אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יוון העתיקה


הלנה מטרויה

טרויה: אודיסאוס אבינו, הלנה היפה אימנו

בימים אלה מוקרן על המסכים בארצנו סרטו של הבמאי וולפנג פיטרסן "טרויה", סרט שאורכו שלוש שעות העוסק בסיפור מלחמת התרבויות הראשונה שבין מזרח ומערב, והכול בגלל אישה יפה אחת, הלנה (בגילומה של הדוגמנית דיאן קרוגר), שדומה שהיא השחקנית היחידה בסרט שנראית כמו הפסלים היווניים הקלאסיים, ולא טיפוס ים-תיכוני, שחרחר, בדומה לשאר השחקנים - ולא עקב אינטרסים פוליטיים וצבאיים, כמקובל.

בראד פיט נבחר לשחק את אכילס

טרויה - אירופה הלבנה ?

ישנן כמה נקודות שחשוב לי להעיר את תשומת הלב אליהן לאחר הצפייה בסרט "טרויה", עיבוד ה-"איליאדה" של הומרוס לתסריט קולנועי הוליוודי. הנקודות הללו משקפות חלק מהמזון הערכי אותו מייצא עולם הקולנוע האמריקאי-האירופצנטרי לעולם כולו. לפני שאציין אותן, ברצוני להרחיב מעט יותר אודות המיתוס המוכר העוסק ביציאת צבאות יוון למלחמת טרויה, מיתוס המיישם הלכה למעשה את שאלת הערכים הכרוכה בנושא, ומתוך כך לצאת ולבדוק מהם הערכים שהודגשו בסרט.

אנטיגונה (פרדריק ליטון)

החיים כטרגדיה

מה שכל כך מיוחד בטרגדיה, ומה שעושה אותה לכזו, הוא שהדמויות, הלוקחות חלק בתהליך שלם של הצלה ושיפור עצמי, יגיעו בסופו של דבר לאותו סוף שהוכתב להם, ללא כל קשר למאמציהם לייצב את מצבם ולשנות את הגורל שהוכתב מראש.

אוגוסטוס ככהן דת, מוזיאון הוותיקן

פניו השונות של אוגוסטוס במקורות השונים

גאיוס אוקטביוס-Octavianus(1) נולד בשנת 63 לפסה"נ. לאחר שנתייתם בגיל צעיר מאביו אומץ בידי דודו יוליוס קיסרCaesar-, מאז נודע בשם גאיוס יוליוס קיסר אוקטאביאנוס.

Raphael, School of Athens, 1509

עלייתו של הסופיסט המודרני

עד כמה שנדמה לנו שהאנשות מתפתחת ומשתנה ללא הרף, ישנם מאבקים קדומים שמסרבים להעלם. הם יכולים להופיע לאורך ההיסטוריה בצורות שונות אבל אלו עדיין אותם מאבקים ישנים. אחד ממאבקים קדומים אלו הוא בין סוקרטס לסופיסטים.

תמיסטוקלס: ביוגרפיה כהיסטוריוגרפיה אצל פלוטרכוס

תמיסטוקלס: ביוגרפיה כהיסטוריוגרפיה אצל פלוטרכוס

בבואנו לבחון את אמינותו ההיסטורית של פלוטארך ביצירתו הגדולה "חיי אישים" אנו נתקלים בקושי מסויים והוא רצונו של הסופר להשוות בין דמויות מפורסמות מן העבר לדמויות מפורסמות בחיי רומי (במקרה של תמיסטוקלס הדמות המקבילה על פי פלוטרך הינו 'קמילוס' שחי מאות שנים לפני תקופתו). כלומר מטרתה של כתיבתו הינה השוואה בין העבר לבין ההווה ובכך רצון להשפיע ואולי לחנך את האישים הנמצאים בעמדות מפתח בתקופתו (המאה הראשונה לספירה).

בני התרבות המינואית הם אירופאים

מחקר גנטי: בני התרבות המינואית הם אירופאים

תוצאות מחקר גנטי שפורסם מלמדות כי בני התרבות המינואית היו למעשה אירופאים. החוקרים הגיעו למסקנותיהם על ידי השוואה של די אן אי משלדים מינואים בני 4,000 שנה לדגימות די אן אי של 135 אירופאים ואפריקאים מהעבר וההווה. הבדיקות העלו דימיון ניכר לאוכלוסיה האירופאית בהווה, בעיקר זאת המתגוררת בכרתים. התוצאות הפריכו את התיאוריה לפיה מוצאם של בני התרבות המינואית הוא ממצרים העתיקה.

מוזאיקה של פרדריק דילמן

עיון בהצדקות הסוקרטיות והאפלטוניות באשר לחשיבות הציות לחוק חלק ב

ככל הידוע לנו, היראקליטוס איש אפסוס היה הראשון שהבחין בין החוק האלוהי והחוק האנושי. כך למשל בפרגמנט 114 הוא כותב:"החוקים האנושיים מבוססים על החוק האלוהי ונוטלים ממנו את תוקפם". סוקרטס ואפלטון המשיכו מסורת זו אם כי לא בדגש על ה'לוגוס' אלא על הסגולה הטובה. לכאורה ניתן לתאר גניאלוגיה כרונולוגית של הולדת החוקים- החל מן האל המתקין עבור דרך המחוקקים הקדמונים שהיו מזרע אלוהי וכלה במחוקקים האנושיים- מבלי שתיגרע ולו טיפה מהמקור האלוהי בשלביו השונים של תהליך ההעברה.

יהודה המכבי גוסטב דורה

מרד החשמונאים כמרד חברתי של המעמד הנמוך

בניגוד למסורת המקובלת לגבי מרד החשמונאים, גזירות אנטיכוס אפיפנס נגד הדת היהודית היו תגובה למה שקדם למרד החשמונאי. למרד החשמונאים שהחל ב- 167 לפנה"ס, בתגובה לגזירות אנטיכוס אפיפנס נגד הדת היהודית, קדמה מלחמת מעמדות בין עשירי ירושלים המתייונים לבין פשוטי העם, הפלביים, שלא נימנו על המתיוונים ואיכרים מיהודה. השלטון הסילווקי תמך בעילית המתיוונת נגד פשוטי העם, וכך הפכה מלחמת המעמדות למרד נגד השלטון הסילווקי.

סוקרטס ואפלטון: שאלת מהותו של החוק והיעדר הגדרתו

סוקרטס ואפלטון: שאלת מהותו של החוק והיעדר הגדרתו חלק א

בספרו הידוע אודות תוויו של הממשל המודרני מציג רוברט מקאיבר שתי שאלות יסוד בנוגע לסוגיית הציות לחוק: השאלה הראשונה הנה, מדוע חובה לציית לחוק? השאלה השנייה היא, מדוע בפועל הבריות מצייתים לחוק?. חיבור זה מבקש להתחקות אחר השקפתם של סוקרטס ואפלטון אודות השאלה הראשונה, מדוע חשוב וצריך לציית לחוק(להלן; מקור הציות לחוק). מהלך החיבור יתמקד בהצגת קשת של טענות סוקרטיות ואפלטוניות אודות תכליותיו השונות של החוק העשויות לשמש הצדקות לציות לחוק, אם באופן עקיף ואם באופן ישיר

צבא האלים / אילון לסטר, שי טובלי

צבא האלים / שי טובלי, אילון לסטר

גדוד האלים, המוכר גם בשמו הגדוד הקדוש הוא אחד הניסיונות המרתקים ביותר בהיסטוריה הצבאית. גדוד שהוקם בתבאי העתיקה והורכב כולו מבני זוג, גברים שאהבו אחד את השני. מאה וחמישים זוגות. הרעיון שהסתתר מאחורי הגדוד היה שזוג אוהבים יגן אחד על השני, ויותר מזה הם ילחמו טוב יותר מחיילים אחרים כדי לא להראות פחדנים בעיני בני זוגם. את הספר כתבו במשותף אילון לסטר ושי טובלי, זוג בחיי היום יום שלהם

היחס בין ההווה למתהווה במשנתו של אפלטון חלק ב

חלק שני של המאמר העוסק ביחס בין ההווה למתהווה במשנתו של אפלטון

המדינאי / אפלטון (חלק שלישי)

למעשה, שני הדיאלוגים האחרונים בטרילוגיה זו, טרילוגיה שמתחילה בדיאלוג תאיטיטוס העוסק בחוכמה – ולא בשואפים אליה –, מספיקים למחברם כדי להציג את הפילוסוף במלוא הדרו.

הסופיסיטים חלק ב

הסופיסיטים חלק א'הדיון המוכר: nature vs. nurture הוא אחד העתיקים בהיסטוריה. השאלה המרכזית שעולה בדרך כלל היא האם מזגו של אדם נקבע על ידי החינוך או על ידי המטען הביולוגי שלו. בדרך זו כמעט תמיד מתעלמים מהמטען הזואולוגי של האדם, אם אפשר לומר. כלומר מה היא ההתנהגות הטבעית עבור בן אדם בטבע, ומה כבר תוצאה של תרבות. לדוגמא אש וכלים זה תרבות, אבל ציד וטיפול בתינוקות זו התנהגות הטבעית.גם אם יש אנשים שמנסים להשוות את האנושות כיום עם העבר שלה כקבוצה של שבטים מבודדים של ציידים ולקטים, הם משום מה מבטלים מהר מאוד את השוואה וטוענים שמה שהיה טבעי אז כבר לא רלוונטי היום.

המדינאי / אפלטון (חלק שני)

מלאכה, כזכור, היא כל פעולה שיטתית – או אומנות – שהמבצע אותה מקבל תמורת תוצאת ביצועה שכר. רועה הפרות מקבל תמורת רעיית הפרה שכר, ואם הוא בעל הפרה, אז הוא מקבל את שכרו תמורת החלב או הבשר שלה. המדינאי האמיתי לא מקבל שכר תמורת פעולתו

הסופיסטים חלק א

המשימה שעמדה בפני הפילוסופים במאה החמישית הייתה על פניו בלתי אפשרית. הם כמו אדם שמאבד את זכרונו ומתעורר למציאות לא מוכרת, היו צריכים להבין הכל מכלום. אז בואו ננסה לסלוח להם על הנאיביות, ועל הניסיון למצוא שיטה אלגנטית ופשוטה לכל הסתירות שיש ביקום, וננסה בכל זאת להבין מה היה להם להציע

המדינאי / אפלטון (חלק ראשון)

אפשר לראות בדיאלוג קראטילוס – המשמש הקדמה לא רק לטרילוגיה שבאה מיד בעקבותיו, אלא גם לכל שלושים ואחד הדיאלוגים הבאים אחריו – מעין הליכה במישור. העליה מתחילה בדיאלוג תאיטיטוס ובנושא שלו: מהי ידיעה

אפלטון: תאיטיטוס חלק שלישי

הנושא הבא העולה לדיון הוא שאלת תכונתו המהותית של היש: האם היא תנועה, כטענתם של חסידי הרקליטוס, או האם היא מנוחה, כטענתם של חסידי פרמנידס? סוקרטס מתחיל לדון בטענתו של הרקליטוס

אפלטון: תאיטיטוס חלק שני

הנאום של סוקרטס על מלאכת המיילדות נועד להרגיע את תאיטיטוס ולשכנע אותו לבטוח בו. סוקרטס מצליח ותאיטיטוס ממשיך לנסות להגדיר ידיעה. הוא מזהה אותה עם התחושה

אפלטון: תאיטיטוס

נבואה היא סוג של ידיעה וטרפסיון קישר בין הנבואה המסוימת הזו לאמת. יש קשר מוחלט בין ידיעה לאמת, גם אם האמת מתגלה לאחר שלושים שנה ומאשרת דעה שנוצרה קודם לכן

אפלטון / קראטילוס (חלק שלישי)

הרמוגנס לא ביקש סתם כך מסוקרטס לדון בתחום המטאפיסי. הוא נדחף לכך בידי סוקרטס, שדיבר על המילה שנה במשמעות של בחינה עצמית. כזכור, האדם הוא החיה היחידה שלא מסתפקת סתם כך בבהייה בטבע ובעולם הסובב אותו.

אורסטס רוצח את אימו. ציור מאת ברנרדינו (1654)

אפלטון / קראטילוס (חלק שני)

חלק שני של המאמר העוסק בקראטילוס

אפלטון / קראטילוס (חלק ראשון)

תחילת הדיון על הדיאלוג החמישי נראית מקום מתאים מאוד לעיון כללי ברביעייה הראשונה של הדיאלוגים. רביעייה זו, שנקבעה בידי מי שקבע אותה, אכן מרכיבה מעין יחידה בפני עצמה.

אפלטון / פידון - חלק רביעי

סוקרטס ניצח את הראש החלש של צבא תבי, שיצא מולו. הוא פונה עכשיו להתעמת עם הראש החזק, שמונהג בידי קביס. הוא מעדיף לנהל איתו דו-קרב.[1] קביס, מופתע מהטיעונים הרבים, שסוקרטס היפנה אל מול הטענה של סימיאס, בטוח מראש בנצחונו של סוקרטס. לאחר שהוא מסכם את הטענה של קביס, סוקרטס מדגיש את הרצינות, שמאפיינת את הטענה, שכל אדם חכם צריך לפחד, שמא הנשמה שלו תכלה עם מותו, בגלל שהיא נחלשה מרוב כניסות ויציאות מגופים שונים. הדיון בבעיה הזאת מחייב אותם, לדברי סוקרטס, לעסוק בטבע ההתהוות והכליון, או בסיבות להם. זוהי הנקודה היחידה בדיאלוג, שבה סוקרטס מצהיר בפירוש, שהדיון עוסק בשאלות מטאפיסיות.

אפלטון / פידון (חלק שלישי)

המשך המאמר שעוסק בפידון

אפלטון / פידון (חלק שני)

סימיאס, הקשוב מאוד לדעותיהם של אזרחי תבאי, מקבל את האפולוגיה של סוקרטס, בניגוד לאזרחי אתונה, שלא קיבלו את האפולוגיה שסוקרטס השמיע באוזניהם. דווקא קביס לא מרוצה עם עניין קטן, שלדעתו הכרחי להוסיף לאפולוגיה הזאת.

אפלטון / פידון (חלק ראשון)

הדיאלוג פידון מסיים את הרביעיה הראשונה ברצף שקבע תראסילוס האלכסנדרוני לקריאת הדיאלוגים של אפלטון. הרביעיה הזאת יוצרת יחידה אחידה מבחינה דרמטית שעוסקת במותו של סוקרטס.

מותו של סוקרטס. ציור מאת ז'ק לואי דויד (1787)

אפלטון / קריטון

בפתיחת הדיאלוג קריטון מתפלא על השקט שבו סוקרטס מקבל עליו לא רק את עונש המוות שנגזר עליו, אלא אף את הציפיה מורטת העצבים לביצועו. סוקרטס מסביר לקריטון שאין זה יאה לזקנים להתמרמר על כך שהם קרובים למות. למעשה ההתנהגות של סוקרטס היא ההתנהגות הטבעית: זה באמת נראה מוזר לכל מי שחושב על כך, שדווקא האנשים שנמצאים קרוב אל המוות

אפלטון / האפולוגיה

שלושה נאומים מובאים בדיאלוג זה: הראשון, והארוך שבהם, הוא הנאום שסוקרטס נושא מיד לאחר נאומי התובעים. זהו הנאום שבו סוקרטס צריך לשכנע את השופטים שאין הוא אשם באותן האשמות שהפנו כלפיו התובעים. הנאום השני ניתן לאחר שנקבע שסוקרטס נמצא אשם ובו הוא אמור מציע את העונש הראוי לו לפי דעתו. את הנאום השלישי סוקרטס נושא לאחר שנגזר עליו עונש מוות: החלק הראשון הוא נבואה שסוקרטס משמיע באוזני מאשימיו והחלק השני נאמר רק לחלק המתון של אזרחי העיר, לא לכולם.

הנצפים ביותר