תערוכת ציור

גוף עבודות זה של טובה פסח מחייה ומאפשר התחברות למעמקים ארכיטיפים של דמות האישה הפראית הקוסמת המכשפה. לעוצמת האישיות הנשית, לראשית היותנו, לקשב לקול האינסטינקטים הפנימיים, לכוחנו הטבעי וליצר המיני החייתי במובן הפראי והטוב.

בסדרת ציורי הזאבים של שיאל נירן-יהלום, ניכר החיבור הפנימי של האמנית הרב תחומית הותיקה לטבע, ליערות ולזאבים. ציורי הסדרה משלבים שניים מעמודי התווך של חייה: היצירה האמנותית והריפוי של בני אדם והטבע באמצעות פרקטיקות מתורות עתיקות

תערוכת ציוריו של הצייר הוותיק ורב המוניטין, פיארו צ'יוידאלי, בה יציג כ-20 ציורי שמן, אקוורלים וקולאז'ים, בפורמאטים קטנים, מהשנתיים האחרונות, תיפתח בגלריה אפרת, בתל אביב, במוצ'ש, 9.9.17, בשעה 19:30. התערוכה תוצג עד 9.10.17

יעל הרפז היא יוצרת מוכשרת שמביאה לבדים שלה את מלוא התהליך של הציור, של הקו האישי החי, החכם והכן, גם כתם של הבנה, מיקוד של חשיבה רגשית עמוקה.

הבחירה בזית ובנופים הרכים והפאסטורליים, נראית כהחלטה לצייר את הסמל הקדום ורב המשמעות, ולא פחות, את החיים המתאפשרים גם היום בגליל ומהווים רצף שליו שאינו מופרע ע"י דהרת הזמן וקצב החיים של מרכז הארץ.

שדה הציור של מיכל רוטמן לאור מלא בצבעים רב ססגוניים ועתירי פנים. בתערוכתה הנוכחית "בוחרת לעוף" בוחרת האמנית לעוף עם הרגש, עם החוויה עם התת- מודע שלה אל עבר משטח הבד.

לפני 13 שנים, הלך לעולמו מנדי סנד, אמן מחונן ויוצר רב פעלים, שסגנון ציוריו 'ריאליזם פנטסטי', עם היבטים סוריאליסטיים מובהקים, היו המאפיין הבולט והעיקרי ביצירתו.

לא קשה לזהות בעבודותיה של דורית את הזיקה לזן בודהיזם ולכתב היפני המסורתי, בו הדיוק והאותנטיות הם מרכיבים חשובים ביצירה, כמו גם המודעות לכך שדברים משתנים ללא הרף ואי הידיעה היא חלק מהחיים. בתהליך היצירה של ציור נוצר דיאלוג פנימי בין המודע והתת מודע, כשלכל רגש וחוויה נפשית יש מקום על הקנבס – דבר לא מצונזר והמקרי הופך לנכון ומדויק בתחושה כמעט מיסטית.

רשב"ם פרופ עובדת בשמן ואקריליק, לצד טכניקות של מונוטייפים וחריטה בעפרון חשמלי, הפוצע את מצע העץ, חורט בו ומותיר בו חותם רישומי וקווי קונטור מהירים, אקספרסיביים. פלטת הצבע בעיקרה נבנית מצמצום מונוכרומאטי. פשטות המצע וצבעו הטבעי של העץ נותרים גלויים.

בתערוכה מציגה ממיט וורקה סדרת ציור חדשה בה היא מציירת את הפינות השכוחות ברחובות העיר, מראה שכונות תל אביביות בהם היא חולפת מידי יום ביומו, חלק משגרת יומה ואותן היא בוחרת לצייר כשהן נטולות אדם. לסדרה זו שלה, מאפיינים של ציור נאיבי, אולם מהר מאד, אלמנטים כמו פחי אשפה גדולים אותם היא מציירת באותה שימת לב כמו את הבתים סביב, מאלצים את הצופה לראות את הביקורת המוטמעת בציור ה"כאילו" עירוני-פסטוראלי .

ראלף רזניק נולד בדרום אפריקה לפני למעלה משישים שנה, עזב, לאחר כארבעים שנות חיים לצד הג'ונגלים עבר לחיות ברעננה, ומתגעגע לחיי הפרא שב"בוש"....

"חופשי על הבד" היא תערוכה חדשה במסגרתה שמונה אמנים יביאו את האביב לגלריה. כל אמן מעלה על הקנבס במבט אישי את הקסם באמנות הציור. תערוכה שהיא חגיגה של צבע, נשמה ואהבה.

מרכז עמיעד, הממוקם בלב שוק הפשפשים ביפו, ישמש בחודש אפריל כחלל אמנותי גדול שבו תתקיים פעילות של יצירת אמנות מלאת השראה פתוחה לקהל הרחב בכל הגילאים, לצד תערוכת ענק.

בשחור, אפור ולבן ובאמצעות תהליכי עיבוד וציור הנסמך על צילומי ילדות וטקסטים שלה ושל אחרים, ונונו בודקת היסטוריה פרטית וקולקטיבית. מעבודותיה עולה תמיהה ביחס למה הייתה אז המציאות ומה הם תעתועי הזיכרון, 'מה היה שם' והוסתר או הוכחש, ואת נוכחות אותה שאלה טורדנית גם כאן ועכשיו.

טניה מיסיחייב - אישה 'חיה' תרתי משמע ובועטת. שואפת להגיע הכי רחוק ואף לנסוק מעלה. היא מצוידת בניסיון יצירתי עשיר, מנווטת את הנשים שלה בקומפוזיציה צבעונית, ממקום לגנדרי בכישרון רב - בפריסה מסתורית ומרתקת

בתערוכתה החדשה: "זיכרונות", מזמינה אתי לב את הצופה למפגש עם זיכרונות, צללים ודיוקנאות שנשזרו בנוף ילדותה, בירושלים וקיבלו עיבוד מחודש, לאור הזמן והמרחק שעברו, מאז החלה עוסקת בנושא זה ביצירתה. התערוכה מהווה גם מחווה לסבה, אברהם זרחיה, שהיה אמן נודע לריקוע נחושת, מוותיקי מורי בצלאל, שהשפעתו ניכרת בתפיסתה האמנותית.

נחום שמושקו פורש על בדים גדולים רעש מחריש אוזניים, אך לא רק 'קולות' בוקעים מהבדים כי אם מחזה מסחרר של מהומה גדולה, כאוס, תוהו ובוהו - הרעש האולטימטיבי.באופן מפתיע, נראה לעיתים, כי על אותו הבד ממש ניכרים גם סימנים של חיפוש אחר סדר,מבנה, ארגון, הגיון ושיטה, ומעל לכל ניסיון למצוא פשר ומשמעות.

בצעירותה שיחקה איליין (זלר) הוזמן על בימות ברודווי, אוף-ברודווי ותיאטראות אחרים בארה"ב. היא עלתה ארצה בשנות ה 60, עבדה בתיאטרון חיפה במשך מספר שנים, הופיעה תחת שרביטם של יוסף מילוא ובמאים אחרים, ב"מעגל הגיר הקווקזי״, ״המשפט", "הפשפש",שלמה המלך" וכמה מחזות ישראליים קצרים.

בתערוכת היחיד הראשונה של מיכאל פאוסט, מציג האמן סדרת עבודות שצוירו בשנה האחרונה בסטודיו שלו אשר בקריית המלאכה. במהלך השנה האחרונה מתרחש שינוי בדרך ציור הנוף האורבאני של פאוסט, את הייצוג הנטורליסטי והנאמן למציאות מחליפות צורות גיאומטרית, כתמים מופשטים, משיכות מכחול פרועות וראשוניות יותר ומרקמי צבע דשן.

כל עיסוק אמנותי בזיכרון השואה הוא קבלת החלטה על גבול הסיכון, האמן עלול לעמוד במצב של ביקורת כפולה הן של אלו שעברו את המאורעות והן מצדם של אלה האמורים להתרשם באמצעות אותן יצירות. מן העבר השני חשוב לטעון ולהבין, כי נוכח כמויות החומר והאינפורמציה שהועברה אלינו לאורך כל השנים יש סכנה של אדישות מצטברת, של הרגל לעמדות שגרתיות הקשורות בתופת הנוראה. בתערוכה זו אנו מציגים יצירות אשר מנסות להעביר בשפה אחרת, שפה חדשה, יצירתית ומודרנית את שקרה, שפה שתדבר אל בני הדור הנוכחי בצבעים ובצורות המוכרות ונהירות לו.

הפריחה הפנימית האישית של היוצר מול פריחה בטבע. תהליכי הפריחה בטבע מקבילים לתהליכים פנימיים אנושיים. פריחה ופרחים מופיעים כמשל בסיפורי עמים, במיתוס ובפולקלור העממי. רגשות כמו זיכרון, עצב, אובדן, געגוע, פליאה, שמחה, תקווה, ורגשות הבאים ממעגלי החיים כמו: פריחה, הבשלה, קמילה, מוות, בריאה והתחדשות.

אילנה ירון הינה אמנית תל אביבית זה שנים במסע סיזיפי יצירתי של ציור ולימוד עם אנרגיה של בנייה, מתעמתת בעבודתה נפשית, באופן פנימי וחיצוני, בלי סייגים, עם נושאים אישיים מחייה אותם היא משלבת בביקורת חברתית בונה. לא ייפלא אם כך, כי שיריה של זלדה מצאו בליבה מקום אידיאלי להמשיך את פירוק נושאיה, היוו עבורה מצע מצוין להארה ויזואלית ולפרשנות אמנותית, המשלימה את תחושותיה והרגשתה.

אדמה רוח ואש היא להקה אמריקנית שפעלה בשנות ה – 70 ונחשבת לאחת המצליחות במאה ה20 שם הלהקה נוצר בהשראת המפה האסטרולוגית של מוריס וייס, המתופף שייסד אותה, שכללה מרכיבים של אדמה רוח ואש. בחרנו להתמקד בתערוכה זו בפרשנות האישית של כל אחד מהאמנים היוצר בסגנון מיוחד לו לשלושת האלמנטים הללו, לאחד מהם או לכמה מהם ביחד, כאשר יסוד המים, הוא נוכח-נעדר ונמצא בעקיפין ולעתים בגלוי בחלק מהיצירות.

ציור אינטואיטיבי הוא דרך לפיתוח היצירתיות והדמיון באמצעות טכניקות ציוריות המשלבות צבע, מרקם ומוסיקה. פיתוח האינטואיציה, וביטול הביקורת העצמית מאפשרים לנו להיות נוכחים. אמנות אינטואיטיבית מתייחסת גם לתהליך וגם לתוצר. היצירה עצמה במתן תשובה לשאלה "מה ניצור" וגם "איך ניצור". לרוב האומץ להפוך ליצירתי מתפתח באמצעות התגלית שיש לנו מה לומר ודרך הביטוי שלנו היא באופן חזותי. האמנות היא בעצם אמצעי לשילוב העולם הפנימי והחיצוני של כל אחד ואחד.

הביאנלה הארצית החמישית לרישום, נדבך נוסף בסדרת תערוכות, שהחלה בשנת 2001 ביוזמת ובחסות בית האמנים הירושלים. הפרויקט רב המשתתפים, הינו תוצאה של שיתוף פעולה עם הגלריות הציבוריות אשר פועלות במרכז העיר, ואשר מטרתו לחשוף לציבור את העשייה הענפה בתחום הרישום בישראל, וכן למפות את הסגנונות, הטכניקות והנושאים המאפיינים את הרישום העכשווי בארץ.

תמי אפשטיין היא מפתחת הטכניקה הייחודית ליצירת מציאות בעזרת ציור ממדיטציה - עקב אמונתה בכוחה של האופטימיות, ויוצרת פרויקט שלום ואמנות ברוח זו. כל דבר שאפשטיין עושה בעולם האמנות נובע מהאינטואיציה והחיבור האנרגטי שלה. היא מציירת "ציור אינטואיטיבי" שהוא האמת שלה לעומת ציור מושכל או ציור מחושב. היא לא מתכננת או חושבת על תוצאות היצירה ולמרות זאת הקווים בציורי האור שלה יוצאים מדויקים כאילו צוירו במחשב.