אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חקר הספרות העברית


השואה בדרמה העברית  / בן עמי פיינגולד

השואה בדרמה העברית / בן עמי פיינגולד

פעמיים סיכם בן-עמי פיינגולד את מטרת הספר החדש שלו, "השואה בדרמה העברית", המהווה מהדורה מורחבת ומעודכנת של המהדורה הקודמת של הספר משנת 1989. ב"פתח הספר" הסתפק בניסוח הקצר שהופיע במהדורתו הראשונה: "מטרת הספר היא לסקור ולנתח את המחזות השונים על נושא השואה בדרמה ובתיאטרון הישראלי העברי", אך באחד מפרקיו האחרונים והחדשים של הספר הרחיב את הגדרת המטרה באופן נאמן יותר לדרכו רבת השנים כמבקר תיאטרון וכמרצה לדרמה העברית: "מטרתנו בחיבור זה אינה להעריך ולנתח את המחזות השונים רק מבחינת חשיבותם ואיכותם כדרמה וכשפת-תיאטרון אפקטיבית, קריטריון שהוא חשוב ומשמעותי לגופו. המטרה [היא גם] להצביע על מגמות וציוני דרך בכל הנוגע להמחזת נושא השואה בדרמה הישראלית בקונטקסט רחב, היסטורי ואידיאולוגי" .

ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית. הוצאת יחד, 2012. 158 עמ'

ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית: עיון בספרו של יוסף אורן

זה שנים עמֵל יוסף אורן לשרטט קלסתר מדויק של הספרות העברית, ובה בעת לשאול שוב ושוב לאן פניה מועדות. בשונה מעמיתיו מבקרי הספרות, לאורן יש סדר יום אידיאולוגי. הוא לא מסתפק בניתוח ספרותי של היצירות, אלא בוחן את קרביהן ובולש אחר האידיאולוגיה המסתתרת מעבר לעלילה. לעתים אני חש אותו לוחש את דברי ירמיהו הנביא "כאש בוערת עצור בעצמותיי" – ושב אל דבריו של המבקר אברהם קריב "אדבּרה וירווח לי"

המסאית עזה צבי בשוק מחנה יהודה, דצמבר 1994. צילום: בלפור חקק

רוּח עזה

חוקרת הספרות, המסאית והמתרגמת עַזָּה צְבִי הלכה לעולמה. הייתה תחושה במותה שהיא מן המעַט עלֵי אדמות שממַעטים את עצמם. ולכן שמה ידוע למעטים. לאנשי הספרות זכורה עזה (עַזְקָה, בפי חבריהָ), כמי ש"גילתה" את המשוררת זלדה (ב-1966) והביאה אותה אל קדמת הבמה הספרותית (היא פרסמה מאמר על שירת זלדה ב"חדרים", (4) 1984). לאנשי התיאטרון היא מוּכֶּרת כמתרגמת של מחזות, כחוקרת תולדות התיאטרון מעצם היותה בתו של השחקן רפאל צבי ושל השחקנית והתפאורנית חיה אלפּרוביץ, ממייסדי תיאטרון "הבימה". הכּרתי אותה אישית לאחר מותו של הסופר והמשורר פּנחס שדה ז"ל (29 בינואר 1994).

במקביל לצמיחת הכמותית של מספר הכותבים,קפצו הרבה אלמונים על ההזדמנות להתפרסם כמבקרים, אף שהינם חסרי הכשרה כלשהי בתחום השיפוט הספרותי.

השיפוט הספרותי לסוגיו

שתי תופעות המשלימות זו את זו התרחשו בתרבות העברית בעידן המחשב: כל מי שמחשב ברשותו מנסה את כוחו בכתיבה ומתאמץ לצרף לעצמו את התואר "סופר" והתוצאה ניכרת במספר המוגזם של הכותרים אשר נדפסים אצלנו ללא סינון ולרוב בלי בקרת איכות כ"ספרות מקור". מאחר שבמקביל לצמיחת הכמותית של מספר הכותבים ומספר הכותרים החדשים גדל גם הביקוש לתגובה שיפוטית עליהם, קפצו הרבה אלמונים על ההזדמנות להתפרסם כמבקרים, אף שהינם חסרי הכשרה כלשהי בתחום השיפוט הספרותי.

הנצפים ביותר