אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהדות


איש דתי

תיקון הכללי על קצה המזלג

את ערב ראש השנה הזה, הזדמן לי לחגוג בבית דודי. דודי ומשפחתו חזרו בתשובה לפני שנים רבות וכעת חרדים אדוקים. כתמיד, במהלך הארוחה ובעיקר בסופה, אנחנו משוחחים על עניינים רבים ומגוונים, המתגלגלים מן האחד לשני עד שיש לאלץ את סוף השיחה שכן אחרת היינו ממשיכים לילה שלם. אחד הנושאים המרתקים ביותר אליהם התגלגלנו באותו ערב נעים, היה תיקון הכללי. כשדודי העלה את הנושא, זה היה נשמע מעט מוכר, כמושג, אבל לא לגמרי הבנתי במה מדובר. כששאלתי אותו וביקשתי ממנו להעמיק מעט לגבי הרקע של התיקון הכללי, הוא התחיל לספר לי את סיפורו של רבי נחמן מברסלב.

אולמוץ, צ'כיה (צילום: מירב גולן)

יומן מסע - משלחת סטודנטים לאולמוץ ופראג (צכיה)

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת על טיול, מסע או משלחת לחוץ לארץ. טיול כזה, של קבוצה מאורגנת, מהווה פרוצדורה וביורוקרטיה נרחבת, כמו גם אוסף של אנשים שלא מכירים אחד את השני, ושהחיבור ביניהם יכול להיות פורה או נפיץ

סאלי ג'יין פריסאנד SALLY JANE PRIESAND, נולדה ב27 ביוני 1946

הרבה סאלי פריסאנד וניפוצה - החלקי - של תקרת הזכוכית

סאלי פריסאנד מתגוררת כיום, באושן טאונשיפ, ניו ג'רזי, יחד עם שדואו, הבוסטון טרייר שלה. בכוונתה להקים כולל במחוז מונמאות, כדי שיהודים בוגרים יוכלו ללמוד יהדות. בין תחביביה - צילום וציור בצבעי מים. ב2002 היא פתחה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה בקמן ב JIR- HUC, בניו יורק, לציון 30 שנה להסמכתה ומידי שנה היא מציגה בפסטיבל האמנות של מונמאות.

פרנץ קפקא (1924-1883)

קרשים לארון היהודי: ארבע דְרָשוֹת

פרנץ קפקא (1924-1883) אמר שהכתיבה היא כמו תפילה. מי שאוהב לצטט את האמירה הזאת חייב להוסיף שקפקא רצה להאמין שהוא כותב קודם-כל ובעיקר על עצמו. כי הסיוט של חייו היה לחטוא בהשלכות אישיות לא מדויקות. לכן הוא לא היה נלהב – בלשון המעטה – לפרסם את כתביו, כמו שנאמר בשירהּ של רחל (1931-1890): "צר עולמי כעולם נמלה... כל אורחותי הליז והדמיע, פחד טמיר, מיד ענקים...".

יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי

המדינה כמדינה יהודית הנה ישות פוליטית שהיא ממש אינה נורמלית

ישראל מוגדרת כמדינה "יהודית ודמוקרטית". ברצוני לעמוד על עקרונות ומאפייני ה"יהודיות" שלה אותם אני מוצא מכשול להיותה מדינה של כל אזרחיה, כלומר רפובליקה, כמו רוב המדינות המתוקנות שבעולם (גם מדינות מלוכניות כאנגליה, שבדיה או הולנד הן ביסודו של דבר במהותן בגדר רפובליקות).

ברכה, הארת פנים, נשיאת ראש (נשא עב)

התורה מנחה אותנו לחשיבה לא נורמלית, שאם ראיתי התנהגות בזויה – סוטה בקלקולה נניח, אני צריך לתקן את הקלקול הזה אצלי בנפש. ומכיוון שאני לא מזהה אצל עצמי את הנטיה לקלקול הזה, כי הרי בעיני עצמי אני בסדר – מוצע לי לנקוט מהלך של תיקון כללי, התנזרות מכל מה שעלול להביא לטומאה. מקובל ומוסכם אצלנו כי בכל פרשה מפרשיות התורה, יש איזה יחוד, עניין הנלמד ממנה ואינו נלמד ממקומות אחרים בתורה. אמנם לא בכל הפרשות היחוד הזה הוא גלוי, אבל הוא מצוי.

הטלאי הצהוב. צילום: מערכת אימגו

אנטישמיות לאורך הדורות

בתקופה האחרונה אנחנו שומעים על יותר ויותר אירועים אנטישמיים ברחבי העולם. לאחר הרצח בטולוז במרץ 2012, נזכרתי בשני אירועים אישיים שהיו משמעותיים מאוד מבחינתי בהקשר זה. הראשון התרחש לפני מספר שנים. טיילתי בהודו עם בחורה ספרדייה, קתולית. ערב אחד היא שאלה אותי, לפי תומה: "למה לאורך כל ההיסטוריה כולם שונאים את היהודים" ? ניסיתי לענות לה, אבל הרגשתי שאין ברשותי תשובה מלאה. זה היה, כנראה, בגדר נטיעת הזרע. לפני חודשיים הדרכתי קבוצה לטינית ב"יד ושם", והכומר הקתולי שאל אותי, שוב, לתומו: "מה לגבי הפרוטוקולים"? כשהוא מתכוון כמובן לפרוטוקולים של זקני ציון ולקנונייה היהודית להשתלט על העולם. בנסיבות אלה החלטתי, שהגיע הזמן להתמודד בצורה מעמיקה יותר עם הנושא הכאוב, והתיישבתי לכתוב את החיבור הזה, בראש ובראשונה כדי להשיב לעצמי על שאלה מטרידה זו. להרגשתי אין מאמר קצר תמציתי וממצה על שורשי האנטישמיות, ובדיוק את זה אנסה לעשות בעמודים הבאים.

פסח במאה ה-19 , מזרח אירופה

גאולה – מציאות או דמיון (פסח עב)?

עיקר עניינו של חג הפסח הוא היציאה ממצרים, שיחרור ממיצרי המחשבה ומהרגלי התנהגות. יציאה לחרות מאלה, פירושה יציאה מהמסגרת המוכרת והנוחה לי ובמקום זה אימוץ סגנון חשיבה שמחוץ לקופסה. והדרך להגיע לכך היא דרך הביקורת העצמית האמיתית, הנוקבת. ביקורת כזאת, שמטבעה היא מלווה בהסתכלות על עצמי מהצד.

דמות משה בספרות הגרמנית חלק ה

המחקר החדש מקבל אפוא את משה כדמות ספרותית, ואתו את סיפור יציאת מצרים כסיפור המעצב את דמות האומה. דמותו של משה חשובה בהוותו איש מופת לבאי עולם בכלל, ולעם היהודי בפרט. המקבל את דמות משה מקבל את העם היהודי, שמשה מייצגו, מורו הגדול, איש המופת שלו

על תיאטרון ויהדות

הגורל הנמצא בבסיסו האידיאולוגי של התיאטרון היווני והמערבי עומד בסתירה לתפישת השגחת הא-ל ביהדות. על כך ועל הדרך בה תיאטרון תאיר משלב בין עולמות אלו.

הנצפים ביותר