אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיתונות


דוכן עיתונים

מועצת העיתונות בישראל

גוף זה, שהוקם ב- 1963 אינו איגוד מקצועי של שכירים ולא התאגדות פרילנסרים ועצמאים. זה גוף שנוסד על ידי מו"לים, עיתונאים ואנשי ציבור כדי להגן על חופש העיתונות במדינת ישראל הדמוקרטית. צריך להדגיש שחופש העיתונות ומעמדה העצמאי כרשות מיידעת אינו מוגן בחוקה

NRG – לגברים בלבד?

לאחר שוך ההמולה סביב עלייתו לאוויר של אתר "מעריב" החדש, NRG– פניתי לבדוק את המוצר. אני, הלקוחה, יצאתי מהבדיקה הזו סקפטית מאוד באשר למידת התאמתו לי ולשכמותי.

משלחת עיתונאים מאמריקה הלטינית ביקרה במרכז הרפואי זיו

משלחת עיתונאים מאמריקה הלטינית ביקרה במרכז הרפואי זיו

משלחת של 25 עיתונאים מאמריקה הלטינית הגיעה לביקור במרכז הרפואי זיו בצפת, במסגרת השתלמות מטעם משרד החוץ. את העיתונאים אירח ד"ר אוסקר אמבון, מנהל המרכז הרפואי זיו, אשר דובר ספרדית שוטפת והרצה בפניהם על עבודת בית החולים בשגרה ושעות חירות כמו בזמן מלחמת לבנון השניה.

התעמולה הפלסטינית: ניצול לרעה של המדיה

פיליפ אסולין מאשים את הפלסטינים שהפכו את ישראל הדמוקרטית, הנתונה בצבת בין טירנים ואלימות סקטוריאנית , לרע היחיד. האשמות חסרות שחר וניצול לרעה של החמלה הציבורית הפכו את הפלסטינים לקורבנות תמימים למרות שלהאשמות אין כל בסיס בעובדות. תיאור הפלסטינים כקורבנות תמימים במצוקה הפך למפתח להצלחת התעמולה הפלסטינית. הפלסטינים ביימו אירועים קורעי לב על ילדים, והם משתמשים ברטוריקה מניפולטיבית וצנזורה קפדנית וכך הצליחו להפוך את הפלסטינים לקורבנות שלא באשמתם. עיתונאים המקבלים שכר מהפלסטינים מועסקים בגופים בינלאומיים וחברות חדשות.

עוזי וייל / חייו ומותו של השער האחורי

עוזי וייל / חייו ומותו של השער האחורי

אני מניח שרבים מאתנו זוכרים את השער האחורי של עיתון העיר. אי אפשר הרי לשכוח. הוא שינה את ההתייחסות לצורת המחשבה שלנו ומתח את גבולות המותר והאסור בדרך ההתבטאות. לדרך ההתבדחות. הוא הרשה לעצמו להגיד את מה שחשבנו בלב ולא העזנו לומר בקול. הוא היה הסטנדאפ החצוף וחסר ההתחשבות בתקינות פוליטית- מחשבתית הכתוב והמופלא ביותר שנוצר כאן. השער האחורי פעל בין השנים 1989-2001. עוזי וייל ערך אותו וכתב בו שנים אחדות.

 יוסף גורני, קריאה באין אונים, העיתונות היהודית לנוכח השואה, בשנים 1939-1945

דפים מתוך עולם של אפר - קריאה באין אונים, תנועה בחרבות

חשבון נפש לקראת יום השואה הבינלאומי,שיחול ב-27 בינואר: כיצד התמודד העולם היהודי עם חורבן יהדות אירופה: עיון בשני ספרי מחקר שבחנו את העולם היהודי ויחסו לשואה הנוראה, לידיעות על החורבן הגדול: מנהיגות ועיתונות לנוכח השבר הגדול, התארגנויות למאבק למען היהודים במחנות ההשמדה, ההירתמות לחשיפת הזוועה לעולם כולו, הניסיון לעמוד לנוכח אסון שהוא גדול מכוח ההשגה. יוסף גורני, קריאה באין אונים, העיתונות היהודית לנוכח השואה, בשנים 1939-1945. יוסף פונד, תנועה בחרבות, מנהיגות אגודת ישראל נוכח השואה

העיתונות המודפסת: המאבק על הכמות

כשם שהתשובה לכוח היא לא תמיד יותר כוח, ככה התשובה לצהוב היא לא בהכרח יותר צהוב. המערכה על התואר "עיתון המדינה" בין "ידיעות אחרונות" לבין "ישראל היום" לא מתנהלת על מכנה ציבורי משותף גבוה יותר. העיתונות הכתובה, במקום להסתכל במשקפת החוצה ראוי שתעמיד את המראה מולה. למדיום הכתוב יש עדיין סיכוי אם הוא ישכיל להביא קהל שיטעם מתכנים מעניינים ומשופרים יותר. אחרת יטבעו כולם בביצה באושה.

האיגוד ארצי של עיתונאי ישראל - בר מינן שקם לתחייה רגעית

אבירי "הממלכה הרביעית" - "האיגוד ארצי של עיתונאי ישראל"- בר מינן שקם לתחייה רגעית במשבר רשות השידור.

אודיסיאה- מסע בין רעיונות

פרסום חדש ברמה אינטלקטואלית גבוהה, לא יכול להסתפק, בייחוד בעידן שלנו, בנושאים מדעיים צרופים, או באלה שרק ציבור משכיל ברמה אקדמית מוצא בהם עניין, ונדרשות גומחות במדעי החברה כמו מדע ההתנהגות שהן צרוף של מדע ומידע, תחומים שנוגעים או נושקים לחיינו היומיומיים.

שחרית - כתב עת - גליון 2

בעבר כתבתי בעיתונות ובאינטרנט על שחרית - והחוברת השנייה היא לא רק סיבה לחגיגה, אלא הזדמנות לבדוק, האם האור שבוקע משחרית משדר ייחודיות, האם יש בו כיוון אמוני, ספרות שיש בה סממנים יהודים?

עיתון למען האנושות / אהוד מנור

עיתון

עיתון למען האנושות: הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890 – 1917 / אהוד מנור. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

היום לפני 84 שנה מסע מקוון אל ימים רחוקים

חסד עשה בית הספרים הלאומי בסיימו להעלות אל אור האינטרנט את מאגר העיתונות העברית ההיסטורית, עם העלאת העיתונים ''הצבי'', ''האור'' ו''השקפה'', בעריכתם של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה ובני משפחתו.

זכות הציבור לדעת או איבוד לדעת?

מדוע לא טורחים לפרסם בציבור את הידיעות הללו? האם חוששים להפחיד את הציבור באשר לקלות הבלתי נסבלת של הקיום

בלי מורא - בלי משוא פנים, אורי אבנרי ו-העולם הזה - ניצה אראל

אינני חושב שהיה עוד עיתון אחד בארץ שכמעט כולם קראו אותו, גם כשהכחישו. "העולם הזה". הוא היה מגיע לקיוסקים ביום רביעי בבוקר אך בדיזנגוף התחיל להימכר כבר בעשר בלילה של יום שלישי. העמידו דוכן מול קפה כסית והתור לעיתון היה ארוך והוא נחטף. מכוניות של שליחי חברי כנסת, שרים וקצינים גבוהים היו נעצרים בשיירה. לאיש לא הייתה סבלנות לחכות ליום רביעי. כל חוטפי העיתון הללו, במכוניות, היו אלו שהכחישו שנגעו בו אך ידעו לצטט אותו ולהתנגד בקול רם לדעותיו. נכון שחלק גדול מהקוראים הללו לא מיהרו בשביל המאמרים של אורי אבנרי אלא בשביל הידיעות השונות שפורסמו בעיתון זה ולא פורסמו בשום עיתון אחר באותם ימים.

שלום לך ידיעה עיתונאית

פרידה כואבת מהידיעה בהתכנס מדורת הפרשנים למנגל היומי והשבועי

שלום לך ידיעה עיתונאית. עבר זמנך. היום הכתבים אינם רודפים אחריך אלא ניזונים בעיקר מגופי השלטון כדי להביא את קולם, את המניפולציה היומית, הספין, הבלון הנפוח שיתברר לעיתים כשקרי וחסר אמינות.

שלום לך ידיעה עיתונאית.

חיה, נושמת ושוקקת: העיתונות היהודית בפולין

"כשאני רואה בעיתונות כותרות מרעישות כאילו העולם עמד מתנועתו ומתהווים שינויים מדהימים שיהפכו את גורל האנושות, הקוסמוס, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, אני שם על אפי משקפיים של סבתא אחת שבעת-ימים ורבת-ניסיון וחושב שלמרות גילה הגבוה היא שומרת על צעירותה ורעננותה. הסבתא הזו היא ה ה י ס ט ו ר י ה".דברים אלה אמר ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, במרס 1953 באספה הכללית של אגודת העיתונאים בתל אביב. ואכן, העיתונות יכולה להיות אחד מכלי עבודתו של ההיסטוריון. העיתון אינו יכול להיות כלי יחידי אבל בתוך הפסיפס ההיסטורי, שמרכיב ההיסטוריון, הוא יכול להשתמש גם בכלי התקשורתי הזה.

עיתונאות נשית באיראן

זנאן עוסק בסוגיות פמיניסטיות איראניות ובינלאומיות. ניתן למצוא בו מאמרים הדנים במעמד האישה באיראן הפרה והפוסט מהפכנית ובהפליית נשים בעולם המוסלמי. המגזין מפרסם כתבות בנושא אלימות נגד נשים, אימהות חד הוריות, הפלות חוקיות, איידס, ונערות שברחו מביתן. תשומת לב רבה ניתנה לאישה האיראנית זוכת פרס נובל לשלום – שירין אבאדי

הנצפים ביותר