אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרשת השבוע


המשכיות או חילופי דורות? (חיי שרה עג)

היופי האמיתי, הפנימי, נתגלה דוקא אצל מי שסירב להתפתות לסקרים המחמיאים, לאלה שניבאו לו הצלחה מסחררת אם רק יתפתה לעמוד בראש "מפלגה חברתית". ומצד שני, רק מעטים עדיין משלים את עצמם כי תצמח תועלת ממצעד הכוכבים במפלגות שונות.

בין שני משברים (נח עג)

ושוב הולכים לבחירות. מעניין שההכרזה על מועד לבחירות נשמעת בפרשת נח, וזו כמובן לא הפעם הראשונה שזה קורה במהלך השבוע שזו הפרשה שקוראים בו. כנראה יש בפרשה הזאת איזה רעיון ששייך מאד לעניין הבחירות אצלנו ודומני שעד עתה די החמצנו אותו. על כל פנים לא זכור לי שמישהו דיבר על כך לאחרונה או בהזדמנויות קודמות שזה קרה. בדרך הטבע, הבחירות היו אמורות להתקיים בעוד כשנה, די בסמוך לפרשת נח; במקום זה הסכימו בשבוע הזה על מועד לבחירות מוקדמות והמערכת הפוליטית והתקשורתית נכנסה לסחרור.

איזונים בבקשה (האזינו עג)

השנה, בשבת זו שבין יום כפור לחג הסוכות, קוראים בתורה את פרשת האזינו; דומני שקביעות כזאת נוצרת רק כאשר ראש השנה חל בימים ב-ג, כמו השנה, או בימים ג-ד בשבוע. אבל אם ראש השנה חל בימים ה-ו או בימים שבת וא' – הרי שאת פרשת האזינו קוראים בשבת שבין ראש השנה ליום כפור, בשבת שובה. במקרה כזה, הקשר בין הפרשה לזמן בו היא נקראת הוא בולט לעין, שכן ראש השנה פותח ויום הכפורים סוגר את עשרת ימי התשובה וזה מתאים בגלוי לתוכנה של פרשת האזינו

על מה עושים תשובה? (וילך עג)

השבת הזאת, שבין ראש השנה ליום הכפורים, מכונה תמיד "שבת שובה" על שם ההפטרה שקוראים בה, הפותחת בפסוק (הושע יד): מן הראוי להתבונן בימי התשובה בעניינים שעליהם אנחנו כולנו צריכים לעשות תשובה. ושלא נטעה לחשוב שתשובה עושים רק על עניינים מעשיים, על מעשים רעים, תשובה זה גם על מחשבות ועל דיבורים רעים.

מעברים (ואתחנן עב)

עניינה הפנימי של התורה הוא להשכין שלום בעולם, שלום בינינו ובין הקב"ה ושלום בינינו ובין עצמנו; לא לדחות את העבריינים ובטח לא להעניש אתם בחומרה, רק לקרב אותם בחבלי עבותות אהבה עד שיתהפכו מרע לטוב

על סף התנחלות בארץ (מטות מסעי עב)

מה הקשר בין ההתנחלות העתידית בארץ המובטחת ובין הנקמה במדינים, מדוע התורה מציגה את זה בצורה שנראה בבירור כי קימת תלות ביניהן? בשבת זו אנחנו מסיימים את חומש במדבר בקריאת שתי הפרשות האחרונות, פרשת מַטּוֹת ופרשת מַסְעֵי ברצף.

מי, או מה, מבשר את הגאולה? (פינחס עב)

חלק מהותי בקשר שבינינו ובין הקב"ה הוא היחס שלנו אל הארץ, דבקות שלנו בארץ מייצבת את השלום בינינו ובין הקב"ה שנתן לנו אותה. כידוע, לכל פרשה בתורה יש שם, והשם הוא אחת מהמלים של תחילת הפרשה. לכאורה, די אקראי; אבל באמת, אומר כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ', שמה של הפרשה מלמד על תוכנה מתחילה ועד סוף. לפי זה, כל הנושאים בפרשת השבוע שלנו, פרשת פינחס.

אך בה' אל תמרדו (שלח לך עב)

פרשת השבוע כל כך אקטואלית, שאני לא מצליח להחליט על מה לכתוב, באיזה נושא להתמקד; מרוב לבטים כבר מסתובב לי הראש. אז נתחיל מהתחלה ונראה לאן נגיע .

ברכה, הארת פנים, נשיאת ראש (נשא עב)

התורה מנחה אותנו לחשיבה לא נורמלית, שאם ראיתי התנהגות בזויה – סוטה בקלקולה נניח, אני צריך לתקן את הקלקול הזה אצלי בנפש. ומכיוון שאני לא מזהה אצל עצמי את הנטיה לקלקול הזה, כי הרי בעיני עצמי אני בסדר – מוצע לי לנקוט מהלך של תיקון כללי, התנזרות מכל מה שעלול להביא לטומאה. מקובל ומוסכם אצלנו כי בכל פרשה מפרשיות התורה, יש איזה יחוד, עניין הנלמד ממנה ואינו נלמד ממקומות אחרים בתורה. אמנם לא בכל הפרשות היחוד הזה הוא גלוי, אבל הוא מצוי.

קבלת התורה, עניין מהותי או טכני? (במדבר עב)

רעיון מאלף; כשנתקלים בשלילה, במישהו שנכשל – לא בורחים, לא מוותרים על הנכשל; להיפך, מצמידים אליו את מי שיכול לעזור לו ובשני המימדים, המימד הרוחני (להאיר) והמימד הגשמי (ברכה). השבת אנחנו מתחילים לקרוא בספר במדבר את פרשת במדבר וזה יוצא בערב חג השבועות, שהוא חג מתן תורה שניתנה לנו במדבר.

ספר ויקרא בפרשה מספר 33: (בחקתי עב) כיצד נחלצים מהשפל העמוק?

בשבוע שעבר עמלנו להציג כאן את הלב של התורה כאשר התייחסנו לפרשה מספר לב. אמרנו שהמסר העיקרי העולה מן הפרשה הוא שעלינו לאמץ לעצמנו טבע שני, מזוכך ומעודן יותר, תמורת הטבע הראשון שלנו, טבע שהוא בהמי מטבע בריאתו. בשבת זו אנחנו חותמים את הקריאה בספר ויקרא בפרשה מספר 33, שזה "גל" מלשון גילוי, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קי"ט, י"ח). וגם מלשון גלגל, [יג] לְאֻמִּים, כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ, וְנָס מִמֶּרְחָק; וְרֻדַּף, כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי-רוּחַ, וּכְגַלְגַּל, לִפְנֵי סוּפָה (ישעיהו י"ז, י"ג)

להיות חכם או להיות צודק, מה עדיף? (ויחי תשעא)

אמנם לשנואים היתה סיסמה כזאת, אם אני לא טועה הם הכריזו ש"יש לנו אהבה והיא תנצח" את השנאה כמובן, אבל כולנו פחות או יותר זוכרים את ההמשך; האהבה של השנואים ניצחה אותם עצמם, היא העניקה לשונאים את הניצחון על מגש של הרבה כאב, שלא לומר יותר מזה.

מה כבר קדוש בעולם הזה? (תרומה תשע)

בארץ ישראל שהיא מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, ההארה העליונה היא בעוצמה גבוהה באין ערוך יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, וזה עלול לסנוור או אף להכות בעיוורון ר"ל

רק תודעה של עבד מכשירה למנהיגות (משפטים תשע)

התרגלנו למנהיגים שמבטיחים לנו כל מיני הבטחות חסרות כיסוי מצד אחד ומהלכים עלינו אימים מצד שני. מבטיחים לנו שאם רק נעשה הסכם, וכמעט לא משנה המחיר, יהיה לנו שקט מהשכנים ונוכל לשגשג ולפרוח, ומצד שני מאיימים עלינו שאם לא ניעתר להסכם – זו למעשה הזמנת מלחמה.

קיבעון חשיבתי, העבר חונק את העתיד (בשלח תשע)

בנוף הדי אחיד הזה של העמים, בולט עם ישראל בחריגותו, מהצעדים הראשונים של עם ישראל בדרך החירות, עולה כי כל עבר הוא חיוני לעתיד. רק יש עבר שחיוני לשמר ויש עבר שחייבים להפטר ממנו, כדלקמן בעה"יאלה שהקימו את המדינה, לא העלו בדמיונם המסויט ביותר את האפשרות כי שנאת היהודים, מה שמכונה אנטישמיות, תמשיך להתקיים ואף תגבר בעת שיש ליהודים מדינה משלהם. חשבו שנהיה מדינה ככל המדינות, עם ככל העמים וממילא, לגוים לא תהיה עוד סיבה לשנוא אותנו. איזו תמימות, חשבו ששונאים אותנו כי אנחנו שונים מהם וגם כי אין לנו ארץ משלנו. לכן, כאשר תהיה לנו מדינה כמו זו שיש להם – יפסיקו לשנוא אותנו.

זו באמת טעות? ואולי זו רשעות? (ויחי תשע)

המדינה שאינה מתבטלת אליו יתברך ואף מנכסת לעצמה את תפקידיו – אינה קדושה ואף אינה יכולה להיות קדושה. גם הצבא אינו קדוש. בשבוע האחרון הפכתי ל"כוכב תקשורת", כאשר נתפרסמה בעיתון ובאינטרנט תמונתי על רקע הסיפור אודות דרישת העירייה שאשלם ארנונה בסכום דמיוני, ופסיקת וועדת הערר שקבעה כי אין לדרישה זו בסיס חוקי.

רצח או גרימת מוות, יש ההבדל? (וישב תשע)

לא מעטים הם אלה שקצה נפשם בעצם קיומה של מדינת היהודים והם מחפשים דרכים להיפטר ממנה. לרובם לא נעים להכריז שהם רוצים בהשמדת המדינה הזאת, מה ששווה ערך לרצח, אז הם פועלים בכל מיני דרכים של חרמות ונידויים.

אנחנו אשמים? אנחנו לא אשמים! (ויצא תשע)

כל עוד היינו בגולה, משועבדים לעמים זרים, נאלצנו לשלם שוב ושוב עבור פדיון שבויים. אבל היום – בעת שיש בכוחנו לגבות את המחיר המלא מן השובים, מדוע לחשוב בכלל שאנחנו אמורים לשלם?

האמת היא מרשם לחיים ואף לנצחיות (חיי שרה תשע)

מצד ההתייחסות לאקטואליה בפרשת השבוע, ננסה להעמיק מעט בתהליך הזה של חילופי הדורות ונתפלל שבע"ה גם נצליח למצוא את ההוראה עברנו, עבור הדור שעוד לא החליט בדבר זהותו; האם הוא יהודי, ישראלי, או שמא אזרח העולם הגדול שבחר לאמץ לעצמו את הנוחות במה שמכונה התרבות המערבית, אבל בו זמנית פוזל בחוזקה גם אל תרבות המזרח המסתורית

ברית מילה ועוד בריתות (לך לך תשע)

פרשת השבוע שלנו, לֶךְ-לְךָ, עוסקת כולה באירועים מחייו של אברהם אבינו. בסוף הפרשה מסופר שהקב"ה מצווה אותו למול את עצמו ואת בני ביתו

תיבת נח כתהליך של תשובה (נח תשע)

מה הקשר? מאה ועשרים שנה נמשכה בניית תיבת נח; לכאורה, זה הרבה מדי זמן לביצוע המשימה הזאת, מדוע בכל זאת לקח כל כך הרבה זמן?

החיים כמעגל (אין)סופי (בראשית שע)

זכרתי שהחוקרים המודרניים עשו מטעמים מההבדלים שמצאו בין פרק א' לפרק ב' בבראשית, אבל אנחנו מחפשים תשובות רציניות, לא רעיונות שצמחו על מצע האגו של מישהו, ונועדו לנפח את אותו אגו. השבת האחרונה של חודש החגים, חודש תשרי, ואנחנו מתחילים מחזור חדש של קריאה בתורה, קוראים שוב את פרשת בראשית. כל שנה אותו דבר, מסיימים מחזור קריאה בשמחת תורה ומתחילים מחדש בשבת העוקבת, שבת בראשית.

מלחמתה של תורה? (נצבים וילך סט)

במעמד הַקְהֵל הילדים אמורים ללמוד לְיִרְאָה. יראה זה אותיות ראיה. המעמד הזה שבו הם שומעים את המלך קורא בתורה ומן הסתם גם רואים אותו, מטמיע בנפשם את יראת ה', שכן עבור ילד המעמד הזה הוא נשגב ביותר. הוא רואה ושומע את המלך ובשבילו זה כמו לראות ולשמוע את אלוקים.בשתי הרשימות האחרונות התייחסתי למהפכה החילונית שנתחוללה בעם ישראל בדורות האחרונים, והטענה המרכזית היתה שהרעות החברתיות החולות הן תוצאה של החינוך "לאורה" של המהפכה הנ"ל. בניסיון לאפיין את אותה מהפכה ואת אותם מהפכנים שהובילו אותה, הזכרתי שמטרתם המוצהרת היתה ניתוק מאלקי ישראל ומתורתו.

מסר חינוכי ברור וחד (כי תבא סט)

כאשר כולנו – הורים וילדים, מחנכים ומחונכים, מחוייבים לחתירה אל היעד הזה ואכן חותרים אליו, אין שום סיבה למרד נעורים או מרד אחר. גם אין פשיעה משום סוג, למעט מקרים שנכנסה באדם רוח שטות וסטה מן הדרך.

חינוך לפלורליזם זה אנטי חינוך (כי תצא סט)

בתקופה זו של השנה מתגברת האלימות אצלנו ועובדה זו השתקפה ברשימותינו המנסות למצוא את הקשר בין פרשת השבוע התורנית-נצחית ובין פרשת השבוע החדשותית. חוץ מזה, הרי החיטוט בפצעים מדממים יכול רק להחמיר את הכאב, אבל אין סיכוי שיועיל לקרב את הרפואה אפילו במשהו.

לקחת את הרציחות בפרופורציות? (שופטים סט)

נו טוב, הגיע הזמן לחזור לדבר ברצינות; איך באמת אנחנו אמורים להתייחס לרוצחים ולרציחות? בפרשת השבוע שלנו, שֹׁפְטִים, יש התייחסות חריגה לעניין הרצח. חריגה בכמות וגם באיכות. בכמות – שלושה עשר פסוקים בפרק י"ט ועוד תשעה בפרק כ"א

מלים יפות זה לא מספיק (ראה סט)

בגשמיות, אדם אינו יכול להתקיים בלי מים ומזון ובהתאם לכך מחירם נמוך יחסית והוא שווה לכל נפש כמעט. כנ"ל גם ברוחניות; התורה זמינה לכולנו וכל אחד יכול ללכת לשיעורי תורה או לפתוח ספר וללמוד בעלויות נמוכות יחסית, או בלי עלויות בכלל

נחמה כפולה (ואתחנן סט)

מה זה 'שבע דנחמתא'? ובכן מתשעה באב עד ראש השנה יש שבע שבתות ובהן קוראים הפטרות מפרקי הנחמה שבספר ישעיהו, שבע שבתות של נחמה על החורבן של תשעה באב. במיוחד השנה, קצת קשה לבצע את המעבר החד מחוויית האבל והחורבן ביום תשעה באב לנבואה של נחמה ביום אחד עשר לחודש אב.

הזיות או דמיונות שוא? (דברים סט)

מי שרואה את חזות הכל בחומריות ואינו מודה בהקשרים הרוחניים – אכן אינו עשוי לשנות את דעתו, וכנראה כאן טמון שורש הבעיה. כי בחומר – התהליכים הם ברורים, ניתנים למדידה והתוצאות של כל פעולה ושל כל תהליך, אמורות להיות צפויות. אבל מה לעשות, בתהליכים רוחניים, נפשיים, חברתיים וגם מדיניים, התהליכים ניתנים למדידה, אבל רק לאחר מעשה

הנצפים ביותר