ספרות יפנית

הקורא הישראלי כבר מכיר היטב את הסופרת היפנית ואת הנושאים שבהם יושימוטו משתמשת בעקביות: העצב האנושי, הניכור, החרדה והייאוש של צעירים יפנים מהחיים המודרניים והדרך שבה ניסיון מר משפיע על דרך חיים

מאקו וסאגה הם נער ונערה שכורח החיים והמציאות הועידו אותם להיות ולחיות ביחד ולא לוותר אחד על השני גם בזמנים הכי קשים. הם נאחזים בחיים עצמם ומוצאים משמעות זה בקיומו של זו ובחיפוש אחר חום אנושי בסביבה שלהם.

הסופר היפני הרוקי מורקמי מחונן ברגישות הדומה לזו של בני תרבויות העולם הקדום. כמו המצרים הקדמונים, גיבור הרומן "לרקוד לרקוד לרקוד" לא מפריד בין דומם, חיה לאנוש. הוא מדבר אל מאפרה כמו הייתה בשר ודם. הוא מנהל שיחות עם ספק אדם, ספק חיה, איש כבשה שיצא מן היער ושמשמש לו כמנטור. בשהות בהוואי הוא רואה בשמים ענן שמזכיר לו גולגולת של פיטקנטרופוס. מה שהגיבור לא מסביר לנו הוא שהפיטקנטרופוס, שביוונית פירושה אדם קוף, היא מילה שהמציא הביולוג-פילוסוף הגרמני ארנסט הקל/

זהו סיפורם של קנמה ומיסקו, זוג נשוי, שחיים בנפרד. הם כבר לא נמשכים אחד לשני, הם מקיימים את הפעולות הרגילות ביניהם באופן חסכני וענייני. יש להם כוונה להתגרש אך משום מה הם מושכים את ההחלטה. בנם, הירושי, ילד בכיתה ד', לא יודע, לכאורה, את תוכניותם, אך מרגיש בקרירות ובחוסר התקשורת בין הוריו. למעשה, קנמה טוען שהם נשארים יחד "בגלל הילד", אך כנראה זה הרבה יותר מורכב. למיסקו יש מאהב, אסו. קנמה יודע עליו, למעשה הוא זה שדחף את מיסקו לידיו של אסו.