הוצאת הספרייה החדשה

המשך העיון בסיפורי הקובץ החדש של ישעיהו קורן – "שתי כפות ידיים ומלה". שלושת הסיפורים הנוספים שצורפו לנובלה "יוליק" (בעמ' 207-153) משלימים אותה היטב הן בתוכן והן בהפעלת הפואטיקה הצילומית. אך מאחר שהדיון בסיפור האוטוביוגרפי "שתי כפות ידיים ומלה" כבר נעשה בפתיחת המאמר, נותר עוד להנהיר כעת בקצרה את עלילתם של שני הסיפורים הקצרים האחרים. בסיום העיון בסיפורי הקובץ הזה, אי-אפשר להימנע מהעלאת ההשערה, כי כוונתו של קורן, ואולי גם שאיפתו המקורית, היתה לכתוב עם החומרים הדומים.

נרקיס בערוגת הסיפורת הישראלית (א'). עיון בסיפורי הקובץ החדש של ישעיהו קורן – "שתי כפות ידיים ומלה". שכונה קרובה לגבול במזרחה של כפר-סבא היא פיסת הנוף הקטנה שעל רקעה סיפר ישעיהו קורן את הסיפורים על ילדותו של יוליק, גיבורו ובמידה רבה גם בן-דמותו, בספרו החדש "שתי כפות ידיים ומלה" . זיקתו של קורן לשכונה הזו מוסברת בסיפור האוטוביוגרפי "שתי כפות ידיים ומלה", אשר הוצב בתבונה בסוף הספר, אף שדווקא הוא העניק לספר את שמו

לראשונה קראתי את ספרו של חנוך ברטוב של מי אתה ילד סמוך ליציאתו לאור בשנת 1970, ותכף ומיד נשביתי בקסמו. זהו ספר אישי וקולקטיבי כאחד, האוצר בין דפיו "אמת מארץ-ישראל"; ספר שנכתב מתוך חדווה של מסַפר המבקש להתרפק על זיכרונות ילדותו ולשתף בהם את קוראיו, תוך שהוא מעמיד לפניהם מסכת נוסטלגית מרירה-מתוקה, שכולה אמת צרופה, ללא פרכוס או התהדרות במלבושים שאולים. מתוך שברי מראות ילדות, משעשעים ומעציבים גם יחד, הולכת ומתגלה לנגד עיני הקורא אספקלריה גדולה ומאירה, ובתוכה משתקפת ילדותם של בני דור תש"ח במושבה פתח-תקווה כמוֹת שהיא, ללא כחל ושרק.