אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולנוע


מקרינים כוח, בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים / דוד שליט

כל שדבר שעומד לגווע, דווקא אז מתעורר בו עניין של אלה המנסים לשמר את זכרו ואת תולדותיו. והדבר נכון גם לגבי תולדות (בתי) הקולנוע הישראלי שנראים יותר מתמיד כמוסד שדינו נחרץ. כמו הדודואים באוסטרליה, כמו מכשירי הוידיאו, כמו הערוץ הראשון של הטלוויזיה. ולא רק כאן אלא בכל העולם, כתוצאה מההשתלטות הבלתי נמנעת של הטלוויזיה, והרבה יותר של הקולנוע הביתי, הדי. וי. די והצפיה בסרטים בעזרת אינטרנט – מחשב שמונעת את הצורך ללכת לבתי קולנוע למי שלא באמת מרגיש צורך לזוז מהבית.

קתרין הפבורן

קתרין הפבורן: האחרונה של הוליווד ההיא

היא התחילה את הקריירה בתחילת שנות השלושים בתאטרון ונחטפה להוליווד מיד. אישה סוערת, ג'ינג'ית. טמפרמנטית. לא היו כמוה בימי הכוכבות הגדולות. לא יפה בנוסח המקובל, בכל תצלומי הזוהר שהיו נהוגים אז, עם כל התאורה והאיפור, בולטת אישה אחרת, לא הוליוודית. גבוהה, גרומה, עצמות לחיים נפלאות. קול סדוק במקצת ומנומשת. אבל איזו אישיות, איזו אישה, איזה כשרון מתפרץ.

מרלון ברנדו

מרלון ברנדו

מרלון ברנדו מת. אין הרבה מיתות שהיכו בלב כל אוהבי הקולנוע בעולם. וולנטינו בשנות העשרים, מרלין מונרו בשנת 1962, אולי ג'ודי גארלנד, בעיקר על ידי הקהילה ההומוסקסואלית. זהו, כל האחרים מתו אחרי שתהילתם נשחקה, כולל בטי דייויס וכולל קטרין הפבורן.

הנצפים ביותר