הוראה

זה נראה מובן מאליו שכל הילדים צריכים ללמוד לקרוא. קריאה חיונית ללמידה. הבעיה היא שחלק מהילדים קוראים כבר בגיל שלוש או ארבע, ואחרים לא מצליחים לקרוא עד גיל עשר. כל ילד לומד לקרוא בזמן ובקצב שלו, ואלה שנאלצים לקרוא לפני שהם מוכנים, נוטים להיות מתוסכלים ולאבד את אהבת הלימוד. חינוך ביתי דוגל בשיטה גמישה מאוד של לימוד. קיימות דרכים להפוך את הקריאה לקלה ומהנה יותר. אם ילד נהנה מסיפורים על מנת להתחיל בלימוד הקריאה שלו, צריכים המורים וההורים לעודד זאת.

שערו בנפשכם מצב, שמתקבעת מוסכמה שחיילי צה"ל אינם מאומנים במידה מספקת, (מה שבאמת היה לאחר מלחמת לבנון השנייה) ושההדרכה שלהם בצבא איננה ברמה הנדרשת, וששעות האימון מעטות מידי, ואז אזרחים טובים וארגונים מהמגזר השלישי נוטלים על עצמם משימה זו , ומקימים ארגונים ומוסדות אימון של חיילים, ואלה בשעת חופשה באים לאותם מקומות כדי להתאמן ולהשתפר , בתקווה שהשיפור שיחול בביצועים שלהם יקדם אותם בצבא ובחיים האזרחיים לאחר מכן. נשמע הזוי לחלוטין- נכון?

"דו"ח דוברת" היה כישלון מחפיר, ועתיד דומה מצפה לרפורמת "אופק", וזאת משום שתי סיבות עיקריות:

1) החינוך הוא אחד התחומים השמרניים ביותר, כי עקרונית, תפקיד המחנך הוא להעניק לחניך את הערכים ואת הידע של העבר. על כן, מעולם לא צלחה שום רפורמה מהפכנית. אבולוציה אפשרית בחינוך – רבולוציה – לא ממש

כמעט כל אזרח מבין כבר, שמערכת החינוך שלנו נמצאת במדרון. הרוב מסכים שנחוץ שינוי מהותי, אך מתקשה להבין מדוע מסרבים המורים לרפורמה הנפלאה ולהצעות שהאוצר, בנדיבותו, מרעיף עליהם ועל חינוך הדור הבא. איך אפשר להתנגד לתוספת של שישה מיליארד שקלים לתקציב החינוך? על מה לעזאזל שובתים המורים? התשובה נעוצה בתחושה משותפת, שמשקרים לנו שנים רבות. לא ברור לשם מה ואם יש יד אחת מכוונת, אבל חייבים לעצור את תהליך הרס החינוך. הצעות הממשלה אינן מכוונות לרפורמה של ממש (עזבו את הכותרת המפוצצת 'אופק חדש'. אין שום חדש). ה"רפורמה" המוצעת תאפשר לעגלה המקרטעת של החינוך להמשיך ולהתגלגל במורד, לא לשנות כיוון.

הלבטים האם להורות את נושא השואה בגיל הצעיר מלווים כל איש חינוך העוסק בהיסטוריה. התהיות הן רבות סביב מידת החשיפה שיש לחשוף ילדים צעירים בגיל בית הספר היסודי לנושא סבוך וכאוב. ישראלים רבים נוטים גם לגונן על ילדיהם ומבחינה זו הם דומים דווקא לבני הדור הראשון אשר לא דיברו תקופה ארוכה ולא שיתפו במאורעות אותם ימים. הם חוששים שחשיפת ילדים לזוועות השואה תזיק לנפשם הצעירה. מנגד, הוראת שואה בגוונים מסוימים מעלה סוגיות לאומיות המביאות לעידוד של לאומניות חסרת מעצורים או רגשנות חסר תכלית אשר מלווה באי ניתוח ממשי של התהליך ההיסטורי שגרם לשואה וללקחיה בתחום ההומניסטי.

בית הספר כארגון מאופיין בתרבות ארגונית ספציפית המשלבת בתוכה מרכיבים אסטרטגיים ונהלים שונים הפועלים יחד. תוכנית לימודים קונסטרוקטיבית ויעילה, המתואמת בין אנשי ההוראה ברשתות הבית-ספריות, עשויה להבטיח הצלחה בהשגת היעדים הלימודיים ובשיפורם וכן במניעת עקבות וקיטועים בהוצאתה אל הפועל. המאמר הנוכחי יבחן את חשיבותה של הגדרת יעדי הוראה כחלק אינטגרלי ביצירת מודל מנטלי בקונטקסט הלימודי.

25 שנה אני מורה להיסטוריה: בבית הספר, בתנועת הנוער, במכללה ובאוניברסיטה. אבל כשאני חוזר ורואה כיצד מורים מצווים לבצע את המדיניות "החינוכית" המוכתבת על-ידי משרד החינוך בנוגע למסלול אין-סופי של הכנות וחזרות למבחנים, הנני מתקשה להבין את הזיקה בין חינוך לבין המציאות הבית ספרית. "מבחן התוצאה" והידמות המורים לפועלי קווי היצור של מכוניות הם ביטויים למדיניות הניאו-ליברלית אשר פשטה לתוך החינוך ואשר הורסת אותו מבפנים. ...והמורים? בחלקם הגדול הוא שותף סביל למעשה הנפשע הזה.אספר מה קורה בשטח. אני צופה במורה אשר מלמד שיעור היסטוריה בכיתה ט'.