הוצאת הקיבוץ המאוחד

אליאנה דוידוב היא אורניתולוגית, החוקרת בעיקר ציפורים המצויות במרחב העירוני. היא גרה לבד בדירה בתל אביב, שאותה היא חולקת עם "משפחת האדרים שלי", מספר פוחלצים שהיא האחראית ליצירתם

שלושה סמלים פאליים, שאבו אותי לפיצוח הקוד לכספת הספר המטלטל "סוס אחד נכנס לבר". שלושה סמלים מאגדים את זרע הפורענות הגואה ואת צמיחתו לקראת הקתרזיס, הרוחני והפיזי, כאחד

לא בכדי השוו את ספרו של יוסוף אטילגן ליוליסס של ג'יימס ג'ויס או לזר של אלבר קאמי, ובכתיבה לפוקנר. כמו אצל אלבר קאמי גם יוסוף אטילגן מייחס לגיבור שלו רצח, ובכך מטשטש הגבול המוסרי ומתמקם האבסורד. זברג'ט מעיד על עצמו שהוא "לא חי ולא מת", הוא פשוט "קיים" ומתקיים.

הגם חשיבות הספר מעצם שרטוטו מפה היסטוריוגרפית מחד, וחינוך להיסטוריה מאידך, אין הוא עדין עומד על מלוא בעיותיה של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית כביכול, מה שיקשה ליישם את החינוך הדמוקרטי

על ספרה של פרופסור מיכל אפרת – "על שפתם תפרח דומיה", אנתולוגיה מוארת של שירים על שתיקות". הספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 168 עמודים, 2017.

מבקרת הספרות והסופרת עדנה שמש היא פרנקופילית מושבעת ולכן אין פלא שהרומן הראשון שלה (שהוא, ליתר דיוק, ספרה השני) מתרחש בעיר האורות. זהו מותחן פסיכולוגי המספר את סיפור חניכתו של אלבר, מהגר יהודי צעיר, שבא לעזור לדודו מרדוך בחנות הירקות שלו ברובע המארה. הדוד משכיר לו גם דירה קטנה, לא רחוק. פדינה, אמו של אלבר, מאחת המשפחות היהודיות האחרונות שחיות עדיין בכפר קטן במגרב, בשולי המדבר, על גבול דיונות החול, שולחת אותו אל אחיה כיוון שאין עוד פרנסה ואין עוד עתיד במקומם. לאלבר, שנקרע מעולמו המוכר, ממשפחתו ומאהבת נעוריו - מריז, נכונו חיים חדשים בעיר הגדולה ועבודה קשה בחנות הירקות של דודו.

קובץ השירים "איזון שביר" מאת יערה בן-דוד (הקיבוץ המאוחד 2015) הוא רחב הקף, יחסית לקבצי שירה, ועשיר ומלא. שם הספר מעולה בעיני, קומפקטי וקולע, פנינה שירית בפני עצמה. השירים נקיים וצלולים. כולם עד אחד, כל מלה ומלה, אות באות. רבים מהם רוויי עצב ופרידת עולמים.

ספריו של ארנון גרונברג מרתקים, הם לא נותנים מנוח, נכנסים לקרביים, אף על פי שלרוב זה נעשה במשפטים קצרים וחדים, בכתיבה מינימליסטית אך מטרידה. הוא מאתגר את הקורא ומבקש שהקורא יחשוב; יחשוב על משמעויות השמות, יחשוב על הפילוסופיה שהסופר חותר לה (בכל ספר באופן אחר), ובעיקר הוא מבקש מהקורא להבין את הביקורת שלו על העולם המודרני, על הטכנולוגיה, על העולם השטוח, על הבחירה החופשית, על האקזיסטנציאליזם (מה באמת חשוב יותר: קיומו של האדם או משמעותו?), על המלחמה ואת הצדק (במלחמה ובשלום)

הספר הוגדר כהצלחה מסחררת וכרב מכר מצוין , בסדרה ישנם 4 ספרים אך רק 2 בינתיים תורגמו לעברית (הרץ במבוך ומבחני הכוויה)..אישית התחברתי מאוד לספר ואני ממליצה לכל המזדמן לו לקרוא ולהנות מספר מז'אנר הפנטזיה , המתח , וההרפתקאות.

דוד גרוסמן, המספר המרחף מעל, מספר לנו סיפור "על גאווה ודעות קדומות": נושא המוות הוא הנושא המרחף מעל הספר, ויתכן שגרוסמן מספר את סיפורו האישי כאמן מול קהלו, חשיפת הכאב מול הקהל, חשיפת היתר שהאמן מחויב לקהלו, או הקהל הישראלי באופן ספציפי שתאיו לחשיפה וכאב. אך זהו סיפור עמוק מזה, ראשית, זהו סיפור על אכזריותו ואדישותו של הנוער מול כאבו של החלש והמוזר.

קריאת חציו הראשון של "ניצבת", הרומן החדש של א"ב יהושע מעוררת את הרושם כי מדובר ברומאן קאמרי, מפוייס, ונטול קונפליקטים, המתנהל בטריטוריות מצומצמות - אמא, בת ובן, הנעים על הציר– ירושלים-תל-אביב-מצדה. הקונפליקט העיקרי ברומאן והכוח המניע את העלילה הוא התעקשותה של הבת נוגה, שלא להביא ילדים לעולם. התעקשות המובילה לגירושיה, אבל אפילו מהלך זה מתקבל בהבנה על-ידי אביה, שאף מוצא סיבה מוצדקת למהלכה זה, נוגה עצמה, נענית בקלות לבקשתו של אחיה, להקפיא קריירה מוזיקלית כנגנית נבל בהולנד ולהגיע לישראל על מנת לשמור על דירת ילדותם.

ספרו של אברהם ב' יהושע – ניצבת (2014) – הוא ספר נעים, אינטימי ונינוח המתחשב להלכה בקוראים של ימינו, ולכאורה אינו מחלק להם אגוזים קשים לפיצוח. בדרך-כלל כתיבתו של יהושע זרועה בחידות-אתגר אלֶגוריסטיות עם מובלעות של רֵאליזם ועם רגעים של טירוף סוראליסטי ואבסורדי, פרי הדמיון הפרוע. ברומן ניצבת העיסוק בשִׁגרה היום-יומית, הטריוויאלית למראה, כובש את חזית הספר, עד כי באתר הספריה של מנחם פרי נכתב שספר זה מתמקד בעולם האישי-הפרטי, ו"לוקח פסק-זמן מהעיסוק במצב הישראלי".

מילנה אגוס היא סופרת איטלקיה, ילידת גנואה (1959), הוריה ילידי סרדיניה. היא חיה בסרדיניה וספריה סובבים סביב האי האוטונומי מדרום לאיטליה. ספרה "מחלת האבנים" פורסם ב-2009. "כשהכריש ישן", הוא ספרה הראשון שכתבה, השני שתורגם לעברית. העלילה, אם אפשר לקרוא לזה עלילה, מתרחשת סביב משפחה סרדית (סרדיניה), משפחת סבילה-מנדוזה. דומה כי נשכחו אי שם מהתקופה הפליאוליתית המאוחרת. האב רודף אחר דרום אמריקה, רודף אחר הטוב שבעולם ותורם לעניים; האם, רודפת אחר היופי, ציירת; האח רודף אחר השלמות; והדודה רודפת אחר חתן; והמספרת? רודפת אחרי מישהו שיאהב אותה.

אליאס חו'רי, יליד 1948, הוא סופר ופעיל פוליטי פרו-פלסטיני לבנוני, השתייך לתנועת הפת"ח, מייסד "תנועת השמאל הדמוקרטית", חי בין בירות לניו יורק – שם הוא גם מלמד. הוא פרסם עשרה רומנים, שלושה מהם תורגמו לעברית: באב אל שאמס, יאלו וזה האחרון – פנים לבנות. ספריו תורגמו ישירות מערבית, ואת הספר האחרון תרגם פרופ' יהודה שנהב-שהרבני ביד אמונה. באחד מימי אפריל, בשנת 1980 , מתגלה גופת גבר זקן בערמת הזבל בשכונת אונסק"ו שבבירות. מי הרוצח? למה גופתו הושלכה? על כך מנסה הספר לענות. בהקדמה, המספר מכין את הקורא לכך, שזה סיפור שלכאורה ככל הסיפורים, אין בו שום דבר מעניין שיכול לגרום לקורא לקרוא את הספר.

במהלך החודש הזה יעלה תיאטרון "הבימה" מחזה על-פי הרומאן "עת דודים" של המספרת מירי ורון במחזה תשחק ליאה קניג האנרגטית את "מאמֶע", האמא הדומיננטית של המשפחה שעליה מספר הרומאן. יוזמה זו של התיאטרון הלאומי – כך אני מקווה – תחדש את התעניינות ברומאן "עת דודים", התעניינות שהוא לא זכה לה מספיק בשנה שבה נדפס. בשלב הזה עדיין אינני יודע אם עיבוד הרומאן "עת דודים" למחזה שימר את הבשורה הציונית שהשתמעה מעלילתו, או שמתוך כניעה לטעם הקהל – תופעה די שכיחה בתיאטרון הישראלי – עמעמו המעבד והבמאי של המחזה בשורה זו.

גורי נוגע בשאלת הנכסים הפיזיים של האויב העוברים לרשותו של המנצח, ומזהיר אותנו מלטעות: נכסים פיזיים אלה עדיין לא עברו לחלוטין לבעלותנו. גורי כותב על השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. הוא מתאר מצב, שארע במציאות, שבו, בהליכתו בירושלים, "כנראה", כלשונו, תעה בדרך והגיע אל מחוץ לירושלים היהודית ("זו כבר לא ירושלים/ זה כבר מַשהו שאחריה") , הוא חש חרדה שמא מישהו מקומי יבין שמדובר ביהודי שנקלע ליישובו והשמועה על כך תתפשט "ותשנה את האויר", כלומר תיצור סביבו אווירה עוינת ומסוכנת לחייו.

חיים גורי כותב בספרו זה על המלחמות שבהן לחם ועל אשר התרחש בהן ועל תוצאותיהן הפיזיות והנפשיות הטראגיות והקשות על הכלל, שהיה צד להן, ועל היחידים, שהשתתפו בהן, הן בעת המלחמות והן בתקופות שלאחריהן. גורי אינו מציין באילו מלחמות מדובר. נראה שדבר זה מלמד על כך שגורי מבקש להעניק מימד של הכללה לשיריו שבספר זה, דהיינו שהוא כותב, בעצם, על מלחמות בכלל. יחד עם זאת, הואיל ואנו יודעים כי הוא לחם במלחמות שמאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת יום הכיפורים, הרי שנראה שגורי מתייחס בשירי הספר למלחמות אלה, בדגש רב ומיוחד על מלחמת העצמאות, כפי שיצוין בגוף המאמר.

עיון בספרו של עוזיאל חזן - ילדי הנמל. ספרו החדש של עוזיאל חזן פורש לפנינו עלילה מרתקת, סיפור שמצליח להחיות תקופה מיוחדת, סיפור בתוך מציאות של חיי מהגרים, הנמל כאוניברסיטה של החיים. עוזיאל חזן הצליח לבנות סיפור חיים מלא השראה והוד בתוך מציאות של עלובי חיים, בקרב גיבורים המצויים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי. הרומן מתרחש במדינת מנדט צרפתי, כנראה באלג'יר או במרוקו. גיבורי הרומן חיים יחד, יהודים, ערבים, נוצרים –בדרך כלל באחווה, אך לא פעם גם בעימות.

מותו של אלישע פורת (2013-1938) נחת על כולנו סמוך לליל הסֵדר. היה בו משום שיבוש כל הסדרים וגם תחושה קשה של החמצה: משׂאַת נפשו של אלישע בחודשים האחרונים לא התממשה. האיש שראה עצמו בּולש ונובר בארכיונים של יוצרים ואנשי רוח ומעלה מדי פעם בחכּתו סודות, נשׂא בלבּו חלום להגיע אל הארכיון של אביו אליהו פורת ז"ל ולחקור את מחזותיו וכתביו. הוא ידע היכן נמצא הארכיון, אך לא הגיע אליו, גם אם היה כִּמטחווי פּסיעות ממנו: "איש וּנְבו לו על ארץ רבּה", כדבר המשוררת רחל. אלישע פורת היה מהילדים הראשונים של קיבוץ עין החורש.

מעכו ליפו ואל עצמו. אוריה שביט, מעשה קסמים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בסדרה "קריאת-כיף", 2012. ילד מקבל משימות ממישהו עלום שם. מעמוד לעמוד בספר מתגברת התעלומה. הילד ממלא את המשימות ובסופו של דבר הוא מגלה מי השולח וכל הקצוות נקשרים. לא, אין זה סיפורו של הילד נוני בספרו של דוד גרוסמן "יש ילדים זיגזג". זהו סיפור "המתכתב" עמו. הסיפור הוא של כמאל, ילד ערבי שמתגורר עם משפחתו בעכו. שני הילדים עוברים שלב של התבגרות במסעותיהם. אולם בעוד הילד נוני של גרוסמן מגלה פרטים על עברה של משפחתו ואת שורשיו, מגלה כמאל כוחות בתוכו עצמו ואת יכולתו ליישמם הלכה למעשה.

פעמיים סיכם בן-עמי פיינגולד את מטרת הספר החדש שלו, "השואה בדרמה העברית", המהווה מהדורה מורחבת ומעודכנת של המהדורה הקודמת של הספר משנת 1989. ב"פתח הספר" הסתפק בניסוח הקצר שהופיע במהדורתו הראשונה: "מטרת הספר היא לסקור ולנתח את המחזות השונים על נושא השואה בדרמה ובתיאטרון הישראלי העברי", אך באחד מפרקיו האחרונים והחדשים של הספר הרחיב את הגדרת המטרה באופן נאמן יותר לדרכו רבת השנים כמבקר תיאטרון וכמרצה לדרמה העברית: "מטרתנו בחיבור זה אינה להעריך ולנתח את המחזות השונים רק מבחינת חשיבותם ואיכותם כדרמה וכשפת-תיאטרון אפקטיבית, קריטריון שהוא חשוב ומשמעותי לגופו. המטרה [היא גם] להצביע על מגמות וציוני דרך בכל הנוגע להמחזת נושא השואה בדרמה הישראלית בקונטקסט רחב, היסטורי ואידיאולוגי" .

חשבון נפש לקראת יום השואה הבינלאומי,שיחול ב-27 בינואר: כיצד התמודד העולם היהודי עם חורבן יהדות אירופה: עיון בשני ספרי מחקר שבחנו את העולם היהודי ויחסו לשואה הנוראה, לידיעות על החורבן הגדול: מנהיגות ועיתונות לנוכח השבר הגדול, התארגנויות למאבק למען היהודים במחנות ההשמדה, ההירתמות לחשיפת הזוועה לעולם כולו, הניסיון לעמוד לנוכח אסון שהוא גדול מכוח ההשגה. יוסף גורני, קריאה באין אונים, העיתונות היהודית לנוכח השואה, בשנים 1939-1945. יוסף פונד, תנועה בחרבות, מנהיגות אגודת ישראל נוכח השואה

תמונת 'החסד הרומי' המטרידה על הכריכה, מזוויעה ומרתקת כאחת, משרה על הספר תחושה מעיקה של חוסר נוחות, שרק תלך ותתעצם עם הקריאה, האם יהושע חוגג לעצמו רטרוספקטיבה פרטית אפופה בתחושת גילוי עריות ורגשות אשמה או מדובר בחשבון נפש אמיץ ונוקב של יוצר וותיק ומוערך עם יצירתו ודרכו כיוצר? מוזס, בימאי סרטים עתיר ניסיון וכיבודים, נוחת בספרד עם רות השחקנית הראשית שלו, לרטרוספקטיבה של סרטיו. על קיר חדרם המשותף במלון מקבלת את פניו תמונה טורדת מנוחה – אותה תמונה חידתית, ספק מושכת ספק דוחה, המתנוססת על כריכת הספר.

תיאטרון "גשר" הציג השנה מחזה שנכתב על-פי הנובלה "בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז. בראיון שהתפרסם הודה קנז שלא קרא את המחזה שנעשה על-פי יצירתו וגם לא ראה את ההצגה עצמה. באירוניה האופיינית לו נימק את התרחקותו מההמחזה ומההצגה במשפטים הספורים הבאים: "אני כבר מכיר את הסיפור. - - - אמרתי להם, 'תעשו כמו שאתם מבינים, ואני מאחל לכם הצלחה'. במחזאות הם מבינים יותר ממני". ואכן, כמחבר הנובלה יכול היה קנז לשער שאנשי התיאטרון יצליחו להפיק ממנה מחזה עם קונפליקטים.

"מוסיקה" הוא ספר פרוזה ראשון למבוגרים לפרופסור חמוטל בר-יוסף, משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות, שפרסמה עד כה ספר לילדים ותשעה קבצי שירים, שזיכוה בשמונה פרסים: פרס הנשיא, פרס קרן תל-אביב, פרס קרן ירושלים, פרס ויצ"ו לאישה היוצרת, פרס אקו"ם, פרס ברנר, פרס עמיחי, ופרס רמת-גן. אם הגדרת "מוסיקה" היא מלאכת מחשבת של הצבת הצליל והדמם במקטע הזמן, הכוללת את מקצבו, עוצמתו, גווניו ומשקלו - הרי ספרה של בר-יוסף היא אמנות דיבוב הצליל הפנימי של גיבורי הסיפורים, שהם בעלי עולם רגשי סבוך ומורכב, על כל הניואנסים.

הסופר הארמני ורוז'אן ווסגניאן הגיע לביקור בישראל ובצומת ספרים נערכה השקה חגיגית לספרו החדש "ספר הלחישות", המספר בכישרון ובעוצמה את סיפור השואה הארמנית. היום בצומת ספרים בדיזנגוף סנטר בשעה 7 יספר הסופר לקוראים הישראליים על המשא הכבד ועל המורשת של עמו. הרצל חקק נשא בטקס ההשקה דברים כיו"ר אגודת הסופרים העברים פורש כאן את התרשמותו העזה מן הספר שתורגם כמלאכת מחשבת בידיה האמונות של אנני שילון. ערכה את הספר אניטה פרי-סלע. הרצל חקק משוכנע, שספר רב-עוצמה כזה ראוי שיזכה את מחברו בפרס נובל לספרות.

קובץ שיריו של המשורר ארז ביטון , תימביסרת ציפור מרוקאית (שעל פי האמונה באה ממרחקים לבשר בשורה טובה), היא אכן מבשרת הבשורה לאוהבי שירתו של ארז ביטון ולאוהבי שירה בכלל. קובץ מרשים ומרגש זה מאגד בתוכו שירים חדשים לצד שירים שנכתבו בשלושים השנים האחרונות, שלא כולם נכללים כאן. אינני יודעת מה היה הקריטריון לבחירתם, שכן שירים יפים מאוד נפקדים וחבל.

גדוד האלים, המוכר גם בשמו הגדוד הקדוש הוא אחד הניסיונות המרתקים ביותר בהיסטוריה הצבאית. גדוד שהוקם בתבאי העתיקה והורכב כולו מבני זוג, גברים שאהבו אחד את השני. מאה וחמישים זוגות. הרעיון שהסתתר מאחורי הגדוד היה שזוג אוהבים יגן אחד על השני, ויותר מזה הם ילחמו טוב יותר מחיילים אחרים כדי לא להראות פחדנים בעיני בני זוגם. את הספר כתבו במשותף אילון לסטר ושי טובלי, זוג בחיי היום יום שלהם

חסד ספרדי" – הרומאן החדש של א.ב. יהושע (הוצאת הספריה החדשה 2011, 374 עמ') – מוכיח שיצירת ספרות עברית נשארת דלת-ערך גם אחרי שהיא מתאמצת לשדרג את ערכה על-ידי התחברות למוטיבים מהנצרות או ממיתוסים זרים אחרים. התמונה על עטיפת הספר – המתארת אשה צעירה אשר בידה האחת מקרבת אל גופה את ראשו של גבר שידיו אזוקות ובידה השנייה מושיטה אל פיו את פטמת השד כדי להניקו

א. ב. יהושע / מסע הערב של יתיר. הוצאת הקיבוץ המאוחד הספריה הקטנה