אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אהוד אולמרט


זה לא רק אולמרט

התקשורת ברובה נסחפה לנשיפת תדהמה לוהטת נוכח הגילויים המעידים שבראש ממשלת ישראל עמד איש חולה ומסואב שקלקל גם רבים אחרים בסביבותיו. בסיפור הרע הזה המקור איננו אלא הגולם שיצר אולמרט עצמו מנערה בת שש-עשרה והפך אותה לשותפה בחיי הפשע הנסתרים שלו עד שקמה עליו. העובדות הן אלה הזועקות אלינו מכל קיר כאותיות בוערות באש ופסיקתן שלסדום דמינו לעמורה היינו.

מי אתה, אהוד אולמרט

לפני המערכת המשפטית הונחה בעיה שהיא הר כגיגית, וכל הנמצא מתחתה מחפש מוצא להציל את נפשו, שכן מדובר בפצצה אטומית. עלילות אהוד אולמרט מוכרות זה שנים רבות. השיטה מתבררת כשיטה שהיתה כמופע מדהים של קוסם אשף ועוצר נשימה. תמיד נמצא לאולמרט בעדר השוטים שעיר לעזאזל להשליכו כקורבן להסיח ממנו דעת שופטים חכמים אותם הציג בשיטתיות בעירומם המכוער, בכדי לחלץ עורו ממזבח אישומים שהוגשו כנגדו. אין בדעתי לעסוק כרגע בכלל פרשיותיו שהן כיער-עד שהנכנס לתוכו, ספק אם ימצא משעולו להיחלץ מתחומו.

האם ההתנחלויות המכשול לשלום?

האם ההתנחלויות המכשול לשלום?

הקמת ההתנחלויות הייתה בזבוז משווע של משאבים לאומיים ומוטב היה שהיוזמה להתנחלות הייתה מיושמת בגליל ובנגב המשוועים למתיישבים. המתנחלים, שנענו לפניית ממשלות או יזמו בעצמם הקמת התנחלויות שילמו כבר פעמיים מחיר אנושי כבד על ההתנחלות: בפעם הראשונה, בפינוי פיתחת רפיח ובפעם השנייה בפינוי גוש קטיף.

לאבו מאזן אין מנדט לעשות שלום

העיתונאי עבדל כארים שעלהבי, פרסם ב- 28 במרץ 2012 מאמר בכתב העת "גיטסטון אינסטיטיוט". והרי עיקרי דבריו...

פרידמן נגד המערכת – סוף עגום ליוזמה ברוכה

עוד לא יבש הדיו על הודעתו של אולמרט שהוא עומד לסיים את דרכו הפוליטית, והמערכת המשפטית לא אחרה לחשוף את שיניה. אמונים על דרכו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, חברי בית המשפט העליון שוב חוזרים לפרשנות יצירתית של החוק, פרשנות המוצאת בו את מה שאין בו.פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון מקנה ליועץ המשפטי סמכויות שאין להן כל אזכור בחוק, ובמקרה אחד הן אף בניגוד לחוק.

הרהורי כפירה – פרשיות אולמרט בלי התלהמות

מסע הצלב המתנהל נגד אולמרט מקבל בימים האחרונים תאוצה מוגברת והופך להיות בדיוק מה שראש הממשלה הגדיר אותו – נסיון בוטה לפוטש. על מנת למנוע אי הבנות, אני רחוק מלראות באולמרט את צדיק הדור. אני מתעב אותו ואת מעשיו ואני רואה בו אסון לאומי ממדרגה ראשונה שכל דקה נוספת שהוא ממשיך לאייש את משרד ראש הממשלה מביאה נזק בל ישוער למדינה. אבל במשטר דמוקרטי אין זה מתפקידה של המשטרה להדיח את ראש הממשלה,

כן תחסום שור בדשדושו

אני מודה, בעבר סברתי שלמרות כל המשגים הנקודתיים, בהינתן התמונה הכללית אולמרט הוא ראש ממשלה ראוי. זה דבר נוראי לאמר בעידן ה'אולמרט תתפטר' ו'כשלונרים הבייתה' ובעידן שבו תמיכה בממשלת אולמרט מחשידה אותך באתרוגיזציה. בעבר סברתי כך משום שאולמרט היווה עבורי דוגמא למדיניות שפויה: להכות במי שמכה אותנו מגבול בינ"ל מוכר לאחר שנסוגנו (חיזבללה), לשאת ולתת עם מי ששואף לשלום (אבו מאזן). אין ספק שלממשלת אולמרט היו אינספור משגים, טעויות, כשלים, כשלונות, אבל סברתי שהם מחווירים לעומת התמונה הכללית שמסמלת חזרה לשפיות של מדינת ישראל: לסגת מהשטחים, מחד, אבל מבלי להיתפס לפטריית ההזיה האובר-שמאלנית לפיה מלחמה היא דבר רע בכל מחיר: כאשר אנו מותקפים מגבול בינ"ל מוכר, לתקוף.

ממרומי המרפסת, על עם ישראל מש... הוא בקשת

אולמרט ידע מה הוא אומר כאשר הוא התבטא שבכוונתו להיות רבין מס' 2. כותרת המאמר והתמונה המופיעה בראשיתו אומרות את הכל. לאולמרט לא יהיה כל קושי להמשיך את המסורת הזאת כל עוד ידיהם של "61 המופלאים" תמשכנה לסוכך עליו

סוד הצלחתו של אולמרט

עלייתו של אולמרט לצמרת היא חידה. הישארותו שם היא חידה יותר גדולה. וחידה גדולה מכל, היא העובדה שע"פ כל הסימנים הוא יישאר שם ויסיים את מלוא הקדנציה של הכנסת הנוכחית

גיאדמאק, אולמרט והשולחן ערוך

הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה [pierre bourdieu], מסביר שלאחר שהנובו ריש השיג את ההון הכלכלי, הוא מגלה כי אין די בכך - ללא הון תרבותי מתאים הוא אינו יכול להשתלב בחברה זו ולזכות בהערכתה

הנצפים ביותר