אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בנימין זאב הרצל


בני ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828.

בין עבדות לחירות: סיפור יציאת מצרים והאתוס הציוני

שימושו של בן גוריון בסיפור יציאת מצרים ורעיון החירות העומד בבסיסו ככלי אידיאולוגי ופוליטי לא היה דבר נדיר בדברי הימים. במשך דורות שימש הסיפור סמל ומופת לכל קבוצות המדוכאים באשר הן על פני הגלובוס, כי יום יבוא וגם הם, כבני ישראל הקדמוניים, יצאו לחופשי, יצעדו במסעם במדבר ויגיעו אל הארץ המובטחת

תומס מור (1477 - 1535), סופר ומדינאי אנגלי, מחבר הספר "אוטופיה"

אלטנוילנד: אם תרצו, אין זאת אוטופיה

נהוג לקבוע כי "אלטנוילנד" של הרצל היא אוטופיה, בעיקר על סמך הפירוש הפופולארי למושג "אוטופיה". בחלקים 1-2 של מאמר זה אסביר מהי אוטופיה, במה היא שונה מאידיאולוגיה וכיצד ניתן לזהותה, ובחלק 3 אוכיח כי "אלטנוילנד" היא אומנם אוטופיה, אך אינה אוטופיה 'קלאסית', אלא כתיבה (אוטופית) מחדש של חיבורו האידיאולוגי של הרצל "מדינת היהודים".

בנימין זאב הרצל

נחוצה הגנה דומה במסגרת תיקון אותו חוק גם על מותגי הרצל והציונות

במדינת ישראל מתחוללים תהליכים בעייתיים של התעצמות אידיאולוגיות קיצוניות. מדובר באידיאולוגיות יהודיות מוקצנות השוללות ומכפישות את הרצל והציונות.

בנימין זאב הרצל: אם תרצו אין זו אגדה - עיונים בכתביו

בנימין זאב הרצל: אם תרצו אין זו אגדה - עיונים בכתביו

עיונים בכתבי הציונות / מאמר שמיני. כאשר קוראים ביומן הנעורים של הרצל וגם ביומניו המאוחרים יותר, אפשר בהחלט להבחין באדם אשר מחפש משמעות לחייו, אדם המצוי בחיפוש אחר זהותו, הנאבק למצוא לו מקום של כבוד בעולם, למצוא הכרה כסופר (אשר שאף להיות) וגם כאדם. ביטוי לכך ניתן לנו למצוא בתקופות שונות בחייו, מנעוריו ועד בגרותו. ככל שחולף הזמן ומתרחקים ממאורע כלשהו או מתקופת חייה של אישיות כלשהי, כך מצטברים להם עיוותים היסטוריים אודות אותו מאירוע או אותה אישיות. לא כל אחד מודע לכך, ולא כל אחד רוצה לגלות את האמת מאחורי העיוות או המיתוס שנוצר, אם מעצלות מחשבתית ואם כי נוח הדבר. כך גם לגבי הרצל נוצר עיוות היסטורי.

מדיניות העלייה בשנות ה-30 והשואה - חלק ראשון

במהלך השואה, כך למדנו בדיעבד, היו שהפנו אצבע מאשימה, כלפי המתכחשים ללאומיותם האנטי-ציונים. לאחר שהתבררו ממדי האסון היו שהאשימו בחורבן את מדיניות העלייה של הנהלת ההסתדרות הציונית. היו שהטילו את האשמה על הסוציאליסטים שהיו בהנהגת התנועה הציונית באותם ימים. הרי, כך הולך הטיעון, היו שידעו והזהירו מפני מה שהולך לקרות. טענות מהסוג הזה הופיעו גם במגרש הפוליטי ובשנים האחרונות הן עולות מחדש בפורומים האינטרנטיים. המאמר עוסק בבחינת העובדות לגבי היכולת של הנהלת התנועה הציונית למנוע את האסון והחורבן של יהדות אירופה

הרצל - חוזה המדע בדיוני

כתבה מיוחדת לרגל יום הרצל שהתקיים ב 29 לאפריל.

חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם וגם אחריתם –חלום היא. ….ואלו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא , ואגדה יוסיף להיות. תיאודור הרצל. אלטונוילנד.

תיאודור

תיאודור הרצל

הרצל אמר - דיוקן הרצל באמנות שימושית

מות הרצל, והוא בן ארבעים וארבע שנים בלבד, היכה בהלם של תדהמה וצער את העולם היהודי ציוני. בכח חזונו ונחישותו הקדחתנית, באמצעות כספי משפחתו, נתן הרצל תנופה רבה לרעיון אותו יצק בדמות ארגון ומוסדות ציוניים של קבע. במהלך פעילותו המדינית הוא בא ויצא בפני מלכים ושועי ארץ כ"שר וגדול". אף שמטרתו המדינית לא צלחה בידו, ניתן להעריך, במילות ימים אלה, כי הצליח "לשים את הציונות על המפה". את גדול הישגיו ועיקר תרומתו נתן הרצל שלא מדעת, כתב אחד העם ממתנגדיו החריפים והבוטים של הרצל ומעשה ה"ציונות המדינית" שלו: "הרצל האיש החי, אפשר ואפשר היה לפקפק בהרבה מדבריו ומעשיו.." אבל "...

פגישת הרצל והקיסר וילהלם השני

בנימין זאב הראשון פוגש את וילהלם השני

הרצל שכבר היה אחרי המעמד שרכש עקב ספרו"מדינת היהודים" ואחרי כינוס הקונגרס הציוני הראשון, היה בשלב של משאים ומתנים פוליטיים כדי לממש את חלומו. הרצל היה אכן מגדולי החולמים, אך הוא היה חולם שידע להקים כלי ביצוע לממש את רעיונותיו.לא פעם אנו מכנים את הרצל "חוזה המדינה"ומעלים על נס את ספרו שבו בישר את שיבת ציון. הרצל בספרו "מדינת היהודים" לא היה תמים לחשוב שהוא אכן ממציא רעיון חדש, והוא אכן פותח את ספרו במשפט:

הנצפים ביותר