אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ז'אן ז'אק רוסו


פילוסוף צרפתי שחי וכתב במאה ה-18 (1788-1712), בן לתקופת ההשכלה. עיקר כתיבתו של רוסו עסקה בהגות פוליטית והתרכזה בהגדרת מקומו של האדם בחברה וביחס בין האינדיבידואל למדינה.

רוסו גורס כי במצב הטבע האדם הינו טוב או לפחות אינו מרושע. בספרו מסה על אי שוויון (1754) הוא טוען כי התאגדות חברתית ואיתה הולדת הקניין הפרטי יצרו אי שוויון אינהרנטי בין בני האדם, אגואיזם ותאוות בצע שהחמירו את מצבו של האינדיבידואל בהשוואה למצב הקדם מדינתי.

בספרו החשוב ביותר שנקרא האמנה החברתית (1762) טוען רוסו לעומת זאת כי מצב הטבע הוא חסר חוק בו כל אדם פועל כישר בעיני, ורק באמצעות התקבצות תחת חברה ניתן להבטיח את הביטחון האישי ולפיכך גם חירות היות שחברה מתוקנת מונעת את שרירותו של הכוח. חברה מתוקנת עבור רוסו היא חברה המצייתת לרצון הכללי המשקף את הרצון של כל אחד מהאזרחים. הרצון הכללי הוא הפועל היוצא ממנו ניזונה הריבונות והוא מונע עריצות.

לרוסו נודעה השפעה על התגבשותן של תנועות רפובליקניות ודמוקרטיות ועל תנועת הלאומיות באירופה, בעיקר כל המהפכה הצרפתית. עם זאת רבים רואים במושג הרצון הכללי אמתלא לדיקטטורה והתעלמות מזכויות המיעוט.

 

 

ז'אן-ז'אק רוסו (28 ביוני 1712 - 2 ביולי 1778)

ז'אן ז'אק רוסו והשקפתו הפוסט מודרניסטית והאנטי גלובליזציה

ישאל הקורא, מה לרוסו יליד תחילת המאה ה –18 ולפוסט מודרניזם מושג של המאה ה-21? והרי לו היה רוסו כאן אתנו בתקופתנו סבור יהיה מן הסתם בתחילה כי טעה והגיע לכוכב אחר אך לאחר שיחה עם האנשים וקריאת עיתונים יבין כי האנושות נשארה אותה אנושות על חולשותיה ופגמיה ואף התדרדרה ואילו הטכנולוגיה המדעית התפתחה באופן מדהים. לו היה מצייר רוסו גרף היה הדבר נראה כך ומסביר את מהות הפער בין שני במשתנים.

ז'אן-ז'אק רוסו (28 ביוני 1712 - 2 ביולי 1778)

רוסו, מוסר ומצפון

בספרו המפורסם "אמיל" Emile ז'אן ז'אק רוסו מכניס ממד ייחודי לחשיבה המוסרית שלו, המצפון. אותה הפקולטה בנפשו של האדם מבצעת את הפונקציה שמיוחסת בפילוסופיה לבינה.

ז'אן-ז'אק רוסו (28 ביוני 1712 - 2 ביולי 1778)

ז'אן ז'אק רוסו: תפקידו המוסרי של התיאטרון

בשאלה לגבי טיבו של התיאטרון כתיאטרון, רוסו בוחן ראשית את מהותו של התיאטרון, במילים אחרות, את הפונקציה שאותה הוא נועד למלא. נקודת המוצא היא שהתיאטרון נועד לשרת את האנשים ובמסגרת ייעוד זה ניתן להעריך את חשיבותו.

רוסו על היחסים הבילאומיים

רוסו על היחסים הבילאומיים חלק ב

במאמר קודם, עסקתי בגישתו של רוסו לגבי המדינה וטיב היחסים בינה לבין אזרחיה. מאמר זה מפנה את המבט החוצה לעבר היחסים בין המדינות ולאפשרות של כינון שלום בר קיימא בניהן על פי תפיסת עולמו של הפילוסוף. למרות שבכתביו, רוסו ממעט לעסוק בסוגיות הקשורות ליחסים הבינלאומיים באופן ישיר, קריאה מעמיקה תגלה נדבכים רבים הקשורים לפוליטיקה הבינלאומית ולהתנהלות המדינות בינן לבין עצמן. יהיה זה נכון לומר כי באופן כללי רוסו היה פסימיסט בכל הנוגע ליחסים הבינלאומיים.

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה חלק א

במרכז הגותו של רוסו עומד הניסיון להסביר את היחס בין האינדיבידואל למדינה. האינדיבידואל מקבל משנה חשיבות עבור רוסו היות שבסופו של דבר מדינה מורכבת מאסף של אינדיבידואלים והבנתה תלויה בהבנתם. האדם בבסיסו, במצב הטבע, הוא טוב וחופשי. אין זה אומר שאין לו את הנטייה לרוע ואכן נטייה זו מתעצמת כאשר מצב הטבע מוחלף במצב המדינתי. מוסדות המדינה משחיתים את האדם ומוציאים ממנו את הרע שבו. רוסו האמין שהיווצרות המדינה אינה סוף הסיפור. ניתן להשתמש במדינה כדי לשפר את האדם באמצעות שיפור מוסדותיה. המדינה היא למעשה חוזה חברתי המעניק לה ולרשות הפוליטית בראשה ליגיטימציה.

זאן זאק רוסו – ממצב הטבע לריבונות

"מצב הטבע" תופס מקום מרכזי בפילוסופיה הפוליטית של ז'אן ז'אק רוסו. מצב הטבע הוא מושג ערטילאי שלובש גוונים שונים בהגותו של הפילוסוף אולם מכנה משותף מאפיין אותו לאורך כל הכתבים המוקדמים והמאוחרים יותר והוא שמצב זה עבור רוסו תמיד עדיף על מצבו של האדם בחברה המתועשת והמודרנית העכשווית.

תרחישים קיצוניים של חירות חלק א: רוסו ו-פוקו

מבואשאלת חירות האדם העסיקה הוגים רבים במהלך ההיסטוריה. התחושה החזקה כי לאדם יש את היכולת לחרוג מפעולה עיוורת ולהפעיל חופש רצון, מלווה אותו במשך חייו ועוררה את הצורך של פילוסופים רבים, לחקור ולגלות את מקורותיו של חופש רצון זה. תהליך החקירה אודות טיבה של החירות, צבר תאוצה לקראת סוף ימי הביניים ותחילתו של הרנסאנס. בתקופה זו, החלה לנשב רוח חדשה באירופה שראתה באדם את הסמכות למעשיו. האדם, כך סברו, יכול לגלות את סודות הטבע ובהם את סודות קיומו שלו.

הנצפים ביותר