אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרשת השבוע


וְהָיָה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ

בחדשות מדווחים על ששה עשר הרוגים ועוד כמאה פצועים בשני אוטובוסים מפוצצים בבאר שבע. ו-כן, ראש הממשלה אמר כי "ישראל תמשיך להילחם בטרור במלוא הנחישות. לנושא הזה אין שום קשר לתוכנית ההינתקות, אלא רק לדבר אחד – לרצחנות של אנשי הטרור הפלשתיני. בטרור הזה אנחנו נאבק בכל כוחנו".

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָש

בית, זה המקום בו מתגורר האדם. לבנות בית חדש זו משימה לא פשוטה שרק מעטים חווים אותה בימינו; רובנו מתגוררים בבתי דירות שנבנו ע"י מנדהו שזו פרנסתו, ומעבר לנוחות שלנו במגורים בבית שבו מתגוררים – אנחנו לא ממש מתעניינים בפרטים.

שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך

אם לא תאפשרו לו לפעול נגד מה שנתפס אצלכם כאינטרס חיוני של היהודים בארץ ישראל – תחטפו מכה אישית קשה כאשר יהיו פחות כיבודים לחלק לאחר הבחירות שיוקדמו. ועניין זה מגיע לרתיחה בשבוע בו אנו קוראים בתורה הוראות מדויקות בדבר מערכת ההנהגה הראויה לעם ישראל

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם; לֹא תִתְגּדֲדוּ

הביצה המקומית רוגשת ודוֹמֶה שהיא על סף רתיחה; הפעם זה התקציב וגזירותיו. שר האוצר מבקש להעמיק את ההצלחה(???) הכלכלית שבאה בעקבות הגזירות דאשתקד, אז הוא מוסיף גזירות חדשות על הישנות. כצפוי, הנפגעים מן הגזירות דאשתקד הם המועמדים להפגע מן הגזירות דהשתא.

זאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפּל לָכֶם בְּנַחֲלָה

בין הנושאים הבוערים אצלנו חדשות לבקרים ניתן למנות גם את נושא גבולות הארץ. אמנם מתייחסים לגבולות המדינה, ואלה כידוע גמישים ביותר ושנויים במחלוקת תמידית; אבל המדינה הזאת שוכנת בארץ ישראל והשאלה היא באיזו ארץ מדובר; מהם גבולותיה של אותה ארץ. האם יש בסיס איתן לגמישות הגבולות של הארץ?

אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבנִים וִידֻעִים

אף פעם לא משעמם אצלנו. זו עובדה ידועה וזה לא עושה טוב לאף אחד, חוץ – אולי – מאשר לאלה המתפרנסים מפרסום האירועים. הממשלה בתנועה תזזיתית; שר (לשעבר) נחקר בחשד לפלילים, וכולם מצקצקים בלשונם, איך הגענו לזה.

לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם:

כולם רוצים שלום. בעידוד מסיבי של התקשורת, השלום הפך להיות ערך מרכזי שכל הערכים מתגמדים ומתבטלים למולו. אפילו ערך חיי האדם אצלנו התגמד אל מול ערך השלום; 'קרבנות השלום' זוכרים? צריכים פעם לברר מה פירוש המושג הזה 'שלום'; לא בעברית, ביהודית. כי בעברית, נראה שיש בילבול נוראי וכולם רוצים שלום בלי שאף אחד יטרח להסביר מהו אותו שלום נכסף. האם זה בסדר שמתפוצצים יהודים עבור (תהליך) שלום? והאם אחרי שייגמר התהליך, יפסיקו להתפוצץ?

טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל

במהלך דיון על מצבו של העם היהודי בתפוצות, ודיון בדוח של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, שלפיו המדיניות של ממשלת ישראל משפיעה לרעה על יהודי העולם, אמר השר לפיד כי "לא ייתכן שאין שוויון בישראל בין האורתודוכסים לבין הרפורמים והקונסרבטיבים. 85% מהיהודים בארה"ב, שהם רפורמים וקונסרבטיבים, מתרחקים מישראל כי בארץ לא מכירים ברבנים שלהם". השר שלום אמר בתגובה: "כל פעם שמדברים על נושאים יהודיים אתם באים עם ההתקפות שלכם על היהדות".

לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם

עם ישראל הנו עם עתיק מספיק כדי שיוכל ללמוד מנסיונו שלו; אין הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מעמים אחרים, ובטח לא בכל מה שקשור למערכת היחסים שצריכה להתנהל בין מנהיג למונהגים, בין המלך לבין העם, בין הראש לבין הגוף.

כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה'

השבוע, בעיתוי מופלא – הרכב מורחב של 9 שופטי בג"צ הורה היום (ב', 14.6.04) לעיריות (...) לבחון מחדש את חוקי העזר העירוניים שחוקקו, האוסרים באופן מלא או חלקי על מכירת בשר חזיר וקבע קריטריונים, לפיהם בשכונות שבהן ישנו רוב המבקש לצרוך בשר חזיר או שאינו מתנגד לכך – אין לאסור את המכירה. גם שר הפנים נדרש לשקול מחדש את עמדתו. השופטים קבעו עוד (...) תוקפם של חוקי העזר מושעה (...) ניתן יהיה למכור חזיר בכל העיר.

באחרית הימים (ויחי עֹז)

אפילו רב נחמן, מי שהרמב"ם מונה בין מעבירי המסורה מדור לדור מתקשה לעכל אמירה זו. אבל ברגע שהוא שומע את המקרא ופירושו, נגמר הדיון. זה מה שתורת אמת אומרת אז זו האמת גם אם השכל שלי לא תופס

חוקי יסוד וחוקים רגילים

לפעמים מתעוררת תהיה קלה בדבר היחס אל החוק בכלל ויחסם של השלטונות אליו בפרט. אדם מן השורה כי יתפס בעבירה על החוק, יובא לדין וסביר להניח כי ירצה עונשו אף אם במעשה העבירה לא פגע באיש ולא גרם כל נזק. ואם יכריז על כוונה ויעשה הכנות לבצע מהלך שיש בו עבירה על החוק, ובפרט תוך פגיעה בזולת כלשהו – יוזהר מיד בקול גדול כולל איזכור העונשים הקבועים בחוק לעובר העבירה. אולי אף ייעשה מאמץ למנוע מלכתחילה את ביצוע העבירה. ככה זה לגבי אדם מן השורה.

המעשה והכוונה

מטבעו, האדם הוא מְהַלֵּך; הוא צריך להיות בתנועה שהרי "כל חי – מתנועע", ואם אין תנועה זה אומר שלא חיים ח"ו. אלא שצריכים לבדוק טוב טוב את כיוון התנועה, שלא נגיע למחוזות שלא שיערנו ולא עלו על דעתנו כאשר התחלנו לנוע. הדברים נכונים לכל אחד כפרט ונכונים שבעתיים למסגרת הכוללת אנשים רבים.

עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ

קצת לא נעים לכתוב עוד פעם, ושוב, על מה שכבר כתבנו רק לפני זמן קצר; אבל מה לעשות – הנושא נשאר בחדשות והוא אף מתלהט מיום ליום. והנושא הוא סיכויו של ראש הממשלה לגבש רוב בממשלה ובכנסת לתוכנית ההתנתקות.

ויגש עֹז, היש לכם אב או אח? (ויגש)

ובשבוע שזהו הנושא המרכזי בפרשת השבוע זכינו להכרעת הדין במשפטו של אלאור אזריה. פעמים רבות בעבר הראינו שאנחנו מקפידים להתנהל בדיוק הפוך מההוראות של התורה הקדושה בכלל, וגם שאירועים שונים בחדשות השבועיות משקפים בצורה ברורה את הניתוק שלנו מהמסר הרעיוני של פרשת השבוע. כלומר הנושא הוא אותו נושא, אחדות מול פירוד, יעד משותף מול כיוונים מנוגדים, אבל באופן עקבי אנחנו בוחרים בכיוון הפוך לזה שמתווה לנו פרשת השבוע

הַקְרָב והמערכה

האם אפשר לנשום לרווחה לאחר שנודעו תוצאות המשאל אודות תוכנית לעקירת ישובי גוש קטיף ח"ו? האם אכן חלפה סכנת העקירה? הרשו לי לפקפק בכך. וכדאי מאד לא לפזול לעבר זרי הדפנה; כי נצחון, מוחץ ככל שיהיה, בקרב אחד – עדיין אינו מבטיח דבר לגבי המערכה הכוללת וזו עדיין לא תמה. היא אפילו רחוקה מאד מסיומה.

מלחמה בין חושך לאור (וישב עֹז)

יהודים נאורים בעיני עצמם אבל באמת מצויים בחושך מוחלט, שונאים את עמם יותר משהגוי מסוגל לשנוא אותו. והנשים במגזר הזה הן השונאות הכי גדולות, כדברי הגמרא: ונשותיהן יותר מהן

המתח שבין הראש ובין הגוף (וישלח עֹז)

הם יודעים שלא יצליחו לגבור עלינו בשום דרך מלבד בגיוס אנשים וארגונים מתוכנו שיעשו עבורם את העבודה. וזה מה שהם עושים ובהצלחה שכואבת לנו מאד

מישהו לוקח אחריות?

הנושא המרכזי בפרשת השבוע הוא כמובן המבול ששטף את העולם. על רקע השחיתות המתעצמת של אנשי הדורות הקודמים, הקב"ה כביכול מתחרט על בריאת האדם ומחליט להחריב הכל ולהתחיל מחדש. על הרקע הזה מתבלט נח בצדקותו (בראשית ו): [ח] וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. על נח הוטלה המשימה לבנות את העולם מחדש והוא אכן היה לאבי האנושות, שעל כן בפי חז"ל "בני נח" הוא כינוי רווח לגויים. התורה מספרת על נח כמה פרטים אבל דוקא מתוכם נובעת התהיה מי הוא היה באמת, מה היה שיעור קומתו? האם דמות מופת היסטורית או אולי נקלע לדור הנכון בזמן הנכון? וכאמור, התהיה הזאת נובעת מהמילים בהן התורה מתארת את נח.

ההחמצה הגדולה - בראשית עז

העובדה היא שאנחנו נמצאים כאן מכוח הצדק האלקי ולא מסיבה אחרת כלשהי. טיעונים המבוססים על חשיבה כזאת יתקבלו היטב על דעתם של הגויים, כולל הערבים. אצלנו כל נושא מקבל גוון פוליטי כי כך אנחנו מתייחסים. שנאה (של גויים או להבדיל של יהודים) כלפי ישראל – נושא פוליטי

העין של הכעס

העין של הכעס (ויחי עד)

לקח אחד כולם זוכרים, שאסור לאחים לפגוע באחיהם. וגם את הלקח הזה אנחנו מפרשים, כל אחד בהתאם לנטיותיו הטבעיות ולהשקפת עולמו. כך שלאמיתו של דבר, שום לקח אינו נלמד באמת. ברשימה לפרשת ויגש הזכרנו כבדרך אגב ובקצרה את החודש (טבת) ואת האות שלו (ע). בין השאר אמרנו שהעין היא אבר הראיה, אבל מה שרואים תלוי במה שמסתתר מאחורי העין. כלומר, שני אנשים יראו את אותו דבר בדיוק וכל אחד יזהה בו משהו אחר/

אין מלך בישראל - איש הישר בעיניו יעשה

אומרים שבמדינת ישראל צורת השלטון הנה דמוקרטיה. לא נתווכח על אמירה זו כעת; בעבר הבענו דעתנו לא אחת ואף נטינו לקבוע כי הדמוקרטיה אצלנו הנה מסווה לבולשביזם השולט כאן. כעת ננסה להבין את ההבדל בין צורות ממשל שונות, ומהי צורת הממשל העדיפה, בהתייחס לפרשת השבוע שלנו, פרשת וישב. קודם נביא את הטקסט במלואו: ראוי להתבונן היטב בפסוקים אלו; עשינו זאת בשנים קודמות בהקשרים שונים; וכמובן, לא נלאה את קוראינו במיחזור רעיונות. הפעם כאמור, נבדוק מהי צורת הממשל הרצויה על פי הטכסט שלפנינו.

כתונת הפסים כציר חיינו

כתונת הפסים כציר חיינו

בחרנו לכתוב על כתונת ילדותנו, כתונת הלידה שקיבלנו מאמא, כיצד הפכה הכותונת לציר חיינו. נפתח בשירו של רבי משה אבן עזרא. נדמה, שביום שנולדנו, הגן אכן לבש כתנות פסים לכבד הולדתנו. משפחתנו גרה אז בבית על גדת החידקל, ובגן הבית הייתה התרגשות מיוחדת. בבגדד הורגשה תכונה: שנים רבות שלא זכרו שם הולדת תאומים. בשיר של בלפור נקראה לידתנו "הוּלַדְתַיִם". מכל קצות העיר הגיעו אנשים לראותנו, ואמנו נאלצה מרוב פחד מעין הרע לשים עלינו שוּמים וקמעות, לקשור לרגלינו מצילות (גְ'נִיגְ'ל) שמרחיקות מזיקים, ומתחת לכרית הניחה ספר רזיאל המלאך.

רמיה כדרך חיים (ויצא עד)

הגויים מנסים "לתרבת" אותנו, הם טוענים שזה לא תרבותי שנשלוט בירושלים למשל, ונעזרים בכך ביהודים שונאי יהדות. ואנחנו דנים איתם כאילו באמת יש על מה לדון ומשום מה נמנעים מחשיפת השקרים הבוטים שהם משמיעים. יהודים בעלי תודעה היסטורית, זוכרים את צוררי ישראל שהתאמצו לפגוע בנו כל אחד בזמנו. אמנם בדור האחרון נוטים לזכור רק את הצורר הבולט האחרון, את היטלר ימ"ש, אבל לענ"ד זו תופעה שאינה נובעת מתודעה היסטורית יהודית אלא מזו הישראלית. בתודעה היהודית זוכרים את פרעה ואת המן וגם את אנטיוכוס. ואין פלא, הרי יש לנו חגים לזכר הצלתנו ממזימות הרשע שלהם.

מדינת ישראל ככור היתוך (תולדות עד)

מי שמרשה לעצמו לכפות על זולתו את תרבותו שלו, תרבות שהיא זרה לחלוטין לאותו זולת, אין בעולם שום נימוק הגיוני שישכנע אותו להמנע מהימור על חייו של אותו זולת. שכן השורש הרעיוני של שתי התופעות הוא אותו שורש, פטרונות. דומני שההבדל בין שני הכורים הוא במידת המגע עם האש

ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל

חלה הידרדרות קשה ביחס שלנו אל הקשר בינינו לבין ארצנו והוא הגיע לשפל חסר תקדים. ולמרות שחששנו מהידרדרות למצב זה ואף הזהרנו מפניו בקול ענות חלושה – קשה מאד להתמודד עם המציאות הקשה שהגענו אליה, אותה מציאות שהתורה מזהירה מפניה מראש, ואנחנו – בעקביות מרשימה של עם קשה עורף, מסרבים לשעות לאזהרות וממשיכים לדהור במדרון.

תכלית המציאות של יהודי (תרומה עג)

תכלית המציאות של יהודי (תרומה עג)

הגענו לפרשה מספר תשע עשרה בתורה ואפשר לומר שבפרשה זו התורה מתחילה לדבר אתנו תכל'ס. היא כבר אמרה לנו מהו תפקידנו בעולם; בפרשת יתרו, הפרשה השבע עשרה (גימטריא "טוב") בתורה, למדנו מהו היעוד שלנו (שמות יט): [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: (...). אבל מה פירוש מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וכיצד הופכים את עצמנו ל-גּוֹי קָדוֹשׁ, את זה מתחילה התורה ללמד אותנו בפרשת השבוע תְּרוּמָה. כעת היא מתחילה לתת הוראות מפורטות לביצוע כדי שנצליח למלא את התפקיד המוטל עלינו.

 חוקים יוצרי חיים (משפטים עג)

חוקים יוצרי חיים (משפטים עג)

התורה אינה מתביישת להורות בפירוש על כך שיהודי צריך להעדיף את טובתו של יהודי שני על פני טובתו של גוי, אפילו אם לכאורה הוא עשוי להרוויח מהגוי יותר מאשר ירוויח מהיהודי. בעצם, אסור בכלל להרוויח מהלוואה שנותנים ליהודי. בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, זכה עם ישראל למעמד הר סיני, ההתגלות האלקית הנעלית ביותר מאז ועד בכלל; התגלות אור עליון כל כך, שכל החולים נרפאו פתאום ואפילו הנכים חזרו להיות ככל האדם. האור הזה גם הפך את כולנו לצדיקים, כי כשרואים את הקולות, כפי שהיה במעמד הר סיני, את מה שבדרך הטבע משיגים רק בשמיעה, שוב אין שאלה אם יש או אין עולמות נסתרים, אם יש או אין כח עליון שמנהל את כל העולמות.

עשרה מאמרות ועשרת הדברות (יתרו עג)

חז"ל אומרים לנו (אבות ה, א) כי: בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם; ובפרשת השבוע אנחנו קוראים את עשרת הדברות, שבתורה הם קרויים עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. האם יש קשר בין עשרת המאמרות לעשרת הדברות? וגם, מדוע הם קרויים בשמות שונים? הרי לכאורה, אמירות ודיבורים זה היינו הך, לא? מסתבר שלא ממש, אפשר לומר שאמירה מתייחסת למציאות ואף קובעת אותה, בעוד דיבור הוא עניין של הנהגה, או ליתר דיוק, מנהיגות (קהלת ח, ד): בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ, שִׁלְטוֹן; וּמִי יֹאמַר לוֹ, מַה תַּעֲשֶׂה. מכאן, מסיקים בחסידות, שעשרת הדברות תפקידן לנהל ואף לאפשר את קיום העולם שנברא בעשרת המאמרות. אבל האמת היא שהרעיון הזה מצוי כבר בחז"ל; על הפסוק בתהלים (עו, ט) מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין; אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה. שואלים חז"ל (שבת פח/א): אם יָרְאָה – למה שָׁקָטָה, ואם שָׁקָטָה – למה יָרְאָה?

השבת בונה את הבית יהודי (בשלח עג)

דומני כי טוב יעשו הפוליטיקאים מן הזן הישן אם יתבוננו בתוצאות הבחירות מתוך הנחת יסוד שהן מהוות מסר אישי מהבוחר אליהם. התבוננות כזאת תגלה להם שאנחנו רוצים תנועה במרץ אל עבר בית יהודי שיש לו גם עתיד.רובם ככולם מסכימים כי הבחירות שנערכו השבוע הניבו כמה הפתעות; בבית הנבחרים החדש ישבו זו לצד זו מפלגות שנצטמקו להפליא בצד מפלגות שתפחו קשות, ולצידן כאלה שאך זה נולדו וכבר יש להן מימדים מרשימים שנראה כי יש להתחשב בהם.

הנצפים ביותר