פנחס שדה

מדי שנה עולים קבוצת סופרים ומשוררים לקברו של המשורר והסופר פנחס שדה שנפטר בי"ז בשבט תשנ"ד (1994). זה 19 שנה שאנו מתמידים במנהג זה, ונפגשים אחר כך לארוחה משותפת בבית טיכו בירושלים. כולנו זוכרים לפנחס שדה את ספרו "החיים כמשל" ואת שירתו היורדת למסתורין של חיינו. לאחר האשכבה המסורתית הנערכת לפנחס שדה, אנו קוראים אלפא ביתא של פנח"ס נשמ"ה על פי המסורת, ואז נקרא בקול נוסח האשכבה והקדיש.

חוקרת הספרות, המסאית והמתרגמת עַזָּה צְבִי הלכה לעולמה. הייתה תחושה במותה שהיא מן המעַט עלֵי אדמות שממַעטים את עצמם. ולכן שמה ידוע למעטים. לאנשי הספרות זכורה עזה (עַזְקָה, בפי חבריהָ), כמי ש"גילתה" את המשוררת זלדה (ב-1966) והביאה אותה אל קדמת הבמה הספרותית (היא פרסמה מאמר על שירת זלדה ב"חדרים", (4) 1984). לאנשי התיאטרון היא מוּכֶּרת כמתרגמת של מחזות, כחוקרת תולדות התיאטרון מעצם היותה בתו של השחקן רפאל צבי ושל השחקנית והתפאורנית חיה אלפּרוביץ, ממייסדי תיאטרון "הבימה". הכּרתי אותה אישית לאחר מותו של הסופר והמשורר פּנחס שדה ז"ל (29 בינואר 1994).

המבקש לעמוד על מקורות השראתו של פנחס שדה ז"ל ראוי שיפנה את מבטו בראש ראשונה אל עבר מעיינות הספרות וההגות הגרמנית. ואין יצירה שקמה והייתה אחר ניטשה שלא הושפעה, בדרך כלשהי, אם מהגותו ואם מדרך חייו של זה. אחד יוצרים שלמד רבות מניטשה הוא הרמן הסה.

פנחס שדה חי ופעל כל חייו בשדה הספרות, בה עצמה הוא ראה דת. פעילות דתית

שֵׁשׁ שׁוּרוֹת: הַמְּאַסְּפוֹת הַכְּפוּפוֹת
 
כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה אֶת הַזּוֹרֵעַ בְּלֶכְתּוֹ, וְאֶת מְאַסְּפוֹת-הַפְּרִי כְּפוּפוֹת.
וְאֶת הַצּוֹמֵחַ וְהַנִּקְצָר. וְהַנּוֹבֵט וַאֲשֶׁר נוֹבֵל.
אָז תָּבִין, בֵּן אָדָם, כִּי עָלֶיךָ לָמוּת קָרוֹב אֶל הָאֲדָמָה.
בָּאֲשֶׁר הִיא אִשָּׁה. וְנֶעֶטְרָה פְּרָחִים. וְנַחַל-מַיִם בֵּין שָׁדֶיהָ.
וּבָאֲשֶׁר הַרְחֵק מִמֶּנָּה אֵין אֵיפֹה לָמוּת.
וְהַרְחֵק מִמֶּנָּה אֵין לְאָן לָמוּת.