לאחרונה הופיע בהוצאת 'אחוזת בית' התרגום החדש, המעולה והמופתי, של נילי מירסקי ליצירתו של תומאס מאן, 'פליקס קרול: וידוייו של מאחז עיניים'. לראשונה תורגם הספר לעברית בידי אמן התרגום של הדור הקודם, מרדכי אבי שאול, יצא לאור בשנת 1956 וחודש בידיו בשינויים קלים ב-1980
תשרין בעברית הוא שמו של חודשי אוקטובר ונובמבר, תשרין אל אוול זהו חודש אוקטובר ותשרין א ת'אני הוא חודש נובמבר. כותרת הספר מתורגמת לאנגלית Blood Ties, קשרי דם. והספר אכן סובב סביב שני נושאים אלו.
בסיפור מספר דמויות: אלכס, מורה למתמטיקה, היסטוריה ופילוסופיה, גבר ביישן ושתקן, ויש לו חתולה בשם שרה. כל שבוע הוא מנגן שיר חדש אותו הוא מנגן עד שהוא חושב שהביא אותו לידי שלמות. הוא גר באותו בניין שבו גרה אלי (אלישבע) דיין, אם חד הורית לנועם בן הארבע עורכת מדור תרבות באתר לייף סטייל ועוסקת בכתיבה שיווקית. בין לבין מסופר סיפורה של סיוון, תלמידת תיכון שתקנית, כותבת למגירה שירים וסיפורים ואוהבת אהבה אמיתית ספרים, שבעטיים היא הופכת ללעג מול חבריה, עד שביום אחד היא מצליחה לפצוח פיה בשיעור שבו ידובר דווקא על אלבר קאמי והאבסורד.
מא גי'אן הוא צלם וסופר גולה, יליד סין, 1949. תרדמת בייג'ינג זהו ספרו הראשון שאני קוראת, אך לא הראשון שמתורגם לעברית. הוא מתורגם לעברית מאנגלית ולא משפת המקור: סינית. הספרים באנגלית מתורגמים ישירות מסינית על ידי בת זוגו של מא ג'יאן – פלורה דרו. ספריו נאסרו להפצה בסין כיוון שביקר את המשטר הסיני, הספר "תרדמת בייג'ינג" יצא לאור ב-2008, שנה לפני יום השנה ה-20 לטבח בכיכר טיינאנמן, ועם פתיחת המשחקים האולימפיים בסין. ספר חשוב, מאלף, רעיון של אדם הנמצא בקומה ומספר את הסיפור.
הוצאת אחוזת בית החלה לפרסם בעריכת פרופסור אריאל הירשפלד. סדרת ספרים שעניינם ניתוח יצירתם של סופרים. ספרים מתקופות שונות על סופרים שונים כשכל ספר נכתב על ידי כותב אחר. הרעיון הוא להגיש לציבור הקוראים ניתוחים שגם אם יגעו ברמה אקדמית השפה תהייה נגישה יותר, כדי שקוראים יוכלו להעמיק את היכרותם עם הספרים והסופרים.
את הספר על קסטל בלום כתב אורי ש. כהן. למה לקרוא את קסטל בלום שואל כהן בהקדמה. כי בספריה נמצאת כל הזמן תחושה של משהו בין אימה לאי הבנה. כאילו מעבר לפינה מסתתר רגע אושר של אהבה אין סופית.
כבר מהדפים הראשונים מתגלה כתיבה מורכבת ומסעירה. תערובת של קור, הקור של המקום בו מדובר – מרחבי הקוטב של מחנות העבודה, הגולאגים הרוסיים. כתיבה מלאת ידע, אינטלקטואליות ופואטיקה. מרטין איימיס מכיר לעומק ספרים וסופרים ומרבה להשתמש בהם כדימויים, דבר ההופך את הכתיבה לידענית ואת הקריאה למעניינת ביותר.
סבסטיאן בארי / הכתובים הסודיים. הוצאת אחוזת בית
יש כמה סיבות לציפיות מסוימות מהספר הזה. קודם כל, עוד סופר אירי שזה תמיד מעניין. על גב הספר כתוב שהוא אהוב בארצו וזכה להצלחה. דבר נוסף שתמיד מעורר סקרנות וכתוב על גב הספר שהגיבורה בת מאה נמצאת בבית משוגעים. ולא באיזה בית אבות.. תמיד נוצרת איזו סקרנות לראות איזה שימוש יעשה סופר בשיגעון. מול איזה עולם נורמאלי הוא מציג שיגעון.הספר מתחיל כיומן שכותבת רוזאן בת העיר סלייגו. לא עיר שהספרות האירית המקובלת מתרחשת בה. רוזאן נמצאת בבית משוגעים כבר חמישים שנה.
בשנת 1954 פרץ ספר די קטן לחנויות ויצר מיד שערורייה די גדולה. שערורייה ופליאה. את הספר כתבה נערה בת 17 שהייתה בת 18 כשפורסם. קשה לחשוב על עוד צעיר שעורר סקרנות שערורייה והתעניינות כזו.
ג'ון פנטה לא מוכר אצלנו למרות שלפני כעשור תורגם כבר ספר שלו, אך איכשהו נבלע בדממה פחות או יותר. באמריקה הוא סופר נחשב מאוד
ספרו החדש של מא ג'יאן "הסופר שגלגל אטריות" הוא כבר שונה לחלוטין במהותו. הנושאים סיניים אך הכתיבה כבר מושפעת מאוד מהכתיבה המערבית. היום ג'יאן חי בלונדון. הוא עזב את סין כשספרו הראשון שעסק בטיבט נאסר להפצה. הוא ברח להונג קונג אך חזר לסין לתמוך במרד הסטודנטים של אחרי אירועי כיכר טיינאמן. הוא ברח שוב והגיע ללונדון. שם הוא חי וכותב. ספריו אסורים לפרסום בסין. למרות שכבר איננו חי בסין המורשת הסינית טבועה בו
מה שחשוב בשני הספרים הללו, מעבר לשוני בכתיבה היא העובדה שהניצול המיני נעשה בתוך המשפחה. נושא שקשה לקבל ולהתמודד אתו.
ג'רארד דונובן הוא סופר ומשורר אירי שזה ספרו הראשון המתורגם לעברית. בארצו היה מועד כבר לכמה וכמה פרסים וגם לבוקר האנגלי. כיום הוא חי ומלמד באוניברסיטה באמריקה. בעבר הייתה לו גם קריירה של נגן גיטרה קלאסית.
הלב הקבור / שמעון אדף. הוצאת אחוזת בית
היוצר הרב תחומי שמעון אדף יצר בספרו הרביעי "הלב הקבור" עולם פנטסטי המבוסס על מקורות יהודיים שונים מתקופת התנ"ך ועד לימי הביניים ו-ברוך שפינוזה. עולם שבו שפת השירה או שפת הביניים היא הכלי החזק ביותר הקיים לעיצוב העולם ולשינויו והמשורר או המכשף הוא האיש החזק מכולם. להלן כתבה מיוחדת לרגל מלאת 15 שנה לכניסתו של שמעון אדף לעולם הספרות שלנו.
היה לי קשה להביא את עצמי לקרוא את הספר הזה. יש בי חשש מצורת הכתיבה המתפרסמת לאחרונה, זו "המטהרת" זו המנסה לספר לנו "גם אנחנו היינו מסכנים".
בתוך הבונקר של היטלר 14 הימים האחרונים / יואכים פסט. הוצאת אחוזת בית
בוודאי שמעניין אותי לדעת. בוודאי שאני רוצה ללמוד איך חיו וחשבו הגרמנים "הקטנים". מה ידעו ומה לא. במה האמינו. איך נתפסו לכל זה. אינני רוצה שינסו לשחוק את מה שאני מרגיש ואינני רוצה רגשות דואליים בהקשר הזה.
צווטאייבה נולדה ב- 1892. בשנת 1910 היא מוציאה את ספר השירים הראשון שלה. היא פוגשת את סרגיי, נער יפה תואר בן שבע עשרה הצעיר ממנה בשנה. אחרי שנה הם מתחתנים. היא מוציאה ספר שירים חדש ומתחילה להתפרסם. למרות שצווטאייבה עצמה כותבת על טרגדיות, הטרגדיה שתגיע עוד לא נותנת את אותותיה בימים המוקדמים הללו. סרגיי מתגייס לצבא במלחמת העולם הראשונה והיא מתחילה לפתח רומנים. אולי הם מומצאים, אין יודע. בין השאר התפרסם סיפור אהבתה למשוררת סופיה פרנוק.