אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מיתולוגיה יוונית


סוס אחד נכנס לבר / דויד גרוסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, 2014

הטרגדיה היוונית וסמלים פאליים בספר סוס אחד נכנס לבר

שלושה סמלים פאליים, שאבו אותי לפיצוח הקוד לכספת הספר המטלטל "סוס אחד נכנס לבר". שלושה סמלים מאגדים את זרע הפורענות הגואה ואת צמיחתו לקראת הקתרזיס, הרוחני והפיזי, כאחד

עץ הספירות

האם שאבה תורת הספירות בקבלה ממיתולוגיות זרות?

איזו התאמה מפליאה בין לשון המקרא לבין מיתוס יווני קדום לפיו לא נולד העולם אלא במחול של אישה! סיפור בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי, אאורינומה, שהפרידה בין שמים לארץ (ראו: מהעקוב כנחש לישר כאל) . לאחר מכן פתחה במחול על פני הגלים. הרוח שנשבה הפכה לנחש שהפרה את המחוללת. אאורינומה הפכה ליונה והטילה ביצה שממנה בקע כל העולם כולו.

אאורינומה, שנולדה מהכאוס

נחש ומים: מהעקוב כנחש לישר כאל

מיתוס בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי, אאורינומה, שנולדה מהכאוס. הדבר הראשון שעשתה היה להבדיל בין שמים לים. לאחר מכן פתחה במחול חינני ומהיר על פני על הגלים. הריקוד הלך והתחזק. האלה תפסה את הרוח שנוצרה, חיככה אותה בידיה ויצרה ממנה נחש, אופיון. הנחש הביט באלה הרוקדת, נמלא תאווה וכרך עצמו סביב גופה בשבעה פיתולים. כך הופרתה האלה מהנחש. בלובשה צורת יונה, הטילה ביצה על המים.

אדם, חווה והנחש. המדרש יודע לספר, שקודם לחטא היו לנחש רגליים, פה ואוזניים והוא הלך ודיבר כאחד האדם. ציור מאת הוגו ואן דר גוס. 1470.

נחש: סודו של נחש הקדמוני

נחשים הילכו עלי קסם ואימה מאז ומתמיד. התנועה הנחשית המהירה, המתפתלת והבלתי צפויה, הגוף הפאלי, הגמיש והחלקלק, יכולתו המדהימה של הנחש להשיל את עורו, לשנות צורה ולהעלם באחת אל תוך חללי האדמה, מבטו החודר והכשתו הקטלנית. כל אלה הטילו עלי, כמו גם על רבים אחרים מעין כישוף. וכך יצור קדמוני, מרתק ומסתורי זה, הטביע חותמו בתודעה האנושית כאובייקט להערצה וסגידה, אך גם להשלכה של פחדים קמאיים, וסביב דמותו נרקמו מיתוסים מדהימים (ולעיתים סותרים) מאז שחר ההיסטוריה האנושית.

אדיפוס המלך /סופוקלס -הסיפור הפסיכואנליטי

אדיפוס המלך /סופוקלס -הסיפור הפסיכואנליטי

הנושא לפנינו הוא מחזהו של סופוקלס, אדיפוס המלך. סופוקלס, אחד בשלישיית - או רביעיית מחברי המחזות הקלאסיים של יוון העתיקה, (והם, מלבדו, אייסכילוס, אויריפידס וכותב הקומדיות אריסטופנס), נולד ב-496 לפה"ס בקולונוס. הוא נפטר כשהיה בן 90 שנה.

קינת מרסיאס / יואב רינון

את השם של יואב רינון הכרתי מקודם. זכרתי שתרגם את "פואטיקה", של אריסטו לפני כמה שנים.

כשהגיע לידי ספרו החדש "קינת מרסיאס", עלעלתי ראיתי שזו שירה וחשבתי לעזוב. לעזוב כי אינני אמון מספיק טוב בקריאת שירה. אך הסקרנות גרמה לי לדפדף קצת הלאה ואז משכה את עיני שורה בגרמנית וזיהיתי אותה מיד. השורה הייתה מתוך "השיר על הארץ" של מאהלר. בהמשך ראיתי שהוא מצטט כמעט את כל השורות האחרונות.

נשי טרויה / תיאטרון תמונע

לא במקרה הועלה כאן המחזה נשי טרויה כמה וכמה פעמים. בעיקר בבתי ספר למשחק לאחרונה. חנוך לוין כתב לו גרסה משלו, "הנשים האבודות של טרויה" בה סילק מהמחזה אלים והשאיר רק את ההתרחשות המרכזית הנבואית על חורבן

המדינאי / אפלטון (חלק ראשון)

אפשר לראות בדיאלוג קראטילוס – המשמש הקדמה לא רק לטרילוגיה שבאה מיד בעקבותיו, אלא גם לכל שלושים ואחד הדיאלוגים הבאים אחריו – מעין הליכה במישור. העליה מתחילה בדיאלוג תאיטיטוס ובנושא שלו: מהי ידיעה

אנטיגונה: הפקה משותפת הבימה-קאמרי

ההחלטה להעלות טרגדיה יוונית, כמות שהיא, על בימת התיאטרון היא יום חג לתאטרון. שני התיאטראות הגדולים, תיאטרון הבימה ו-תיאטרון הקאמרי חברו יחד להעלות את הטרגדיה התובענית הזאת

גיזת הזהב / רוברט גרייבס

הרומן ההיסטורי של רוברט גרייבס, "גיזת הזהב", הוא הרבה יותר מעוד רומן המבוסס על סיפור מיתולוגי מפורסם. זהו ספר ששימש כמקור השראה למחבר עצמו ליצור תיאוריה היסטורית ודתית שהייתה לה השפעה עצומה על אלפי אנשים ועל הפאגאניזם המודרני.

מדיאה / תיאטרון גשר

מדיאה, אחת הדמויות המיתיות הגדולות שהפכה להיות סמל תרבותי לקנאה רצחנית. כולם יודעים שהיא זו האימא שבקנאתה לבעלה רצחה את שני ילדיה. מה עוד יודעים עליה?

הנצפים ביותר