אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שכול


מעגלים של שכול

כשהייתי ילדה, זה היה נורא הרואי למות במלחמה. גדלנו על המיתוס של אם הבנים, של סיפורי הורינו על קרבות המחתרות ומלחמת השחרור, על טוב למות בעד ארצינו ועל הדמות הנישאה מעם של החייל הגיבור. לעולם גבר, אף פעם לא ילד בן 18.

דיוקנאות חקוקים לנצח

דיוקנאות חקוקים לנצח

בבקרים האחרונים אני יוצא למרפסת שעה ארוכה לפני עלות השחר. מעלי נפרשים שמיים מעורבים מקטעים גבוהים חופשיים משולי סיעות עננים, ומקטעים נמוכים מכובד סיעות עננים אפורים כמתאבלים. תחלוף לה שעה קלה וכבר באופק המזרח תהיה ניכרת תחילתה של התבהרות, שטיח המבשר לידתה של שמש חדשה. בכיוון מערב עוד עושה דרכו חרמש ירח מזרח תיכוני.

28 שנה לאסון צומת הבונים - הספד

28 שנה לאסון צומת הבונים - הספד

זה זיכרון שאינו מרפה – וכבר חלפו 28 שנים מאז אותו יום שחור. אוטובוס ובו 38 נוסעים, רובם ילדי בית ספר, עצר לפני מפגש של מסילת ברזל, מפגש עם דרך עפר, וכאן קרה הנורא מכול. נהגת האוטובוס שלקחה עמה ילדי בית ספר בטיול בר מצווה, ילדי בית הספר "ברנר". הנהג התקדמה לפתע אל המסילה, וכל הילדים קפאו על מקומם. האוטובוס נראה עושה דרכו, מבקש להספיק, לחצות את מסילת הברזל. וכל זאת, כאשר צפירות רכבת מתקרבת נשמעו באוויר.

לזכרו של אחי, טוביה פיינגולד

לזכרו של אחי, טוביה פיינגולד

לזכרו של אחי, טוביה פיינגולד ז"ל שנהרג בתאונת אימונים בהתהפכות זלדה ב- 5.8.1974 בבסיס בלוזה שבסיני. הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי הוּא הַסִּפּוּר עַל אָחִי. הַסִּפּוּר הַזֶּה עַל אָחִי הַמֵּת שֶׁחַי אִתִּי. הָאָח הַזֶּה שֶׁחַי עַל גַּבִּי. אָח שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי נוֹשֵׂאת לְכָל מָקוֹם. אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא כָּתַבְתִּי כִּי קַיָּמִים כְּאֵבִים שֶׁאֵינְךָ יָכֹל לְפוֹגֵג בִּכְתִיבָה. וּכְשֶׁאֶכְתֹּב אֶת הַסִּפּוּר עַל אָחִי הַכְּאֵב יָצוּף לוֹ לְאִטּוֹ כְּמוֹ חָרָא קָטָן וְיִצְמַח לְאַט לִמְמַדִּים יְדוּעִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כְּאֵב כָּזֶה עַל אָח שֶׁנֶּהֱרַג. וְאַחַר כָּךְ זֶה שׁוּב לֹא יַעֲזֹר.

לנצח אחי

בארץ לא קיימים 60,000 אחים שכולים, אין רישום במסמכי המדינה לקיומם של האחים השכולים מקום המדינה ועד ימינו אנו. הרשימה אינה סופית הרי היא "מתרעננת" בכל פעם כשחייל נהרג. לא בכוונה אתה הופך להיות אח שכול. המדינה לא מתכוונת שתהיה אח שכול ואין לה כוונות לעגן זאת במסגרת החוק. אחים שכולים כמוני לא קיימים כבר שישים שנה.

אבי הגבורה, אבי בין שואה לשכול: עדות של ילד קטן מן השואה

מוקדש באהבה רבה לאבי יצחק פיינגולדבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל ופעולות האיבה תמיד יש איזה חוסר שקט בנפשי. ואם יש את נפשי לדעת אני לא מוצאת מנוחה ושלווה, גם הכתיבה לא יכולה למצוא מזור לנפש המתחבטת. יש איזה ריטואל כזה שמנקז הרגשה מאוד לא ברורה וציפייה דרוכה שיעברו הימים האלה. השנה יותר משנים קודמות הרהרתי באבי, יצחק פיינגולד שיבדל לחיים ארוכים, ודווקא בו הרהרתי כיצד עוברים עליו הימים האלה. על מה מהרהר אבי בימים האלה? אבי, אב שכול כבר יותר משלושים ושתיים שנים. אבי אב שכול כבר עשרות שנים. יש בו איזה צחות שהולכת ומתבהרת עם השנים.

תיאטרון השכול כחרושת התרבות והריגוש

היחס לשכול הישראלי, הפך פומבי, חשוף, חסר סולידאריות חברתית, בעיקר חסר רגישות ולמעשה, עוד סחורה בחרושת התרבות, הבידור והריגוש אשר עוברת כמטבע לסוחר.

הנצפים ביותר