אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולנוע גאה


עבר שחור עתיד ורוד / קובי ניב

עבר שחור עתיד ורוד / קובי ניב

תמיד תמהתי איך בארץ שיש בה קהל רב לסרטי איכות אין כמעט ספרים העוסקים בקולנוע. ברוב הארצות יוצאים לאור ספרים המנתחים את עבודתם של במאים חשובים או ספרים המוקדשים לסרט אחד. אצלנו מתפרסמים כעשרים ספרים ביום, ספרים על קולנוע כמעט ואין. לא ספרים ולא כתב עת רציני. צופה הרוצה להבין קולנוע לעומק צריך לקרוא על קולנוע דבר שאינו פחות חשוב מלראות סרטים. ראינו את הסרט, אנו מבינים את העלילה, רואים דמויות, משחק, לעתים הטכניקה מתפרצת. ולעתים דנים גם במשמעות.

הסיפור של יוסי

יוסי בלי ג'אגר אבל עם תום

זוכרים את סופו של הסרט יוסי וג'אגר? בוודאי. ג'אגר מת ויוסי נשאר לבד כאשר חלק מהקהל הזיל דמעה וליבו נצבט, לראשונה על גיבור הומוסקסואלי. ניתן לשער משמו של הסרט הזה שהוא המשך לסרט הקודם. בעלילת המשך, עשר שנים אחרי, יוסי הוא כבר רופא, לא סתם רופא אלא קרדיולוג. כמה סמלי, לפי פניו העגומות ניתן להבין שאת לבו השבור הוא לא מצליח לרפא. עשר שנים והוא עדיין נושא בתוכו את האבל ואת האהבה. וכולו אכול געגועים המונעים ממנו חיים. אירוע פתאומי דוחף אותו לצאת לחופשה בה יפגוש צעיר, וניצוץ חדש יידלק בו ויפיח בו תקווה.

אנטארקטיקה - סרט

הוכנר עשה צעד ענק קדימה הן מבחינת מבנה התסריט והן מבחינה טכנית. אנטרקטיקה הוא סרט מבריק כמו סרט הוליוודי טוב. הוא פחות סרט לילה וחשוך כמו סרטו הקודם "ילדים טובים" כאן הכל מתרחש מול האור.

עמוס גוטמן - מארז אסופת סרטיו

בימים אלו הוציאה "האוזן השלישית" אחרי עבודה ארוכה מארז של ארבעת סרטיו הארוכים של עמוס גוטמן. ארבעת הארוכים, שלושת הקצרים, זה כל ההספק של גוטמן. עליהם נוסף סרטו הדוקומנטרי של רן קוצר "עמוס גוטמן, במאי". בסופו של כל סרט יש בונוס, דברים שאנשים אמרו על עמוס גוטמן כשצולמו לסרט של רן קוצר ומפאת קוצר היריעה לא נכנסו לסרט ההוא אך הותאמו לסרטים של עמוס גוטמן.

עמוס

עמוס גוטמן. צילום: דן לחמן

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי הבינלאומי השני בתל אביב 2007

הפסטיבל הקווירי השנתי יתקיים השנה ב 18-23 ליוני בסינמטק בתל אביב. השנה יבואו לפסטיבל כמה וכמה אנשי קולנוע קוויריים מהעולם שיכבדו אותו בנוכחותם. בין האורחים שהקהל הישראלי יכול לזהות הוא ג'יי בראנאו, כוכב הסרט שורטבאס שהוקרן לא מכבר בסינמטק.

השעות, ספר- סרט

השעות, ספר- סרט

ראשונה הייתה וירג'יניה וולף; שני היה ספרו של מייקל קנינגהם, "השעות". שלישי היה סרטו של סטיבן דולדרי באותו שם. מוטיב השילוש בהקשר הזה יחזור שוב ושוב.

שורטבאס - להחזיר עטרה ליושנה

מתוך סינמטק תל אביב, באולם דיי קטן, בשעות הלילה המאוחרות, מופצת הבשורה החדשה-ישנה מבית מדרשם של ניו-יורקים מבוהלים, טראומטיים ומדוכאים - שלום ואחווה עושים באהבה או לא עושים בכלל! הסרט "שורטבאס", שעלה לכותרות בגלל ההתנגדות (הרגילה) של החרדים לסצנות המין והעירום הבוטים והמוחצנים, שמוצגים בסרט בלי שום פילטרים וצנזורה עצמית, הוא סרט נוסף שניתן לשייכו לקטגוריית סרטי הטראומה האמריקאים שנוצרו לאחר אירוע הטרור שזעזע את אמריקה והעולם כולו

בובות של נייר / תומר היימן

הסדרה נעה על מסלול הלימוד והקבלה המשותפת, של המדריך את הנערים הכה שונים מעולמו, והנערים שמגלים, לומדים לאהוב את המדריך וצריכים ללמוד לקבל גם את ההומוסקסואליות. אך לא רק בגלל הנושא שהיה קרוב ללבי דיבר אלי הסרט. למרות שהיה סרט דוקומנטארי הייתה בו תחושה של אהבת אדם גדולה מצד הבמאי

ידיים קשורות / דן וולמן

דן וולמן לא עושה מספיק סרטים. הוא היה צריך לעשות יותר. גם סרט זה מוכיח את כישרונו ומיומנותו. והוא לא רק במאי חשוב, הוא גם תסריטאי מצוין. הוא מוליך את הסרט בתבונה וברגישות גדולה בין כל המקומות השונים. אני חייב להודות שאינני זוכר את כל סרטיו, אך אקח סיכון ואומר שזה סרטו הטוב ביותר.

היסטוריה של קולנוע גאה

אפשר היה לחשוב שהקולנוע ההומו לסבי הוא דבר חדש יחסית. נכון שלא היו סרטים שעסקו בחיי הומואים או לסביות אך בסרטים רבים היו גיבורים כאלה. לאורך שנים רבות הם היו מוסווים ורק הנוגעים בדבר הבינו את הרמזים. אני אסקור כאן לאלו שרוצים להקים להם ספריה או לראות את ההתפתחות הקולנוע הקווירית בצורה היסטורית.

פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי בתל אביב

פסטיבל סרטים בינלאומי שיוקדש ליצירה קולנועית הומו-לסבית יפתח ב-13 ביוני באולמות ההקרנה החדשים של סניף "האוזן השלישית " בתל-אביב.

עמוס גוטמן: חסד נגוע

בתוך הקהילה ההומוסקסואלית עמוס גוטמן היוצר לא היה שנוי במחלוקת, שנאו אותו. לא אותו אישית אולי, אך את סרטיו אין ספק. עמוס גוטמן לא הבין את איבת הקהילה. לדעתו הוא שיקף אמת. בוודאי שאת האמת הפנימית שלו. כפי שידוע, כל יצירה נולדת מכאב. גם כשהיא קומית, מקור הלידה הייה כאב. עמוס לא יצר סרטים לטעמם של דוברים פוליטיים של הקהילה, אך הוא הצליח לשקף את הפרטי, את הקונפליקט המתקיים בקרבם של כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת, כשראו את ההשתקפות הזאת על הבד שנאו את מה שראו. אי אפשר היה להם להתמודד עם הפצע הפעור שפתח. לא היה מספיק ריחוק מכאן עכשיו ואנחנו.

הנצפים ביותר