסר של הפרשה. עשינו זאת בעבר כי זה היה נושא חם בחדשות, והנה השנה, אותו נושא באותה תקופה, אבל הפעם ממש לוהט; שחיתות בצמרת המשטרה. טוב לכאורה, רק לכאורה. אשתקד כתבנו משהו על כך שמבקרים אצלנו את המושחתים ומתעלמים ממה שמוביל לשחיתות, מתעלמים מהנחות היסוד השגויות.

הפער שבין המצוי לרצוי

אצל כל אדם יכול שיתגלה פער בין הרצוי למצוי. פער כזה יכול להיות אמיתי או דמיוני; מבחינת התחושה והתגובה של האדם – זה לא ממש משנה. בכל מקרה התוצאה המיידית הצפויה היא תסכול.

לגשר על התהום שבין הדיבורים למעשים

בשבוע שעבר דיברנו על התהום הזאת בהקשר של המערכת השלטונית, מלים יפות מול התנהלות קלוקלת. אבל האמת היא שהתנהלות כזאת עלולה לאפיין גם את האדם הפרטי, זה שאינו אוחז במוסרות שלטוניות כלשהן.

הנצפים ביותר