אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תיאטרון הבימה


קומוניקט ההצגה "נבגדת"

נבגדת. הצגה

אולי הטקס מורכב מידי, לא תמיד קל וערב לאוזן, אך מירב גרובר עושה זאת בקלילות ובהמון הומור. היא בהחלט מחזיקה הצגה עם אמירות לא קלות יש כאן אפילו ביקורת חברתית שמצפה מאישה נבגדת לסלוח, להישאר בתוך המסגרת כדי להחזיק את המשפחה, לשמוע קלישאות בלי סוף על סליחה, שיקום, משפחה ובדרך לאבד את עצמה. והיא עושה זאת באופן מושלם!

אוגוסט: מחוז אוסייג /הבימה

אני חייב להודות שקצת התאכזבתי מהמחזה. יש בו את ההשטחה של הדברים כמו כל כך הרבה מחזות אמריקאיים. הוא נראה מוכר מדי. הכל גלוי מדי, כמו שהאמריקאים אוהבים, לא צריך לחשוב או לחפש. העומק הוא על פני השטח. אלא שהאמריקאים ראו במחזה ביקורת על החיים בתקופת הנשיא בוש. אני לא הצלחתי למצוא הד לפרשנות הזו.

אנטיגונה: הפקה משותפת הבימה-קאמרי

ההחלטה להעלות טרגדיה יוונית, כמות שהיא, על בימת התיאטרון היא יום חג לתאטרון. שני התיאטראות הגדולים, תיאטרון הבימה ו-תיאטרון הקאמרי חברו יחד להעלות את הטרגדיה התובענית הזאת

תקופת הסתגלות / טנסי ויליאמס בתיאטרון הבימה

 קלרה חורי. דורית לב ארי. תקופת הסתגלות / תיאטרון הבימה

אני לא יכול להבין איך המחזה המרגש הזה נעלם מהבמה לארבעים וחמש שנים. הוא הוצג ב1960 בניו יורק ומאז לא הועלה שוב. גם אם אינו פסגת כתיבתו של טנסי ויליאמס הרי שמחזה "טוב" שלו עולה עשרת מונים על מחזות אחרים המלווים אותנו ויש להם חיים ארוכים יותר.

קשה לחדש ולהגיד דבר חדש על ויליאמס. דמותו הספרותית מוכרת. הוא כבר היה בשיא פרסומו בתקופה בה עלה המחזה, למעשה כבר בתחילת תקופת השפל שלו, ואולי זו הסיבה שהמחזה נעלם ונשכח בהמשך הדרך.

רכוש נטוש / שולמית לפיד. הוצאת אור לעם

רכוש נטוש / שולמית לפיד בתיאטרון הבימה

מבחינה כתיבה המחזה כתוב היטב, הדמויות מלאות והקונפליקטים מובנים, אך הבעיה שהכל צפוי מדי. ראינו יותר מדי מחזות מהסוג הזה ובמחזה אין לא חידוש בעלילה, לא בפיתרון ומעט מדי באמירה הכללית. זה לא שהסיפור לא טוב, אין סיפורים רעים, ורובם נכתבו כבר מאות פעמים, השאלה איזה חידוש ואיזה צורך היה לספר את הסיפור מחדש, וכאן לא מצאתי את הסיבה.

נמר חברבורות / תיאטרון הבימה

אני חייב לסיים בסוג של הסתייגות. מאוד נהניתי, כן, אבל נשארתי מרוחק. המחזה אולי שכלתני מדי, אווירת החלום לא ממש סחפה אותי לתוכה, ראיתי, הערכתי ונהניתי, אך מבחוץ. וכל כך הייתי רוצה להיסחף.

אכזר ורחום / תיאטרון הבימה

לא נשמע כמו משהו מבטיח במיוחד אלא שהגנרל נשלח על ידי המדינה לרדוף אחרי טרוריסטים ומחריב את עירם. יש מעליו איזו עננה, כנראה שהרג שבוי באלימות והילדה מסתבר היא כנראה פילגשו של הגנרל. זה כבר עושה את העניין למעניין יותר ומתחיל לקבל משמעות. אם לא היינו יודעים זה היה יכול להתקבל כמחזה מודרני העוסק במוראות המלחמה בטרור. אנחנו לא יודעים מה קורה במדינה בה מתרחש המחזה מלבד העובדה שיש גנרל גיבור הרודף אחרי טרוריסטים במדינה שכנה והורס את עריה.

קשה כמוות אהבת העז

ביקורת המחזה "העז או מי זאת סילביה?", תיאטרון הבימה

הנצפים ביותר