אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ג'יימס ג'ויס


רחובות צ'רלסטון /  פט קונרוי

רחובות צ'רלסטון / פט קונרוי

את ספריו הקודמים של פט קונרוי לא קראתי. אני מכיר רק את הסרט שנעשה לפי ספרו "נסיך הגאות והשפל". סרט שאני לא זוכר לטובה, מה שאיננו אומר כלום על יכולת הכתיבה שלו. הספר מתחיל ב16 ליוני 1969, כשנער שעדיין אין לנו שום מושג מיהו מתאר בשפה גבוהה, כמעט שירית, את יופייה של העיר צ'רלסטון. הפתיחה מכניעה אותך לצלול לעומק 600 עמודיו של ספר. 1969 השנה בה החלו להיאבק על שוויון חברתי באמריקה. ה16 ביוני הוא תאריך מוכר וחשוב בעולם הספרות.

תמונה דבלינאית / אנריקה וילה-מטאס

תמונה דבלינאית / אנריקה וילה-מטאס

מעניין שרק לפני איזה ימים קראתי את הספר עלילת הנישואים וכבר נפל לידי ספר של סופר ספרדי העוסק גם הוא ,בדרכו, בחיים דרך תיאוריה הספרותית. הספר תמונה דבלינאית מתחיל בחודש מאי. ברצלונה שטופת גשם שאינו פוסק כבר כמה ימים, ממש סוף העולם. הוא חזר זה עתה מכנס בליון שם היה אמור להרצות. בשדה התעופה לא ציפה לו איש, במלון שום הודעה. הוא הסתגר בחדרו ועסק בפיתוח תיאוריה כללית על הרומן. ספרות טובה היא בין טקסטואלית, שימוש במשלב לשוני גבוה, כמעט פיוטי.

 אפיפניה - גילוי רוחני פתאומי

הסינטום של ג'ויס בסמינר 23 של לאקאן – חלק ב

הכשל ברצף של הקשר הבורומאי נובע אצל ג'ויס מחולשת הפונקציה האבהית, כלומר מהיעדר של המסמן היסודי של שם האב, היעדר שהוא התנאי היסודי לפריצת פסיכוזה. במקרה של ג'ויס הכתיבה המתענגת על עצמה, האידיוסינקרטית והאטומה לפענוח, "חיונית לחלוטין עבור האגו שלו", מאחר שאפשרה לו להימנע מפסיכוזה. באמצעות השימוש באמנות כסינטום - מיתר משלים - בקשר הסובייקטיבי מכונן האגו מחדש.

ג'יימס ג'ויס

הסינטום של ג'יימס ג'ויס בסמינר 23 של לאקאן – חלק א

לאקאן אינו מנתח את שפתו של ג'יימס ג'ויס (וגם אינו קובע שהוא משוגע, אם כי הוא מעלה זאת כשאלה), אלא מגדיר מחדש את הסימפטום הפסיכואנליטי במונחי הטופולוגיה של הסובייקט ג'ויס. הטופולוגיה כאן אינה משמשת כהסבר נוסף, כאנלוגיה למבנה ההוויה המדברת, אלא כצורה של כתיבה הממחישה את מה שחומק מהדמיוני, כלומר כגילום ממשי של ההוויה המדברת.

הודעה על פרסום יוליסס מאת ג'יימס ג'ויס.

יוליסס / גיימס גויס

86 שנה חלפו מאז יצאה לאור היצירה המונומנטלית 'יוליסס' מאת ג'יימס ג'ויס. מדובר ביצירת מופת בעלת חשיבות מרכזית בתולדות הרומן. יש הרואים בה את פסגת הרומן המודרני. הביקורת קשרה ליצירה שורה של סופרלטיבים מוחלטים.

הנצפים ביותר