דרמה

אדריאן בריאר, חייל צרפתי, הרג במלחמת העולם הראשונה (1814-1918) חייל גרמני, בחפירה שנקלע אליה, בניסיונו להסתתר מהפגזה גרמנית. החייל הגרמני לא ניסה כלל לירות ולהתגונן, אך, אדריאן לא היה מודע לכך בזמן אמת והרג את הגרמני, מתוך מחשבה שעליו להקדים ולהורגו.

זר דופק בדלת , איך הגיעו המפיצים בישראל לשם הנ"ל מהמקור (Return To Sender) היא שאלה בהחלט מעניינת , יש אומרים שאולי יותר מהסרט עצמו .

לאחרונה צפיתי בהצגה אחרת, "חברות הכי טובות", של תיאטרון הקאמרי בשיתוף תיאטרון בית ליסין (מחזה מאת ענת גוב ז"ל, בבימוי גלעד קמחי), שעליה ברצוני להרחיב את הדיבור. בהצגה זו, המצב היה חמור יותר, מהבחינה הנ"ל, לעומת המחזה הנ"ל, ועורר בי דאגה אמתית למצב שכנראה הולך ונוצר במקומותינו, עד כדי כך שהחלטתי שעלי לכתוב על כך. לאחרונה צפיתי בהצגה אחרת, "חברות הכי טובות", של תיאטרון הקאמרי בשיתוף תיאטרון בית ליסין (מחזה מאת ענת גוב ז"ל, בבימוי גלעד קמחי), שעליה ברצוני להרחיב את הדיבור.

מורי היקרים בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב היו לעיתים מזכירים את הקולנוע האיראני כקולנוע הטוב בעולם. אני, כסטודנט מרדן שלא קיבל את דברי מוריי כפי שהם, חשדתי בכל פעם ששמעתי שיפוט לכאן או לכאן, לטוב או לרע. מהו קולנוע טוב בעולם? מי החליט על הקריטריונים? ברור לי שהוא שונה, ייחודי ואחר אך איני בטוח שטוב הוא המילה הנכונה. אותה תהייה נותרה בי גם לאחר הצפייה בסרט האיראני החדש והמדובר, פרידה (אשגאר פרח'אדי, איראן, 2011), הסרט שזכה באוסקר על הסרט הזר.