פסח

שימושו של בן גוריון בסיפור יציאת מצרים ורעיון החירות העומד בבסיסו ככלי אידיאולוגי ופוליטי לא היה דבר נדיר בדברי הימים. במשך דורות שימש הסיפור סמל ומופת לכל קבוצות המדוכאים באשר הן על פני הגלובוס, כי יום יבוא וגם הם, כבני ישראל הקדמוניים, יצאו לחופשי, יצעדו במסעם במדבר ויגיעו אל הארץ המובטחת

בשיר זה אני מעלה זיכרונות משכונת בתי סיידוף, שם גדלתי בילדותי. זה וידוּוֹ של ילד שבגר, זוֹ מגילתה של אותה קערת פסח קדושה, סיפורו של בּור המים בשכונה... ועל העולם שהשתַּנה מֵאז...

ימי פסח וחופשת האביב כרוכים פעמים רבות, בשינוי בהרגלי האכילה וסוג המזון שאנו אוכלים. אכילה מודעת היא כלל הזהב לשמירה על הבריאות והמשקל גם בתקופה זו.

חג הפסח מתקרב ועמו מבצעי הניקיונות המסורתיים. מחקרים מצביעים על עלייה בשיעור מקרי ההרעלה כתוצאה מחשיפה של ילדים לחומרי ניקוי בשבועיים שלפני החג, לעומת שאר ימות השנה

בעברית מדוברת משתמשים בפועל פָּסַח במשמעות של עָבַר לְיַד בְּלִי שֶׁנִּכְנַס, נִמְנַע מִלִּנְגֹּעַ, דִּלֵּג עַל, הִתְעַלֵּם.במשמעות זו נהוג להבין פועל זה, פָּסַח, החוזר שלוש פעמים בפרק יב בספר שמות: אך למשמעות זו של הפועל, לֹא עָבַר, מצטרפת משמעות ניגודית, עָבַר גַּם עָבַר. הוכחה לכך נמצאת בשם העיר תִּפְסַח שפירושו הוא מַעֲבָר, וליתר דיוק, מַעֲבָר בְּמַיִם. תפסח הייתה בימי המקרא עיר גדולה, מבוצרת ועשירה, על גדתו המערבית של נהר הפרת (סמוך לחאלב בסוריה של ימינו ויש המזהים אותה עם תָּפְּסוּהוּ הבבלית, ליד כרכמיש), שהייתה ממוקמת על דרך מסחרית חשובה שקישרה בין מזרח למערב.

מצות ושאר מאכלי החג המסורתיים והארוחות הרבות הופכים את חג הפסח למאתגר מכל החגים עבור סוכרתיים עם סוכרת נעורים (סוג 1), המזריקים אינסולין. בימי חג הפסח חשוב להמשיך לאכול בריא בארוחות מסודרות ומגוונות, אך עלינו לדעת כיצד משפיעים מאכלי החג המיוחדים על רמת הסוכר על מנת לשמור על האיזון. להלן מעט נתונים: המאכל המסמל יותר מכל את חג הפסח הינו המצה

פסח, מה נשתנה חג זה מכל החגים? חג הפסח ידוע כחג שאליו צריך להתכונן חודש מראש, בו מנקים כל פינה נסתרת בבית, מארחים, מתארחים, מבשלים המון ואוכלים מצות. חג הפסח יכול להיות מהנה ומגבש אך הוא גם יכול להוות קושי מתעצם לקשרים החברתיים והזוגיים שמסביב להכנות החג וארוחת ליל הסדר. ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי וזוגי ומרצה באוניברסיטת בר אילן מעניקה מספר טיפים להתמודדות עם לחצים משפחתיים בחג הפסח:

מסיבות אישיות וגם כי הדברים נכתבים לקראת סיומו של חג האור, רצינו לכתוב רשימה חיובית ושמחה מן הרגיל. משהו, עם מסר אופטימי מובהק. אבל לא נראה שזה מסתייע; כי אור נרות החנוכה, עם כל עליזותם של הנרות והאופטימיות שהם משדרים, לא די בו כדי להאיר את חשכת חיינו פה בארץ חמדת. כלל ידוע הוא שהחושך אינו מציאות; חושך הוא העדר האור. והראיה, גם החדר הכי חשוך, יואר לפתע בהידלק גפרור אחד. אבל כמו בכל כלל, גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל – חושך מצרים.

כך אופים מצות שמורות. מסע בעקבות המצה השמורה, תהליך האפייה, ההתקדשות, כיצד נשמרים ממצב החימוץ, סיפור שעובר מדור לדורכך. ביקשתי לסקר את אפיית המצות בעיצומה של האפייה, ממש "על חם". האברכים ניסו לסבר את אוזניי קצת בענייני הלכה. מדוע מצה שמורה? האפייה מוקפדת מאד, כדי למלא כהלכה את הצו מן התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות י"ב 17). אבל, אל תחמיצו את ה"פואנטה"...יש חשש שרפיון מה של קטע בתהליך האפייה, עלול לגרום להחמצה של המצה. צריך לזכור: המצה עשויה מבצק שעלול להחמיץ, ולכן יש החמרה יתרה, שהרי קבעו חז"ל לשמור בכל שלב בתהליך להישמר מן ההחמצה.

אדם מתקשה להודות כי המקום בו אני נמצא הוא בדיוק המקום בו אני רוצה להימצא, שהמצבים הלא כל כך חיוביים ולא כל כך נעימים שנקלענו אליהם, לא נכפו עלינו מכח חיצוני לנו, אלא זה בדיוק מה שרצינו אז זה מה שקיבלנו. בשביעי של פסח ניתנת לאדם הזדמנות לגלות את רצונו הנעלם והכמוס ביותר.

עיקר עניינו של חג הפסח הוא היציאה ממצרים, שיחרור ממיצרי המחשבה ומהרגלי התנהגות. יציאה לחרות מאלה, פירושה יציאה מהמסגרת המוכרת והנוחה לי ובמקום זה אימוץ סגנון חשיבה שמחוץ לקופסה. והדרך להגיע לכך היא דרך הביקורת העצמית האמיתית, הנוקבת. ביקורת כזאת, שמטבעה היא מלווה בהסתכלות על עצמי מהצד.

בעוד ימים אחדים יחול ערב פסח – החג הלאומי החשוב ביותר של העם היהודי, חג שבו יושבים שבטי ישראל לדורותיהם ביחד לסדר פסח המסורתי – צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, ישראלים ומי שמתגוררים בשאר ארצות העולם.

בסדר פסח אנו אומרים את ההגדה של פסח, טקסט חשוב וקדום, טקסט שנוצר ברובו לאחר חורבן בית המקדש כשאי אפשר היה עוד לחוג את חג הפסח כהלכתו, באכילת קרבן פסח של שה, בתחילה איש בביתו, ולימים בבית המקדש בירושלים.

הניב השימושי מאד בימים אלו, 'סדר פסח', כולל בתוכו סתירה פנימית לכאורה; אם סדר אז לא פסח (מלשון פסיחה ודילוג) ואם פסח – היכן הסדר?! איך אומרים, 'הגדה של פסח' או 'אגדה של פסח'?

דמותו של אליהו הנביא התקשרה במסורת העממית בהווי של ליל הפסח, כמי שעוזר לבני ישראל הנדכאים וכמי שעתיד לבשר את בשורת הגאולה וביאת המשיח. כך נולד המנהג של פתיחת הדלת לאליהו הנביא בעת אמירת "שפוך חמתך" ונמזגה כוס מיוחדת לאליהו הנביא שיבוא יפתור קושיות ויפזר את כל הספיקות,

אקטואליה בפרשת השבוע

את חג הפסח חוגגים כי עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִשָׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. (מתוך הגדה של פסח) וחוגגים ביום בו אירע הנס.

יש עוד חגים שחוגגים לזכר הצלה מידי צר ואויב בדרך נס. למשל פורים שחגגנו רק לפני כחודש, או חנוכה, שגם אותו חוגגים לזכר נס הניצחון על היוונים, וחנוכת המקדש שבאה לאחר הניצחון.

בתודה ל-ר' יוסי שוורץ בהשראת רעיונו נכתב המאמר הסיפור הביזארי משהו, על קורותיו של אותו גדי אחד שעלה שני זוזים, קנה לו מקום מרכזי למדי בליל הסדר וניתן לומר שכיום הוא אחד מסיפורי העם המרכזיים של העם היהודי. נראה כאילו הסיפור השירי שחובר בימי-הביניים המאוחרים על-מנת לשעשע את הילדים השיג את מטרתו יפה והוא עדין שובה לב בעלילה ההיתולית ובתחביר הפשטני (שכולל אגב טעויות רבות בארמית[1]).

חג הפסח הריהו גם טקס סיפור ההגדה – טקסט המקיים מיתוס יהודי קבוע של חרבן וגאולה. ראשיתה של ה"הגדה של פסח" בסוף תקופת בית שני, עת הוסט דגש יהודי מהקרבת קרבן הפסח אל התפילות שליוו טקס זה

ארבע עבדויות קטנות כדוגמא ומשל לכבלים הקטנים והמעצבנים, ששחרור מעוּלם הטרחני ו/או המקומם - יכולה להפוך את הייאוש ליותר נוח...

משה רבנו וסיפור הרפתקאותיו, משהותו בחצר פרעה במצרים, דרך חציית ים סוף, העלייה להר סיני וכו', הופיעו במספר לא קטן כלל של סרטים, ואין המדובר רק ב"עשרת הדיברות " ו"נסיך מצרים" הידועים. אם ניתן לאפיין את הגרסאות המוסרטות בקווים כלליים, הרי שנדמה כי לאורך השנים הופכות אלו פחות ופחות נאמנות לתנ"ך ויותר למציאות ההיסטורית "הארכיאולוגית" של התקופה. בנוסף, נראה כי הן נעשות יותר ויותר פוליטיקלי- קורקטיות", כפי שניתן להיווכח בהשוואה בין "עשרת הדיברות" ו"נסיך מצרים", שם אין משה נאבק למען האמונה והאל כפי שהוא נאבק למען שחרור עמו. האל כמעט ואינו מוזכר.