אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אינדיבידואליזם


מנגנון מציאת החן מול זכויות האדם

מנגנון מציאת החן מול זכויות האדם

בכל אחד מאתנו מוטמע מנגנון שיפוטי מורכב ומיוחד במינו אשר מורה לנו, לעצמנו בלבד, מי הם האנשים, או, מה הם הדברים שמוצאים חן בעיננו ומי ומה הם האנשים והדברים שלא מוצאים חן בעינינו ועד כמה הם מוצאים חן בעינינו או לא מוצאים חן בעינינו. יתרה מכך, אותו מנגנון, כל הזמן, שופט גם אותנו את עצמנו. אנו מחליטים החלטות, אנו עושים מעשים, כול אלה עומדים למבחן של מנגנון מציאת החן שלנו. כשההחלטות ו/או המעשים שאנו עושים הם טובים, אנו מסופקים, מאושרים ואנו מרוצים מעצמנו. אולם, אם שגינו בהחלטה או עשינו מעשה שטות, אנו לא מרוצים מעצמנו ומתייסרים.

כולנו אחרים - האחר בספרות: בין מיתוס למציאות

כולנו אחרים - האחר בספרות: בין מיתוס למציאות

מושג האחר מעלה סידרה של תהיות ושאלות. זהו מושג יחסי. אין הוא עומד בפני עצמו. הוא תמיד דורש השוואה: אחֵר ביחס למי ולמה? שונה ממי וממה? מי קובע מי הוא אחֵר? האחר עצמו? החברה? מי בתוך החברה? איך נקבעת "אחֵרוּת"? איך מסומן מישהו כאחר? האם סימון מישהו כאחר הוא קבוע? תמידי? זמני? עד מתי יהיו אדם או קבוצה אחֵרים? האם מי שסומן כאחֵר בחברה אחת, נחשב כאחֵר גם בחברה אחרת? מה המוטיבציה של סימון הזולת כ"אחֵר"? איך להתייחס למי שסימן את עצמו כאחֵר? אם באופן פרטי, אם כקבוצה? האם עם ישראל, כ"עם הבחירה" הוא אחֵר? בהשוואה לעמים אחרים? האם זה מחייב? האם זו "גזענות"? מי קובע?

תומס הובס: אבסולוטיזם מול ליברליזם

תומס הובס: אבסולוטיזם מול ליברליזם

מאמר זה יבחן בקצרה את הגותו המדינית-פוליטית של הובס וכמו כן תוצג השאלה: האם הובס בניסיון להציג משנה פוליטית התומכת במלוכה אבסולוטית, הניח שלא במתכוון את היסודות לליברליזם המדיני? הובס מציג את המצב הטבעי של בני באדם כמציאות היפותטית שהייתה מתרחשת ללא קיומה של מערכת שלטונית בנמצא אלא כמבנה תיאורטי של החברה במצבה הטבעי והלא פוליטי שלה דהיינו מצב הטבע.

היחיד והחברה בעת העתיקה ובחברה המודרנית

היחיד והחברה בעת העתיקה ובחברה המודרנית

הדילמה על מקומו של היחיד לעומת החברה מופיעה כבר אצל סוקרטס, אפלטון ואריסטו. הפילוסופים היוונים רואים באדם יצור חברתי, שבלעדי החברה אין לו קיום עצמי, לא רק מבחינה פיזית-נפשית, אלא גם מבחינה מוראלית. לדעתם אין לאדם קיום עצמי כאינדיווידום, אלא כחלק מהחברה המאורגנת, שבונה אותו ועושה אותו למה שהוא. אפלטון אף טוען בספרו "פוליטיאה", שראשי המדינה צריכים להיות פילוסופים, שינהלו את המדינה בתבונה, ושיש למיין את הילדים לפי כישוריהם השכליים, ולקבוע מראש לאיזה שכבת אוכלוסיה הם שייכים, כדי שיוכלו למלא את תפקידם החברתי בצורה הטובה ביותר.

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה חלק א

במרכז הגותו של רוסו עומד הניסיון להסביר את היחס בין האינדיבידואל למדינה. האינדיבידואל מקבל משנה חשיבות עבור רוסו היות שבסופו של דבר מדינה מורכבת מאסף של אינדיבידואלים והבנתה תלויה בהבנתם. האדם בבסיסו, במצב הטבע, הוא טוב וחופשי. אין זה אומר שאין לו את הנטייה לרוע ואכן נטייה זו מתעצמת כאשר מצב הטבע מוחלף במצב המדינתי. מוסדות המדינה משחיתים את האדם ומוציאים ממנו את הרע שבו. רוסו האמין שהיווצרות המדינה אינה סוף הסיפור. ניתן להשתמש במדינה כדי לשפר את האדם באמצעות שיפור מוסדותיה. המדינה היא למעשה חוזה חברתי המעניק לה ולרשות הפוליטית בראשה ליגיטימציה.

הזדמנות מנוצלת, הזדמנות מפוספת. תיאודור גאלה. 1605

האידיאולוגיה בשירות האופורטוניזם

ערב יום הבוחר: רשימה על האידיאולוגיה בשירות האופורטוניזם: בעקבות האירועים והמהלכים השונים אשר היינו עדים להם בפוליטיקה הישראלית בשבועות האחרונים (וגם בכלל בשנים האחרונות) כדאי אולי לעיין מעט על התופעה הנפוצה ביותר בימינו, היא תופעת האופורטוניזם. בכל מקום, בכל שדרות החיים אנו יכולים להבחין בהם ניצבים בדרכנו. קבוצה של אופורטוניסטים אשר מנצלים כל מצב, כל אווירה מזדמנת, כל אפשרות להעצים את עצמם ואת מטרתם האגוצנטרית – השגת כוח ושליטה. האופורטוניזם אינו 'המצאה' של דורנו בלבד.

הנצפים ביותר