אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חקר המקרא


אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, מנדלי מוכר ספרים ברשת, עיצוב עטיפה: יעל ניצן

לשׁגות, להתפלל, לשׂגות: דו משמעותו הניגודית של הפועל שגה

הפועל שגה מציין את אלה המתרחקים מהאל שלא בכוונה תחילה, כיוון שהוטעו, על ידי טירופם שלהם או על ידי שחיתותם של אחרים. הפועל שגה מציין, כמו כן, את אלה המתנגדים לאל מדעת, אלה השוגים במזיד, כדוגמת נביאי השקר הארורים, עובדי השטן, שוטם הבריאה

אברהם, תחריט עץ מעשה ידי אפרים משה ליליין

סיכום ימי אברהם

בימים אלה יצא ספרו החדש ומרחיב הדעת של מר ברוך קפלינסקי הביוגרפיה של אברהם אבינו ותקופתו, בהוצאת החברה לחקר המקרא בישראל. המדובר בספר ענק שפורסם אי פעם על אברהם ותקופתו, למעלה מ-330 עמודים שבהם מסביר המחבר בצורה בהירה ומרשימה ביותר כל אספקט הקשור לחייו של אברהם אבינו העברי הראשון לתקופתו כפי שהם מוצגים במסורת ובמחקר התנ"ך הקלאסי.

אבישג לצד מיטת דוד, ועימה בת שבע, נתן הנביא ושלמה, איור מהאג משנת 1435 לערך.

סיפורי הנשים העקרוֹת במקרא

בחברה שבה נקבע גורלה של האשה על-פי פוריותה ואפילו על פי מינם של הצאצאים שילדה, המשמעות של מות שבעה בנים היא הסגתה למעמד ירוד יותר ממעמדה של העקרה. העקרה עוד יכולה לקוות להתעברות הראשונה שתשנה את מעמדה לטובה בבית בעלה, אך מהם סיכוייה של אם אחרי ששכלה את שבעת ילדיה, בדגם המשפחה שהיה מקובל אז, כאשר הבעל היה רשאי לשאת יותר מאישה אחת

בריאה כצריפה

המאמר בוחן את דימוי זיקוק הכסף כאמצעי המחשה לתיאור זיכוך המים בבריאת העולם. המים הקדמוניים, הבוצניים, הסרבניים, מזוהים עם האלילים הזרים, רהב, נחש ותנין - מפלצות בעלות גרמי ברזל ובשר נחושת. אלה, שזקפו ראש כנגד האל הבורא, הותכו, נשרפו, רוקעו ועוצבו באש מפוחו של הצורף הגדול.

שבילי עולם, דרך הטוב

בריאת העולם כמתווה לחיסול הגלות ולבוא הגאולה: הגערה שגער הבורא במים מקבילה לגלות בני ישראל. רגיעת המים והצטמצמותם במקווים המיועדים להם מקבילה להרגעת שבי ציון וגאולתם. המצב הדרמטי בו נמצאים אנשים שעולמם נהרס בן רגע מחזיר אותם אחורה, למים הרבים, לתוהו ובוהו הראשוני שלפני הבריאה שאין ממנו מוצא, בלי התערבות כמו פלאית

ללכת עמו קרי: האם ביטוי שכוח יכול להפוך שכיח?

ללכת עמו קרי: האם ביטוי שכוח יכול להפוך שכיח?

במקרא מופיע הביטוי הייחודי ללכת עמו קֶרִי בפרק כו בספר ויקרא, בחלק התוכחות אחרי חלק הברכות, שבע פעמים. קרי, מהשורש קרי/ה, קרה, לקרות, שפירושו כאן הוא לפגוש/לפגוע, דהיינו, לפגוש במובן העוין של המילה, ללכת נגד, להתנגד ל-, לקרוא תגר על, להתעמת עם, להילחם ב-. פירוש השם קרי, שמופיע אגב רק בביטוי השלם "ללכת עמו קרי", ולא באופן עצמאי, הוא אם כן מפגש עוין, התעמתות, קרב.

נחלים: מנהר גן העדן לנחל בית המקדש

נחלים: מנהר גן העדן לנחל בית המקדש

המאמר בוחן את המשמעויות המנוגדות של המילים המספרות את סיפור גירוש אדם וחוה מגן העדן לגלות הערבה וחזרת האנושות אל גאולה מועצמת. בין לבין, מתחוללים מעברים בין הרס לפריחה וחוזר חלילה שהם כחוט השני המחבר את בריאת העולם, דרך תולדות עם ישראל, לחזון הגאולה של הנביאים.

הערבה

גן עדן ומדבר במקרא – דו משמעותה הניגודית של המילה ערבה

משחק ההפכים הבלתי פוסק, מתוהו ובוהו ליקום סדור על אופניו, מארץ מיושבת, בנויה ופורחת לעיי חרבות צחיחים, לארץ מלחה וחוזר חלילה, על פי הדגם הראשוני של בריאת העולם והגירוש מגן העדן – נצחון התוהו, משתקף במובן הצפון והנסתר של מילים שרק פן אחד מהגדרתן ידוע לנו. פירוש המילה ערבה כמדבר וציה מושרש ומוכר. אך הפן העלום, המתחבא, הקיים בה בכוח, מבראשית הימים, ערבה כגן עדן, כגן ה' כמו הובס זמנית, וממתין לאחריתם שבה ייתגלה במלוא משמעותו, יצא אל הפועל ויוכל ליריבו/אחיו/תאומו.

פסל דוד של מיכאלאנג'לו

אברי הרבייה הגבריים במקרא

סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. המונח ערווה מתייחס הן לגברים והן לנשים. במקרא קיים ציווי אכזר וכפוי טובה , המוטל על הגברים. פצוע דכא פירושו גבר שאשכיו נפגעו, ואילו כרות שופכה, גבר שאיבר-מינו נכרת, וכוונת מחוקק המקרא הייתה לדעתי, שגבר בישראל שלא יכול להוליד ילדים, שילך לחפש אלוהים אחרים. מפרשי המקרא לדורותיהם ישבו וליבנו את הפסוק, וחיפשו דרכים על מנת להקל על גברים הנמצאים בקטגוריה זו. חכמי המקרא לדורותיהם, הצמידו כל דבר אפשרי למונח כלי-גבר -שלאשה לא יהיה כלי זיין, שלא תצא למלחמה, שלא תענוד תכשיטי גברים ושלא תלבש בגדי גברים ועוד.

איה תפסח – בין דמיון למציאות או  ממלכת שלמה המלך, בראי המקרא.

איה תפסח – בין דמיון למציאות או ממלכת שלמה המלך, בראי המקרא.

השם תפסח הופיע במקרא בהמשך לביטוי עבר-הנהר, והנהר יוחס כמובן לנהר הפרת, הלכו החוקרים וחיפשו מקום לאורך נהר הפרת העונה לשם תפסח. והנה נמצאה האבדה, בנקודת החצייה של אלכסנדר מוקדון את נהר הפרת, לכיבוש האימפריה הפרסית, בשנת 330 לפנה"ס בקירוב, נמצא מקום בהסתמך על מקורות עתיקים שנכתבו על-ידי היסטוריונים יוונים ורומאיים, הנקרא ביוונית תאפסאקוס ובלטינית תאפסאכוס. המקום עצמו איננו מאותר כיום, וישנן כשלוש השערות לגבי מיקומו. היות ולמקום לא צוין שם ארמי קודם על-ידי ההיסטוריונים.

מעברות הירדן: מעברה לבריאה, מבריאה לעברה

מעברות הירדן: מעברה לבריאה, מבריאה לעברה

מעברות הירדן קשורות לרדיפה שבסופה הצלה וישועה גם בסיפור שני המרגלים אשר שולח יהושוע ליריחו כדי לבדוק את הלך הרוחות בעיר. באכסנייתה של רחב, שבה נטו ללון, מתגלית זהותם. מלך יריחו פוקד על רחב להסגיר לידיו את שני הזרים. אך רחב מטעה את שליחי המלך ומספרת להם שהמרגלים כבר יצאו מהעיר, לפני סגירת שעריה לעת ערב (בערי המזרח היה נהוג לנעול את השערים אחרי שקיעת השמש, ולא לאפשר לא כניסה ולא יציאה אחרי מועד זה). המרגלים חבים את הצלתם לתכסיס זה של רחב.

האוסטרקון מחורבת קיאפה

הארכיאולוגיה לאן – האוסטרקון מחורבת קיאפה

אני עסקתי בחקר, מקור שמם העתיק של אותיות האלפבית העברי. במחקר, נעזרתי גם בכתובת הנקראת 'האוסטרקון מחורבת קיאפה'. כל המומחים התייחסו אל הכתב באוסטרקון ככתב עברי,ונקבע כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם - לדעתי הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית. מציאת האוסטרקון עוררה התרגשות עצומה בקרב מרבית הארכיאולוגים, התרגשות שמחקה את ההיגיון הצרוף לממצא.

בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

בין תפסח לתפסח: תפסח כמעבר לגאולה, תפסח כמעבר לגלות

שם העיר תפסח נקרא פעמיים במקרא. בפעם הראשונה מופיעה העיר כסמל לשגשוג ושלום וממחישה את נצחון ערכי הבריאה על התוהו - שלמה הרחיב את תחומי ממלכתו השלווה מתפסח ועד עזה. בפעם השנייה, להפך, מופיעה העיר כסמל לחורבן וכהמחשה קיצונית במיוחד להשתלטות תאוות רצח וענישה - מנחם בן גדי הרס את תפסח וסביבותיה, הרג את כל תושביה וביקע את בטן כל נשותיה ההרות כנקמה על כך שהעיר לא פתחה לו את שעריה. שלמה ומנחם הלכו בכיוונים הפוכים. מעשיו של זה האחרון מנוגדים בתכלית הניגוד למסר הבריאה.

שאול המלך חלק ד: שלושה אותות בדרך חזרה

שאול המלך חלק ד: 3 אותות בדרך חזרה

מסע חיפוש האתונות יצא מהעיר גבעה והסתיים בעיר רמה, לאחר שלושה ימים. משהגיעו לארץ צוף, שאול, שרצה כבר לחזור בידיים ריקות, שינה את דעתו ושמע לנערו אשר המליץ לו ללכת לעירו של שמואל הנביא כדי לשאול בעצתו. קבוצת נערות כיוונה אותם לעבר שמואל אשר הזמינם לעלות אתו לבמה, לסעודת זבח שערך לכבוד המלך המיועד, שאול. לאחר הסעודה לנו האורחים בביתו של שמואל. למחרת ליווה אותם שמואל לקצה העיר בדרכם חזרה. שם ביקש משאול לתת לנערו להתרחק ואז משח אותו לנגיד, בארבע עיניים. לאחר ששמואל מושח את שאול ונושק לו, הוא שולח אותו לביתו תוך שהוא מציין בפניו שלושה אירועים העתידים להתרחש/

מכת בכורות- ציור שלומי ישראל

הפועל פסח - דו משמעותו הניגודית

בעברית מדוברת משתמשים בפועל פָּסַח במשמעות של עָבַר לְיַד בְּלִי שֶׁנִּכְנַס, נִמְנַע מִלִּנְגֹּעַ, דִּלֵּג עַל, הִתְעַלֵּם.במשמעות זו נהוג להבין פועל זה, פָּסַח, החוזר שלוש פעמים בפרק יב בספר שמות: אך למשמעות זו של הפועל, לֹא עָבַר, מצטרפת משמעות ניגודית, עָבַר גַּם עָבַר. הוכחה לכך נמצאת בשם העיר תִּפְסַח שפירושו הוא מַעֲבָר, וליתר דיוק, מַעֲבָר בְּמַיִם. תפסח הייתה בימי המקרא עיר גדולה, מבוצרת ועשירה, על גדתו המערבית של נהר הפרת (סמוך לחאלב בסוריה של ימינו ויש המזהים אותה עם תָּפְּסוּהוּ הבבלית, ליד כרכמיש), שהייתה ממוקמת על דרך מסחרית חשובה שקישרה בין מזרח למערב.

שמואל מושח את שאול

שאול המלך: חלק ג: משיחה סודית בקצה העיר

ובין העלייה לעיר והירידה ממנה למחרת מפריד ליל הלינה בביתו של שמואל שבו שמע שאול דברי אלוהים - טעם מוקדם של מציאות אחרת שבה החושך יהיה כאור ופני העולם יהיו כפני עיר הנביא. רָמָתַיִם צוֹפִים, שכשמה כן היא - עיר כפולה היושבת על שתי רמות, זו צופה אל זו, ושתיהן צופות אל החוץ, למרחקים, מבטיחות כך את בטחונה - מייצגת דגם מוקטן של כל היקום כולו, שמים וארץ, שיהיו מאוחדים בשלום ובאחווה, כיאות לתאומים, מחוברים יחדיו. נשיקתו של שמואל לשאול במהלך טקס המשיחה, החותמת את איחודם הרוחני ומסמלת את הגבהתו של שאול לדרגת תאומו הסמלי שמואל, מזכירה את נשיקת עשו לתאומו יעקב .

 אדוורד היקס (1780-1849)

המבול בים השחור

סיפור המבול הוא אחד הסיפורים החשובים והמרתקים ביותר בספר בראשית ובמקרא בכלל, הסיפור על השמדתו של כלל המין האנושי פרט למשפחה אחת ובעלי החיים ששימרה עימה בחרונו של האל על ידי מבול אדיר. סיפור המבול בספר בראשית במקרא תופס מקום מרכזי בהיסטוריה המוקדמת של העולם שראשיתה בבריאת העולם ומסתיימת עם הולדת אברהם אבינו. כל הדורות שלאחר נוח מתייחסים אליו ישירות וכך הוא למעשה מעין אדם "הראשון" חדש, וכך התקופה שלאחר המבול היא עם כך מעין בריאה חדשה וזה מרמז על חשיבות המבול כעומד במרכז ההיסטוריה האנושית שלפני אברהם.

עיר דוד של ימי הבית הראשון נחשפה בחפירות

עיר דוד של ימי הבית הראשון נחשפה בחפירות

עירו של דוד המלך נחשפה על גבעה בדרום- מזרח אגן העיר העתיקה. זוהי גבעת העופל. הגבעה היא כיום באזור כפר סילואן, שהוקם על אתר כפר השילוח הקדום. ירושלים הייתה עיר יבוסית והיא נכבשה ע"י שר הצבא של דוד המלך יואב בן צרויה ב- 1006 לפנה"ס. לאחר כיבושה העביר דוד המלך את בירתו מחברון לירושלים. השטח של עיר דוד הוא כ- 60 דונם. דוד הרחיב את שטח העיר לכ- 130 דונם לאחר שקנה את גורן ארונה. בשטח המסופח נבנה ארמון המלך ומאוחר יותר בית המקדש הראשון. עיר דוד משכה ארכיאולוגים רבים, החל מצ'ארלס וורן שחפר בעיר דוד ב- 1867. ארכיאולוגים נוספים מחו"ל חפרו בעיר דוד בין 1886 ל- 1967.

מהתרהבות להתבהרות

רוחו של אלוהים מונגדת לחושך על פני תהום. נחש החושך שחוח, רוח אלוהים המזהירה מרחפת מעל. אלוהים הכריע את הים, מחץ את רהב, דיכא את נחש הבריח. ברוחו התבהרו השמים. רהב, המתרהב, בשיכול אותיות, בהר, המתבהר. מכאן אנחנו למדים שהתרהבות מזוהה עם חשיכה. כוחות החושך הם אלה המורדים באלוהים. אך המרד דוכא. רוחו של אלוהים הפכה את החשוך והמתרהב לבהיר ולמזהיר. פסוקים באיוב מתארים עימות אלים בין כוחות הבריאה היוצרים לכוחות הכאוס המורדים. אין התוהו ובוהו מעוניין בשינויים. כל רצונו הוא להמשיך להשתולל, להתהולל, להרעיש, להתערבל, כאוות נפשו.

שמואל

שאול המלך: המפגש הראשון בין שמואל לשאול

רף הציפיות משאול גבוה ביותר. שניים מארבעת השמות קושרים אותו אל נס הבריאה ושניים מהם מורים על קרבתו למחוללהּ. אביאל ובכורת מציבים אותו כבנו הבכור של האל, כבחירו, בָּחוּר וָטוֹב (שם, ט:ב), אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' (שם, י:כד). צרור ואפיח מעידים על עתידו של שאול, העומד בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר (שם, ט:יח), כפותח תקופה חדשה. בעוד שצרור, כפי שראינו, מצביע על השינוי שחל במים, ביום השני וביום השלישי לבריאה, אפיח, קשור לאור שבקע משחור תוהו הלילה ביומה הראשון. לבוקר כל הבקרים מרמז גם פסוק כו בפרקנו: וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר (ראו: משחור התוהו לשחר הגאולה). כאשר יפוח היום וינוסו הצללים,

צרור החיים

מי השמים ומי התהום כמו עטופים ומכוסים בשמלה. סבך נחשולי המוות המפותלים והאפלים, המשתוללים בחמת זעם, המסתערים, המתגבהים - כוחות הטומאה ההרסניים, נצררו לצרור חיים סדור ומהודק - כוחות הבריאה הברה, הרוגעת והצחורה. מי הישועה, הצרורים בשמלה, מופיעים, ערב יציאת מצרים, בדמות הבצק, שלא יוכל להחמיץ, הנישא, גם הוא, צרור בשמלה, על שכמם של היוצאים מכלאם, מקרבי התנין:

עץ הספירות

האם שאבה תורת הספירות בקבלה ממיתולוגיות זרות?

איזו התאמה מפליאה בין לשון המקרא לבין מיתוס יווני קדום לפיו לא נולד העולם אלא במחול של אישה! סיפור בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי, אאורינומה, שהפרידה בין שמים לארץ (ראו: מהעקוב כנחש לישר כאל) . לאחר מכן פתחה במחול על פני הגלים. הרוח שנשבה הפכה לנחש שהפרה את המחוללת. אאורינומה הפכה ליונה והטילה ביצה שממנה בקע כל העולם כולו.

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

רציתי לשתף את קוראי "אימגו" היקרים בתחילתו של ספר שאני מעוניין לכתוב על התנ"ך. אני מנסה מהלך מסויים של הבנה, המתבסס בעיקר על המילה הכתובה, תוך השוואתה למקומות אחרים בטקסט התנכ"י. אין אני מחפש לבאר, אלא יותר לשאול שאלות, שתתכן להם יותר מתשובה אחת. אשמח לשמוע את תגובותיהם של הקוראים היקרים, ואם הדבר ימצא חן, אשמח לשתף את הקוראים הלאה בחוייתי האישית תוך כדי כתיבת הדברים. כאן הבאתי את הפסוק הראשון בתורה, וכיצד עברתי בין מילותיו.

שאול המלך - רמברנדט

שאול המלך: מסע חיפוש האתונות

בפרק ט בספר שמואל א אנו מתוודעים אל שאול בן קיש, האיש שנבחר למלא את תפקיד המלך הראשון לישראל. פרשנים רבים עמדו על כך שאין הפרק פותח במלך המיועד עצמו, שאול, כי אם באביו ועובדה זו משמעותית ביותר. הפסוק הראשון בפרק מוקדש לקיש, אביו של שאול, להשתייכותו השבטית ולייחוסו המשפחתי: שאול מופיע רק בפסוק השני, כמו לציין כבר מההתחלה שעל המלך להיות כפוף לסמכות קודמת, זו המייצגת את אלוהים. בפסוק הראשון מופיע קיש, אביו של שאול, כסמכות זו ולאחר פגישתו של שאול עם שמואל הנביא, יופיע זה האחרון כתופס מקומו של קיש, כאביו הרוחני של שאול.

אבן בין מים למים, שכם בין כתפיים

אבן בין מים למים, שכם בין כתפיים

המים מתחת והמים מעל שקולים כנגד חומת המים מימין וחומת המים משמאל. בני ישראל עוברים כרקיע בין מים למים, צועדים על קרקעית הים היבשה כעל דרך כבושה, כשמשני צדיהם גלי ספיר קרושים וזקופים, מהעבר מזה ומהעבר מזה, אחד מפה ואחד מפה. בין אם כך ובין אם כך (ואולי אחרת, חידת הבריאה לא תפענחה בינת אנוש), דגם הגאולה מעול מצרים, לפיו נפדו בני ישראל מידי כל נוגשיהם הרבים שהלכו בדרכה, חוזר על שחרורה של הבריאה מכלא התוהו, מחור הנחש, ממרבץ התנין (ראו מאמר קודם: מה מתוק מדבש ומה עז מארי).

מזמור: על סף בית המקדש בשערי ירושלים בפתח הבריאה

מזמור: על סף בית המקדש בשערי ירושלים בפתח הבריאה

מזמור פד בספר תהילים מספר בכיסופי המשורר לאיחוד מיסטי עם האל ובשבח העליה לרגל למקדש בירושלים אשר מקרבת אותו להגשמת מאוויו. ירושלים נמשלת בפסוק זה לספל מלא רעל אשר כל מי שישתה ממנו, העמים הצרים עליה, העומדים בשעריה, הצובאים על פתחה, על סיפה, כדי לכבשה – ייפגע. הרגלים הפוסעות על הסף (פסע, סף) מקבילות לשפתים הגומעות משולי (סף) הספל. האויבים המאיימים על העיר מקרבים את שפתותיהם אל סף הספל. רוע הרעל מתמזג ברוע שותיו ומכריעם.

מעגונה לגאולה: סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו

מעגונה לגאולה: סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו

סיפור תמר ויהודה בפרק לח בספר בראשית בנוי על המתח השורר בין כיליון להמשכיות, בין אינות לנצח, בין עיוורון לראייה נכונה, בין עוול למשפט צדק, בין האלילות לתורת ה'. מייצגי ערכי האלילות הנתפסים כשליליים הם עֵר ואוֹנָן, בניו הראשונים של יהודה, שעשו את הרע בעיני ה' ונענשו במיתה. נושאת הדגל המובהקת של ערכי תורת ה' הנתפסים כחיוביים היא תמר, היושבת בְּפֶתַח עֵינַיִם, בְּגַן אֱלֹהִים, עַל פַּלְגֵי מַיִם. יהודה הוא עצמו מיטלטל בין שני עולמות, מטעה וטועה, אך, בסופו של דבר, מוצא את הדרך הנכונה, בתיווכה של תמר שהייתה לו לעינים, ובתמיכתו של חִירָה, רעהו הנאמן.

אאורינומה, שנולדה מהכאוס

נחש ומים: מהעקוב כנחש לישר כאל

מיתוס בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי, אאורינומה, שנולדה מהכאוס. הדבר הראשון שעשתה היה להבדיל בין שמים לים. לאחר מכן פתחה במחול חינני ומהיר על פני על הגלים. הריקוד הלך והתחזק. האלה תפסה את הרוח שנוצרה, חיככה אותה בידיה ויצרה ממנה נחש, אופיון. הנחש הביט באלה הרוקדת, נמלא תאווה וכרך עצמו סביב גופה בשבעה פיתולים. כך הופרתה האלה מהנחש. בלובשה צורת יונה, הטילה ביצה על המים.

מים: מגערה, דרך רגיעה, לערגה

מים: מגערה, דרך רגיעה, לערגה

משטור האוקיינוס הבראשיתי בפרק הראשון של ספר בראשית נעשה לכאורה בקלות וללא כל מכשול. בעוד שבספר בראשית אין כל רמז להתנגדות המים המצייתים לכאורה מייד למאמר הבורא, מתפצלים לשמים ולארץ ומתכנסים אל תוך גבולות ללא כל שמץ של מחאה, כבסיפור אגדה, גרסאות רבות בספרים אחרים בתנ"ך מאזכרות מרד מצד ים התהום הקדמוני, המכונה גם רהב ותנין. ההתקוממות העזה דוכאה במהירות ובעוז. מגערה, דרך רגיעה, לערגה תחילה ברא אלוהים את האור כדי לקטוע את רצף החושך ולהשליט את מחזוריות היום והלילה.

קריעת ים סוף

נס ים סוף כמבוא למלחמת עמלק : עיונים פסיכולוגיים בפרשת בשלח

שירת הים ניצבת במרכז פרשת בשלח ולמעשה מחלקת אותה לשניים. החלק הראשון הוא נס קריעת ים סוף, סיפור המשך לנסים שהקב"ה חולל ביציאת העם מעבדות לחירות. השני מספר על אודות ההליכה במדבר, ללא הכרת העם בנס חיותם בו. אך למרות ההפרדה, ישנו פרמטר משותף לכל המאורעות שבפרשת בשלח, ואין הכוונה רק לתיחום זמנם בחודש וחצי שבין יציאת העם ממצרים לבואם להר סיני; בכל האירועים שבפרשה ניתן למצוא מכנה משותף שעניינו תגובות העם לנוכח "איומים קיומיים".

הנצפים ביותר