ספרות ישראלית

יצחק רובין – אמן רב תחומי ורב פעלים, קולנוען ישראלי עטור פרסים לאומיים ובינלאומיים, יוצר סרטים תיעודיים מוערך, פעיל חברתי לזכויות אדם ולוחם נגד עוולות, סופר – יודע לספר סיפורים. הקובץ "אהבות לא שלמות" מהווה מעין יומן אחורי הקלעים של סרטים שביים ועל אנשים שפגש בנסיבות אלו או אחרות, עד כה

הרומן "קיץ אלכסנדרוני" נשען על ילדותו של המחבר באלכסנדרייה במצרים שבה חי עד גיל 10 תוך שהוא מוסיף לה מדמיונו הספרותי. בראיון שפורסם ב"הארץ" מספר הסופר על ילדותו במצרים ועלייתו לישראל (1). גורמזאנו גורן נולד ב-1941 באלכסנדרייה, בן זקונים למשפחה בת ארבעה ילדים.

קובץ הסיפורים הריאליסטיים של הילה עמית מפגיש את הקורא עם דמויות הנמצאות בצומת דרכים בחייהן. רוב הסיפורים סובבים סביב דרמות, משברים ופרידות הכרוכים במעבר בין בית אחד לאחר, בין מקום למקום, בין תקופת חיים אחת לתקופת חיים אחרת

הספר ארבעה אבות איננו שגרתי לא במבנהו ולא בתכנו. יש בו יסודות של מלודרמה, של מותחן, של רומן פסיכולוגי, ריאליסטי, דמיוני ושל משלי חיות. אהבות, בגידות, נסיונות רצח ואולי גם רצח, התאבדות, הכול אמין ולא אמין, מעורר עניין ונקרא במהירות

נעה ידלין, עיתונאית וסופרת, זכתה בפרס ספיר היוקרתי לשנת 2013 על ספרה "בעלת הבית". שלוש שנים לאחר מכן היא מוציאה לאור את ספרה החדש, פיקציה פרודית בשם "שטוקהולם", שעיסוקה בעוד פרס, יוקרתי יותר – הנובל.

"ברכת התנינים" של בועז יזרעאלי הוא קובץ סיפורים המעלים על נס אותו גיבור בגרסאות שונות, גיבור הנראה כבן דמותו המוקצן של המחבר עצמו. הסיפור האחרון בקובץ, "התייר האיטלקי", אוטוביוגרפי בעליל, מאשר תחושה זו, ומתכתב עם הסיפור הראשון, "מיטה מתקפלת", שהמרכיב הדמיוני בו, חזק ככל שיהיה, אינו מסתיר את מקור השראתו הריאליסטי.

הספר "עיזבון" הוא רומן נוקב ומטלטל, המאיר דרמה משפחתית מכל צדדיה, נכנס לעומקה ומשתמש לצורך כך בלשון דבורה, שלעתים חבויים בה דימויים רבי משמע שאינם נראים מייד. כל דמות במשפחה זו שאינה משפחה מציגה את יכולותיה הסגנוניות הייחודיות כדי להסביר את הנרטיב שלה. אני מודה שלא נשאבתי מייד אך אט אט, במהלך הספר, הבנתי את ערכו הרב, הספרותי והחוץ ספרותי

הספר גברים. נשים. אהבה. בנוי בצורת רומן שעלילתו וגיבוריו נועדו להמחיש את פילוסופיית החיים של מחברו. סיפור חייו של גיבור הספר טוני גולדמן נועד להוכיח שאפשר להתגבר על הכול, גם על הנורא מכול. הספר מעודד כל אחד ואחד, בין אם עבר ילדות קשה או בין אם איבד אדם קרוב, או שניהם, לבחור בחיים, כפי שעושה טוני.

דליה כהן-קנוהל בוחרת לספר בספרה השני סיפור ביוגרפי-דמיוני על דמותה של ז'קלין כהנוב, מי שבמובנים רבים בישרה את השירה המזרחית בראשית ימיה של ישראל, ומי שסימלה מיזוג של תרבויות.

גבריאל בן שמחון, 1938, סופר מחזאי ופרופסור לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. נולד בעיירה ספרו שבמרוקו. עלה לישראל ב 1947 באוניית המעפילים "יהודה הלוי". הספר "נערה בחולצה כחולה" הוא הרומן השני שלו, יצא לאור ב 2013, וזיכה אותו בפרס ספר הזהב. הספר כתוב כיומן שנכתב מגיל ארבע עשרה ועד שנותיו הראשונות של יונתן לאחר הצבא, אולי כאוטוביוגרפיה של גבריאל בן שמחון עצמו.

הנרטיב כתוב כחקירה עצמית, נבירה בנבכי הנפש אולי כדי לבדוק למעשה את האוטוביוגרפיה שלו-עצמו, את המשמעות שלו כמחסל, כבנאדם שעברו לא ברור לקורא ולו-עצמו. הדבר היחידי שברור בעברו זאת אימו שהיא גרמניה, שמשפחתה הביאה לחיסול חייו, שהיא זאת שלימדה אותו הרבה דברים. אך יחד עם זאת, עצם העובדה שהאם מבטלת את זיכרונותיו ולא ברור לגמרי מהי האמת ומה בדיוק עברו מפריך את אמינות הנרטיב – האם באמת הייתה פליטת פה? האם תמרה באמת קיימת? האם באמת הוא מחסל? את מי בעצם הוא מחסל? האם המתים מתערבבים בקולו שלו?

צדקיהו (או צדיק) ילינק הוא לא גיבור שהקורא מתאהב בו, הוא קצת מעיק, אלכוהוליסט וחרמן, לא נעים ואולי אפילו מצחין. מה שנקרא בשפה המקצועית אנטי-גיבור. לא פשוט לכתוב בספר ביכורים על אנטי-גיבור, אך האנטי גיבור הזה מספר לנו מהי כתיבה, מהי אמת בכתיבה ועל הבחירה בין שתיהן. הספר מציג בפנינו את הדגנרטור, מחולל הניוון שבעצם כך מחולל (מעלה מן האוב) נשכחות ומעלה אותם על הכתב. הוא כותב את סיפור חייהם של ניצולים שעומדים לפני המוות אולי למען העתיד. הדגנרטור הוא גם הדה גנרטור = De Generate, והוא גם סלקטור בעולם של סלקטורים. צדיק.

אור רוזן עובד בבנק, אחד שמעדיף שיתנו לו לחרוש בתלם ובשקט, בסוף שנות השלושים לחייו, רווק שחי בשכונת עג'מי ביפו, בשכנות אוהבת ועתירת כבוד והדדיות עם מגוון תושבי השכונה. אור הוא בנה של חבצלת, השוכנת בהוסטל לתשושי גוף ונפש בעל שם הדומה לשם של צמח. לאור אחות, יונינה, הצעירה ממנו בחמש שנים ולה בת בשם גאיה. יונינה ואור מבקרים את אימם בהוסטל, אך ביקוריו של אור הולכים ופוחתים, אולי כיוון שמשהו בדמותה של האם קשה להכלה אצל אור. אט אט אנו למדים שהאם, חבצלת, הגיעה ליפו מצפת בעקבות אהבתה למישהו שהיא לא אמורה, על פי אמות המוסר שעל פיהן חיה, להתאהב בו, נמשכת אל הים ואל השכונה שבה דרים בשכנות מגוון רחב של אנשים.

איתן דרור-פריאר נולד בירושלים, למד מוזיקולוגיה והלחנה באוניברסיטה העברית, וזה ספרו הראשון. האצבעות על הגבעה ספר בעל שלוש נובלות, ויש לו מספר נושאים משותפים שעוברים כחוט השני בין כולם. הנובלות כתובות בהווה, אך הפגיעה, הנטישה, האשמה, מחזירה כל אחת מהדמויות אחורה בזמן, כך שהנובלות נעות אחורה ולהווה כל הזמן. דבר נוסף שמשותף לכולן, פרטי העלילה מתגלים אט אט, וכמו מוסיקה נעימה שאמנם בנויה משלושה פרקים שונים, יש להן מוטו משותף וסגנון ברור שמלווה את המאזין. כל אלו מוסיפים לקסמו של הקובץ הקצר הזה גם עם התוספת שהאשמה והעזיבה מתבלים את האווירה המלנכולית אך מוסיפים להנאת הקריאה.

עמקפלסט ברומן הישראלי והיפה הזה הוא מפעל לייצור פלסטיק ופולימרים בעמק יזרעאל, עפולה. ברקע פיגועים ברחבי הארץ, אריק שרון נכנס לתרדמת ופריצת מלחמת לבנון השנייה. הרומן הוא רב-קולי ונוגע בדמויות רבות, בסביבת עפולה, דמויות שוליים (לכאורה) מהפריפריה: יעלי, נורית, דפנה ושאדי. לא בכדי רוב הדמויות, שהן גם החזקות והדומיננטיות בספר הן נשים.

איתמר אורלב, 1975, יליד ירושלים וגר בתל אביב. עד כה פרסם סיפורים קצרים. "בנדיט" הוא הרומן הראשון שלו. הוא דור שני לשואה, בנו של סופר הילדים אורי אורלב. זהו ספר על ימות המלחמה בפולין, אך זהו אינו ספר שואה. זהו ספר על אבות ובנים על מה שביניהם - על כל מערכת היחסים המורכבת הזאת. "אבות ובנים מנסים להיאחז זה בזה, אבל נשארים זרים, ואת ההכרה שאנחנו מנסים לקבל לא נוכל לקבל לעולם" (עמ' 419). הספר השאיר אותי לא פעם קצרת נשימה.

הרומן בעל הכותר האוקסימורוני המסקרן, "עובדות מהדמיון", הוא יומנה של הילה בֶּר המספר על תקופת היריונה הבלתי שגרתי, תשעה חלקים בספר מול תשעה ירחי לידה, והכתוב בגוף ראשון, ברובו. כבר מההקדמה הקורא לומד לדעת שהילה חוששת מאוד מההיריון ומהלידה. הצד התורשתי שלה לא אופטימלי ובלידת אחיה היו סיבוכים, חוסר חמצן. ובנוסף לכול, זה עתה איבדה את אימה, שבכתפיה הרחבות תמכה בכל המשפחה, מסרטן.

מרוץ שליחים הוא ענף באתלטיקה שבו משתתפים ארבעה רצים שמעבירים אחד לשני מקל, כל משתתף רץ רבע מסלול. בספרה של אריאלה גולדמינץ, המוטיב של מרוץ השליחים משתקף היטב כמוטיב מרכזי המוליך את הנארטיב. "הרץ" המרכזי, מרכז כובד הספר, המרכז שממנו יוצאים שאר ה"רצים" הוא "עוגה" – קונדיטוריה ותיקה ביותר בהדר הכרמל, שבעליה קרול הוא בעל כושר אלתור וקונדיטור וירטואוז, קונדיטוריה ותיקה מאוד שאיתה מזדקנים הקליינטים וכל הסביבה הפיזית והמנטאלית.

ספר מתחיל כך: "אני עייף". התחלה כזאת, יש בה מן הסקרנות: למה, ממה, מה עושים עם זה ואיך נחים, איך מתעוררים מחדש. דני פוחד להתפרק, הוא מתגעגע לבית סבתא נינט – לאוכל, לחוויות הילדות, לנוף. כבר בילדותו הוא אהב מאוד ספרים, אהב לברוח לעולם של גיבוריו ובספר מוזכרים כותרים רבים של ספרים, רובם קלאסיקות של ילדות, מוסיקה וסרטים. הנראטיב מלווה כולו ברשימה מרשימה של ספרים ופסקול נהדר של מוסיקה נפלאה. דני חש חצוי וחציו רחוק מאוד מדניאל אלבז, השאיפה שלו להתקרב לאותו דניאל הרחוק ולהשלים איתו. הוא מרגיש שהוא התרחק – פיזית ומנטלית – מנוף ילדותו.

תחת הכותרת תמונות עירום מנגישה לנו ענת עינהר עוד שלושה סיפורים קצרים, סיפורים שיש בהם מן המשותף. עינהר היא כותבת רציונאלית, כלומר אל לו, לקורא, לחפש איזשהו סיפור רגשי או רגשני, או סחיטה רגשית, אם כי הכאב קיים. בדרכה הרציונאלית יודעת עינהר לעורר חשקים, להעביר תסכולים ולפגוע באופן כזה שמשאיר תמיהה בקורא. עינהר גם מאפשרת לקורא אינטרפרטציה אישית וחשיבה עצמאית. היא בהחלט מאתגרת את הקורא שלה. ובדרכה הרציונאלית היא משאירה את הקורא במתח לגבי גורל הדמות ואופן פעולתה, המתח מתגבר עד לפתרון אפשרי בסופו של כל סיפור.

בסיפור מספר דמויות: אלכס, מורה למתמטיקה, היסטוריה ופילוסופיה, גבר ביישן ושתקן, ויש לו חתולה בשם שרה. כל שבוע הוא מנגן שיר חדש אותו הוא מנגן עד שהוא חושב שהביא אותו לידי שלמות. הוא גר באותו בניין שבו גרה אלי (אלישבע) דיין, אם חד הורית לנועם בן הארבע עורכת מדור תרבות באתר לייף סטייל ועוסקת בכתיבה שיווקית. בין לבין מסופר סיפורה של סיוון, תלמידת תיכון שתקנית, כותבת למגירה שירים וסיפורים ואוהבת אהבה אמיתית ספרים, שבעטיים היא הופכת ללעג מול חבריה, עד שביום אחד היא מצליחה לפצוח פיה בשיעור שבו ידובר דווקא על אלבר קאמי והאבסורד.

בצד העמדה הברורה שביטא בנושא העוול שנעשה לסופרי "דור תש"ח" על-ידי המעטת ערכם של ספרי הפרוזה שכתבו, הציג אבנר הולצמן בספר "מפתח הלב" גם תמיכה בלתי-מסויגת בהכרזתו של חנוך ברטוב "אני לא הצבר המיתולוגי", שאותה הבליט ברטוב במסות אחדות שכלל בשניים מספריו העיוניים: בספר בשם זה שפירסם ב-1995 ובספר "לגדול ולכתוב בארץ ישראל" משנת 2007.

עלילת קו המלח משתרעת על תקופה בת כמאה שנים, משלהי המאה התשע-עשרה ועד שלהי המאה העשרים. התאריך המוקדם ביותר המוזכר בעלילת הרומאן הוא רצח הצאר אלכסנדר השני ברוסיה בשנת 1881 שהיא גם השנה שבה נולד הגיבור הרוסי של הרומאן, איליה פוליאקוב. התאריך המאוחר ביותר הוא משנת 1994, השנה שבה הגיע אמנון, נכדו הישראלי של איליה פוליאקוב, אל לֶה, עיר הבירה של המחוז הנידח לדאק בצפון הודו, וגם קפא מקור באחד מכוכי ההתבודדות של מנזר קַסְפָּאהַנְג, כוך בראש צוק שגם סבו התאבד בו כשבעים שנה קודם לכן בירייה מאקדחו.

לספרה של לבנה מושון התוודעתי בזכותה של לקוחה לשעבר בחנות ספרים. מודה שבלעדיה לא הייתי מכירה לא את הספר ולא את הסופרת, אף על פי שזה לא ספרה הראשון. וטוב שפגשתיה. שתיקת הצמחים הוא סיפור על שתיקה, הסתרה, תיחוח וייחור של סודות; סיפור על נכויות – רגשיות ופיזיות וחוסר הסובלנות של האדם כלפי זולתו; סיפור על משמעות השיח אך גם השתיקה; סיפור על אבל אך גם על תשוקה. סיפור שכתוב היטב וראוי לתשומת ליבו של הקורא הישראלי.תמר עסיס-בוברוצקי היא סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית, אלמנה מזה שנה וחצי לסשה, אהובה היחידי, שמו נובע מאלכסנדר והוא זה שמזהיר אותה מאנשים ששמם מתחיל באות א.

זהו החלק האחרון של "הלוחש בשירים" – מחקר החושף תחבולה ספרותית שהפעיל עמוס עוז בשניים מהרומאנים הפוליטיים שלו: "לדעת אישה" ו"אל תגידי לילה". תחבולת "הלחישה בשירים" מתבטאת בהפניית הקורא, על-ידי הדמויות שפועלות בעלילת הרומאן, אל שיר, תוך ציון שם מחברו ומספר העמוד בקובץ שבו נדפס, אך בלי לצטט משהו מתוכו. אחרי שעמוס עוז הפעיל את תחבולת "הלחישה בְשירים" ברומאן "לדעת אשה", חזר להשתמש בה גם ברומאן "אל תגידי לילה", וגם הפעם כדי לבסס בעזרת התחבולה הזו את הפתרון המדיני שהציע בספריו הפוליטיים.

זהו פרק נוסף ממחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו של עמוס עוז – זיקתו המיוחדת לסוגה השירית בספרות. הפרק הנוכחי וזה שיופיע אחריו חושפים תחבולה ספרותית שהפעיל עמוס עוז בשניים מהרומאנים הפוליטיים שלו: "לדעת אישה" ו"אל תגידי לילה". תחבולת "הלחישה בשירים" מתבטאת בהפניית הקורא, על-ידי הדמויות שפועלות בעלילת הרומאן, אל שיר, תוך ציון שם מחברו ומספר העמוד בקובץ שבו נדפס, אך בלי לצטט משהו מתוכו. ארבעה שירים, מספריהם של ארבעה ממשוררי הדור, "לחש" עמוס עוז ברומאן "לדעת אשה".

פרקים נוספים מהמחקר על תחום שעדיין לא נחקר ביצירתו של עמוס עוז – זיקתו המיוחדת לסוגה השירית בספרות. בשני פרקיו הקודמים של המחקר הובלטה התחבולה הראשונה שבעזרתה פיצה עמוס עוז את עצמו על נטישת הכתיבה של שירה לטובת הכתיבה של סיפורת, והיא תחבולת "המשורר הנסתר" אשר איפשרה לו לקיים את אהבתו המסורה לשירה במקביל להתבססותו כמְספר. תחבולת "המשורר הנסתר" התבטאה בשילוב דמויות של משוררים בעלילות סיפוריו ובמעקב אחרי עולמם הרוחני ככותבי שירה בתחנות שונות של חייהם, מגיל הנעורים ועד הגיעם לגיל מופלג.

המסע הלילי הארוך הביתה (הוצאת עם עובד / ספריה לעם 2013, 345 עמ'), קובץ המוצג כ-מבחר סיפורים מאז ומעכשיו של יצחק בן-נר, אך כולל רק חמישה סיפורים מספריו הקודמים, אינו יכול להשביע את רעבונם של קוראיו, שהמתינו הרבה שנים לקובץ שלם של סיפוריו בתבניות הקצרות, אשר בהן היה במיטבו: בתבנית הסיפור הקצר ובתבנית הסיפור הקצר-ארוך. ואשר להוספתם של שני סיפורים חדשים בתבנית הסיפור הקצר לקובץ הזה, אלה ודאי אינם נותנים מושג ברור על כתיבתו בהווה. גם רמתם, הרחוקה מרמתם של הסיפורים מאז, מקרבת אל הדעת שכלל לא נכתבו "עכשיו" על-ידי בן-נר.

החיים והמיתוס, סיפור בתוך סיפור. על ספרו של יוסף כהן אלרן, והמלאכים שותקים. הרצל חקק סוקר את ספרו של יוסף כהן אלרן השוזר בפנינו סאגה בת דורות, סיפור הקהילה היהודית בבבל בימי הטורקים, סיפור המחתרת הציונית, סיפור העלייה לארץ – סיפור מרתק ומופלא! יוסף כהן אלרן בנה רומן, שמצייר בצבעים של קסם וערגה את המעבר מגולה לגאולה, את הימים היפים בגולה שנגדעו באבחת חרב, שהתחלפו בשנים של חושך ואימה, בפרעות של דם. אלרן יודע לתאר את העבר האפוף ערפל של קסם, הדמויות של הדורות הקודמים.

אף ששם הספר וגם תוכנו מתקשרים למשגשגת בערי מדינת ישראל, מתוארת בו תל-אביב כעיר נטושה ומתפוררת, שכיום נותר בה מיעוט יהודי, המורכב בעיקר מזקנים וקבצנים, וגם הוא מסתגר בשכונותיו הדלילות מפחד פגיעתם של הצעירים מיפו הערבית, שהם אדוני הארץ מזה שנים. לפנינו דיסטופיה* המספרת כי לא רק שהמדינה היהודית לא נוסדה בשנת 1948, אלא שכל ההשקעה של הציונות בארץ-ישראל ירדה לטמיון. יהודים שעלו לכאן נטשו את בתיהם ואת עסקיהם וחזרו לארצות מוצאם באירופה וחידשו בהן את הגלות.