אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לאקאן


 אפיפניה - גילוי רוחני פתאומי

הסינטום של ג'ויס בסמינר 23 של לאקאן – חלק ב

הכשל ברצף של הקשר הבורומאי נובע אצל ג'ויס מחולשת הפונקציה האבהית, כלומר מהיעדר של המסמן היסודי של שם האב, היעדר שהוא התנאי היסודי לפריצת פסיכוזה. במקרה של ג'ויס הכתיבה המתענגת על עצמה, האידיוסינקרטית והאטומה לפענוח, "חיונית לחלוטין עבור האגו שלו", מאחר שאפשרה לו להימנע מפסיכוזה. באמצעות השימוש באמנות כסינטום - מיתר משלים - בקשר הסובייקטיבי מכונן האגו מחדש.

ג'יימס ג'ויס

הסינטום של ג'יימס ג'ויס בסמינר 23 של לאקאן – חלק א

לאקאן אינו מנתח את שפתו של ג'יימס ג'ויס (וגם אינו קובע שהוא משוגע, אם כי הוא מעלה זאת כשאלה), אלא מגדיר מחדש את הסימפטום הפסיכואנליטי במונחי הטופולוגיה של הסובייקט ג'ויס. הטופולוגיה כאן אינה משמשת כהסבר נוסף, כאנלוגיה למבנה ההוויה המדברת, אלא כצורה של כתיבה הממחישה את מה שחומק מהדמיוני, כלומר כגילום ממשי של ההוויה המדברת.

זאק לאקאן – מבוא ומושגי יסוד

לעומת פרויד שהתחיל את דרכו בפסיכואנליזה מהנוירוזה, מההיסטריה, לאקאן החל את דרכו מהתבוננות בפסיכוזה וטיפול בה. לאקאן מציין כי פרויד לא התעלם ממחלת הסכיזופרניה, אך שמר על מרחק מהאסכולה של בלוילר (הפסיכיאטר שנתן למחלה זו את שמה ב-1909) והתעניינותו התמקדה בפרנויה. מבין צורותיה השונות של הפסיכוזה גם את לאקאן עניינה הפרנויה יותר מכול. הסכיזופרניה והמאניה-דפרסיה, לעומת זאת, נדונות אצלו לעתים רחוקות בלבד.

הדינמיקה של הפסיכוזה על פי לאקאן לפי מקרה השופט שרבר

דניאל

דניאל פאול שרבר (1842–1911).

התפתחות מושג הדחף בתיאוריות של פרויד לאקאן

דחפים וגורלותיהם/ המושג "דחף" היה בשימוש כבר בתחילת המאה ה-19 בתחומים שונים - בפסיכיאטריה הגרמנית, בתחום חקר מחלות הנפש; וילהלם ניומן הגדיר את תחושת המועקה כנובעת מחוסר סיפוק של דחף

דה סוסיר

המרחק בין הדבר שלעצמו ובין תודעתנו / לאקאן ניטשה בארת

מאמרים של לקאן, ניטשה ובארת שכל אחד מהם עובר מהלך דומה המביא למסקנות דומות. במאמר זה לקחתי שלושה ציטוטים מתוך מאמרים שלהם על מנת להראות את הדמיון במהלך שביצעו. בסופו של דבר כולם מדברים על שפה, תרבות וכפייה של "מציאות" אחידה שמביאה לנוחות מזויפת. בארת דרך הסטריפטיז, לקאן דרך דימויים וניטשה דרך השפה.

מקור הסמכות ב-בפתח החוק מאת קפקא על פי לאקאן

מקור הסמכות ב-בפתח החוק מאת קפקא על פי לאקאן

כאן ניתן לקרוא את הסיפור הקצר - "בפתח החוק" מאת פרנץ קפקא - שהוא למעשה קטע מתוך יצירתו "המשפט".

לאקאן חלק ב

לאחר שניסיתי לעשות הכרות עם כמה מהמונחים שטבע לאקאן אעבור לתורתו כפי שהיא מובאת בספרו של בואי. "זה שהאיווי מנוסח, בדיוק בשל כך אין הוא בר ניסוח" במשפט מצוטט זה מתחיל בואי את הספר ומרמז מתחילתו על הקושי. לאקאן הוא תיאורטיקן של התשוקות האנושיות המקיים בתוך עצמו עוינות מתמדת לשפתה של התיאוריה. הוא כמו אותו ג'ונגולייר בקרקס המעיף באוויר כדורים רבים כשהקהל המתוח מצפה שיתפזרו. בתחילת שנות השלושים כשהחל לכתוב התגבשה אצלו ההשקפה כי על שפתו התיאורטית להישמע כמו הלא מודע שעליו היא מדברת. שפה שהיא שרשרת, סליל חוטים, מארג של יסודות בוני מובן. היא שוכנת בזמן ומצויה בתהליך מתמיד.

מלקולם בואי, " לאקאן". הוצאת דביר

לאקאן חלק א

ההתעניינות בלאקאן ומשנתו הולכת ומתרחבת. מזה כמה שנים הולכים ומתרגמים בארץ ספרים שעסקו בתורתו. מסיבות שונות בחרו ההוצאות לתרגם קודם ספרים שנגעו בו בעקיפין. למשל ספרים של סלבוי ז'יז'ק שבדק כמה וכמה תופעות בעולמנו דרך פרשנותו של לאקאן: שאלת הדתות והקומוניזם, את התרבות הכללית בכללה, את סרטיו של היצ'קוק ו-קולנוע בכלל ועוד כמה ספרים בנושאים שונים.

הסמינר העשרים של לאקאן

את ז'אק לאקאן עצמו קשה מאוד להבין. לאקאן זקוק לפרשנים. להרבה פרשנים. כתביו שלו הם בלתי עבירים כמעט. וכמו שאמר לאקניאן מקצועי, זו דייסה שקשה לבלוע או לחצות אותה. לאקאן עצמו מעיד שכשפרסם את כתביו הוא ידע שאינם נקראים בקלות "למעשה חשבתי לי שהם לא נועדו לקריאה".

בשנים האחרונות התפרסמו בעברית כמה ספרים העוסקים בלאקאן ואזכיר כרגע רק את כמה מהם. ספרה של רות גולן "אהבת הפסיכואנליזה", "בדרכו של לאקאן" סמינר שהעביר ז'אק אלן מילר, חתנו של לאקאן ומפרשו הרשמי היום וכן "לאקאן" של אלן ורנייה שהיא ביוגרפיית המחשבה הלאקניאנית.

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק ג

אני יכול להקדים ולשער את תשובתו של הלקאניאני: מה שאתה רואה כניכור מהחוויה, מהרגש, נובע מהעובדה שהתיאוריה שלנו חושפת את מה שביסוד החוויה ולפיכך היא אומרת עליה דברים חשובים יותר מאשר ההתייחסות הישירה אליה. ניתן להשוות זאת לתיאור המנגנון הנוירופיזיולוגי האחראי לדיבור, שגם אם האדם המדבר עצמו אינו מבין אותו, הריהו בעל ערך עצום להבנת הדיבור. או ניתן לחשוב על ניתוח לשוני למשפט, שגם אם מי שאמר את המשפט לא יזהה בניתוח הלשוני את מה שאמר הוא עצמו, הרי הניתוח חיוני להבנת אותה שפה ולהבנת השפות בכלל. בשני המקרים יש צורך בלימוד הדיסציפלינה העושה ניתוחים כאלה. ואם כן – ימשיך הלקאניאני ויאמר – באיזו זכות אתה מלגלג על התיאוריה מבלי להבין אותה? למה אינך מוכן לקבל את העובדה שתורת לקאן מצריכה לימוד ותרגול כמו כל מיומנות מתקדמת?

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק ב

אני מוטרד מהמבניות המוקפדת של התיאוריה. העובדה שהיא כל כך בנויה לתלפיות מבחינה לוגית, מה שעושה אותה מן הסתם מושכת כל כך בעיני חסידיה לעומת ה"בלגאן" שהם מייחסים לפרויד, עלולה להיות דווקא חולשתה הגדולה. הנה למשל תיאור צורותיה השונות של הנוירוזה:

לאקאן: עיון ביקורתי בתיאוריה חלק א´

דיוננו זה יתחיל, כנהוג, בהערה על שם מרכזי ועל אות שאינה כתובה. אבל אחר כך, שלא כנהוג, יפנה הדיון אל הסכנות שבסגידה לטקסט ובעריצותה של המילה. נדמה לי שסטודנטים כמותכם, שחונכו על חשיבות המילה הכתובה, שוכחים לפעמים שאת הכתוב יש לא רק לכבד אלא גם לחשוד בו, שמילים יכולות לא רק להורות אלא גם להתעות.

הנצפים ביותר