גיאוגרפיה ישובית

העיר שעריים (חורבת קייאפה) בעמק האלה – עיר מבצר מהמאה ה- 10 לפנה"ס. חורבת קייאפה שוכנת על גבעה גבוהה בעמק האלה ושולטת על הדרכים משפלת החוף לחברון ולירושלים. היא נמצאת בקרבת ישובים יהודיים עתיקים נוספים, עזקה ושוכה. הארכיאולוגים יוסף גורפינקל וסער גנור ערכו חפירות באתר שהחלו ב-2007. גורפינקל מזהה את חורבת קייאפה עם העיר שעריים. על קיומו של האתר דיווחו תיירים וחוקרים כבר מאמצע המאה ה- 19. העיר הוקמה בשלהי המאה ה- 11 לפנה"ס ושמשה כמרכז מנהלי בימי מלכותו של דוד המלך.

האתר של שיחין נמצא בקצה המערבי של בקעת בית נטופה בגליל התחתון. מהסקרים התברר ששיחין השתרעה בתקופת השיא שלה על פני 3 גבעות הגבעה הצפונית נמצאת מצפון לקבר יהודה הנשיא הנמצא בפארק הלאומי של ציפורי. הגבעה המרכזית נמצאת מדרום – מערב לגבעה הצפונית והגבעה הדרומית נמצאת מדרום לגבעה המרכזית. הסקר הראשון של שיחין העתיקה נערך ב- 1988 ע"י משלחת מאוניברסיטת פלורידה שחפרה בציפורי.

סאסא הייתה בעבר יישוב יהודי וחזרה להיות יישוב יהודי. הקיבוץ סאסא שוכן בגליל העליון בקרבת צומת חירם. הקיבוץ שייך לתנועת השומר הצעיר. מקור השם סאסא: השם מוזכר במשנה ופירושו מלען, כלומר שערה משערות ראש השיבולת. בתחומי הקיבוץ נמצא אתר שנערכו בו חפירות בין השנים 1975- 1980, בנובמבר 2003 ובפברואר 2012 . בחפירות התברר שהאתר היה מיושב מתקופת הברונזה התיכונה, לאורך כל התקופות, כולל תקופת הברזל, התקופה הפרסית, וההלניסיטית , התקופה הרומית, התקופה הביזאנטית, התקופה הערבית- מוסלמית, הממלוכית והעותמ'אנית.

לתושבי אבו גוש, קריית יערים העתיקה, יש היסטוריה של דו- קיום עם היהודים בישראל. אבו גוש שוכנת בהרי יהודה מערבית למבשרת ציון, על כביש מספר 1 המוביל לירושלים. באבו גוש חיים 6,270 תושבים עפ"י נתוני 2011 . תושביה הם בחלקם מוסלמים ובחלקם נוצרים. לאחרונה גרים בה גם יהודים. מעשה הוונדליזם שנעשה לאחרונה באבו גוש הוא שערורייתי עפ"י קנה מידה כלל אנושי ועוד יותר בשל העובדה שתושבי אבו גוש היו מאז ומעולם ידידיהם של היהודים.

המאמר מוקדש לאבות אבותינו שנהרגו בקרב, נרצחו, או נמכרו לעבדות ע"י הכובש הרומי. הארכיאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור ערכו בחורבת עתרי חפירות בשנים 1999 – 2000. הם חשפו כפר יהודי שהתקיים בין המאה ה- 4 לפנה"ס ו- 135 לס'. הכפר עתרי נמצא בשפלת יהודה בין עמק האלה לנחל גוברין, כלומר בדרך בין בית שמש לבית גוברין. הכפר נוסד בתקופה הפרסית, במאה ה- 4 לפנה"ס ע"י עולים שעלו מבבל בעקבות הכרזת כורש מ- 538 לפנה"ס, שהתירה לגולי בבל לחזור ולהתיישב בארץ. הממצא הקושר את תושבי הכפר לעולי בבל הוא מטבע שנטבע בבבל ונמצא במקום.

הפקעת אדמות מיהודים והעברתן לבעלות נוכרים תחת הכיבוש הרומי (63 לפנה"ס – 140 לס' ). הפקעת הקרקעות ע"י השלטון הרומי הייתה משלושה סוגים: הפקעה לצורך סיפוח שטחים לטריטוריות של ערי הפוליס. אחוזות הקיסר. הפקעת קרקעות לאחר דיכוי המרדידות ב- 70 לס וב- 135 לס'. תחת השלטון ההלניסטי נבלמה התפשטות היהודים בארץ. כתוצאה ממדיניות זאת הייתה הגירה מהארץ של עודפי האוכלוסייה היהודית.

בגליל שרדה אוכלוסייה יהודית עד התחדשות העלייה לארץ בשלהי המאה ה- 19: חלק א'. הגליל הפך לישראלי בעקבות כיבוש הארץ ע"י השבטים הישראליים שברחו ממצרים במאה ה- 13 לפנה"ס בנצלם את האנרכיה ששררה במצרים בעקבות הכישלון המצרי בקרב על נהר האורונטס נגד ממלכת החיתים. הגליל היה לחלק בלתי ניפרד מממלכת ישראל שהוקמה ע"י דוד המלך במאה ה- 10 לפנה"ס. ממלכת ישראל התפלגה בימי המלך רחבעם, נכדו של דוד המלך בשלהי המאה ה- 10 לפנה"ס והפכה לחלק ממלכת ישראל הצפונית שהוקמה ע"י ירבעם בן נבט.

עכברה הייתה עד לא מכבר ( יש שתי גירסאות:1977 או 1982 ) כפר ערבי בגליל העליון המזרחי לא רחוק מצפת, בו חיו כ- 1,000 נפש. היא סופחה לשטח המוניציפלי של צפת וכיום היא שכונה ערבית בתחום המוניציפלי של צפת. אתר הכפר היהודי מצוי על הגדה המזרחית של הנחל. פרופ' בנימין מזר גילה את שמה של עכברה בכתובת של תגלת פלאסר ה- 3 משלהי המאה ה- 8 לפנה"ס. תגלת פלאסר ה- 3 ערך מסעי כיבוש לממלכת ישראל הצפונית. במסעו הראשון , ב- 732 לפנה"ס, הוא כבש את הגליל, הגלעד והעמקים והפך את האזור לפחוות מגידו. עכברה נכבשה ונכללה בפחוות מגידו. כתובת תגלת פלאסר ה- 3 מאשרת, בדיעבד, שעכברה הייתה יישוב ישראלי כבר בתקופת בית ראשון .

אם כי אין הגדרה רשמית בחוק הבינלאומי ל"ילידות", הבדווים בנגב אינם יכולים להחשב כילידים, עפ"י הפרמטרים המקובלים. הם היגרו מארץ אחרת, כמו מהגרים אירופיים שהתיישבו בארצות אחרות. הבדווים לא סבלו מדיכוי זר של אורח חייהם הילידי. הם היגרו מחלק אחד של האימפריה העות'מאנית לחלק אחר ונשלטו ע"י אותה מערכת מינהלית ומשפטית וזו עברה לידי המנדט הבריטי וישראל.

בשנים האחרונות, כותבים החוקרים, אזרחים בדווים, נוודים לשעבר, דוברי ערבית, החיים בנגב, העלו את הטענה שהם בעלי זכויות של "ילידים" ודורשים בעלות על אדמות השייכות להם, לטענתם, מדורי דורות. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית פירסמה בכתב העת "הפורום המזרח תיכוני" ב- 1 ביוני 2012 מחקר על מוצאם של הבדווים מהנגב. התזה של המחקר היא שמדובר בהיסטוריה פלסטינית מפוברקת.

כיום ארבל היא מושב ישראלי בגליל התחתון כ- 4 ק"מ צפונית- מערבית לטבריה בקרבת כפר חיטים. המושב נוסד ב- 1948 ע"י חיילים מהבריגדה היהודית. המסורת מזהה את ארבל ההיסטורית עם חורבת אירביד. אבל, כיום, החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי זיהוי ארבל ההיסטורית. החוקרים יגאל טפר ויובל שחר זיהו במחקרם מ- 1991 את ארבל ההיסטורית עם חורבת ואדי חמאם, ואילו עוזי לייבנר, שערך חפירות מקיפות בחורבת ואדי חמאם, ופרסם את דו"ח החפירות ב- 2010 , שולל זיהוי זה. הוא טוען ששמו של האתר הקדום לא השתמר, אבל זו איננה ארבל ההיסטורית. מוטי דותן, היסטוריון חובב, ראש מועצת גליל תחתון, טוען שהמושב ארבל שוכן ליד אתר ארבל ההיסטורית.

העויינות בין הנוכרים ההלניסטים ליהודים לא הייתה רק על רקע הבדלים תרבותיים- דתיים. בין שתי הקבוצות התנהל מאבק על הבעלות הקרקע, על הארץ. ראשיתו של המאבק בתקופה ההלניסטית בעקבות מדיניות הקולוניזיה ההלניסטית של השליטים ההלניסטים, שהפכה את הנוכרים לכוח פוליטי- חברתי- כלכלי. בעקבות הכיבוש הרומי ב- 63 לפנה"ס, המתיחות בין היהודים ל"ישות ההלניסטית" שחזרה והתגבשה, גברה. בקרב הנוכרים גברה שאיפת הנקם.

הכפר מע'אר שוכן בגליל התחתון, כ- 4 ק"מ מדרום לצומת חנניה. בכפר חיים כ- 19,000 תושבים: 58% מהם דרוזים והם תושביו הוותיקים ביותר של הכפר. הנוצרים מהווים 22% והמוסלמים מהווים 20% . על תושבי הכפר נימנים גם בדווים שעד לפני דור גרו באוהלים בקרבת הכפר ורק לאחרונה, בסביבות שנת 2000, בנו בתים בפאתי הכפר.הכפר נקרא מע'אר בשל המערות הרבות באזור. אבל, יש הטוענים שהשם מע'ר פירושו בערבית קרב והוא בא לציין שבמקום נערך קרב. בתקופה הרומית והביזאנטית נקרא הכפר מעריה , כנראה על שם המערות הרבות שבסביבתו. הרומיים קראו למקום זאר.

הראיון של שר הפנים של חמאס,אל- פתחי, לטלביזיה המצרית סותר את התזה של זנד שהפלסטינים הם יהודים שהתאסלמו ומאשר את התזה שהבאתי במספר מאמרים המוכיחה שהפלסטינים הם ברובם מהגרי עבודה שהגיעו לארץ בדורות האחרונים. אם לאל- פתחי יש משפחה במצרים ולפלסטינים, כמו שהוא טוען, יש קשרי דם עם מצרים, ערב הסעודית, תימן ועוד... הרי הם אינם צאצאי יהודים שהתאסלמו וגם הגירתם לארץ לא יכלה להיות לפני מאות שנים רבות.

השלטון הרומי שאב את המנגנון המינהלי של הפרובינקיה מערי הפוליס שפיזר ברחבי הארץ. בערי הפוליס הייתה מרוכזת האוכלוסייה התומכת בשלטון הכיבוש הרומי, שסיפקה גם חיילים לצבא העזר של רומי.ערי הפוליס מנו בין 8,000 ל- 20,000 תושבים.
עפ"י ממוצע של 14,000 לעיר, הגיע מספר הנוכרים בערי הפוליס לכ- 400,000.

הרומיים המשיכו, למעשה, במדיניות הקולוניזציה וההלניזציה שהחלה עם כיבושי אלכסנדר מוקדון ונמשכה בימי יורשיו התלמיים והסלווקיים, ששלטו בארץ מ- 332לפנה"ס עד 142 לס', ונקטעה תחת השלטון החשמונאי. בעקבות הכיבוש הרומי ב- 63 לפנה"ס החלה להתבצע מדיניות של קולוניזציה והלניזציה של הארץ במטרה להחזיר את המצב לקדמותו ואף להגדיל את היישוב הנוכרי בארץ.

ישנם הבדלים בהערכות בין ההיסטוריונים והארכיאולוגים לגבי מספר תושבי הארץ, אך קיימת הסכמה שזוהי אחת התקופות של גידול ניכר בהיקף ההתיישבות והאוכלוסייה. הכיבוש הרומי שהחל ב- 63 לפנה"ס, בא לאחר כ- 80 שנות עצמאות מדינית. ממלכת החשמונאים הביאה להרחבת גבולות הארץ, לשגשוג כלכלי ולהבטחת הרוב היהודי בארץ. ערב המרד הגדול ב- 66 לספירה היוו היהודים רוב בארץ ומנו בין 2,000,000 ל- 2,500,000 מתוך 3,000,000 עד 4,000,000 תושבים.

סכנין היא כיום עיר ערבית והיא שוכנת כ- 6 ק"מ דרומית לכרמיאל. מספר תושביה כיום, כ- 25,000 והיא נחשבת "למעצמת כדורגל" בזכות הנבחרת שלה. אזור הגליל התחתון מאוכלס בשורת כפרים ערביים כמו דיר חנא, עראבה, שעב ומספר ריכוזי בדווים. היהודים באזור מתגוררים בעיר כרמיאל ובחבל שגב. בסכנין יש כנסייה עתיקה ומסגד אל-עומרי. שמה העברי של סכנין היה סכני.

תשובה לח"כ ג'מאל זחלקה: רוב תושבי שייח' מוניס היו מצרים שהיגרו לארץ

זהו מאמר רביעי בסדרה הגיאוגרפית- היסטורית של יישובי הארץ:

- ברעם- גוש חלב- פקיעין- כפר יאסיף

מבוא

פקיעין- הכפר בו שרדו משפחות יהודיות מימי בית שני עד ימינו

מאמר שלישי בסדרת המאמרים על ההיסטוריה של יישובים בא"י. הקודמים בסדרה:

-ברעם היה כפר יהודי עד המאה ה- 13.
-ג´ש הנוצרית- מארונית הייתה גוש חלב היהודית בעבר.