עמנואל קאנט

הסיבה שבחרתי לעסוק דווקא בנשגב נובעת מהעובדה שמעט אנשים באמת מבינים את פשרו למרות שרובנו מרבים להשתמש בו כמונח נפוץ בפרקטיקה היומיומית. לרווחתם האינטלקטואלית של קוראי כתב העת "אימגו", החלטתי לעשות סדר בבלגאן ולהבהיר, היכן שצריך, עיוותי תפיסה ואי הבנות. קאנט, בניגוד להגל למשל, ייעד את הפילוסופיה שלו לציבור הרחב. בכוונתי להמחיש כי אותה הפילוסופיה אכן נגישה לכל מי שיחפוץ בה.

מאמר זה שולל את האפשרות של הוצאת החשיבה האתית מעולם המושגים של הריאליזם. היא מחפשת להוכיח שהגותם של ריאליסטים קלאסיים אינה פשוטה וחד ממדית והתעמקות בכתביהם תוליד משנה אתית מורכבת ועשירה. לשם כך נבחר תוקידידס כמייצג של הריאליזם הקלאסי

עבור קאנט קיימת מתיחות תמידית בין היכולת להעריך שכלית את הדבר כשלעצמו (נומנלי) ובין הדבר כפי שהוא נתפס עבורנו (פנומנלי). האובייקטים הנתפסים על ידי האדם החושב נקבעים במונחים של חלל וזמן. כשאותם אובייקטים מופשטים מהאלמנטים של חלל וזמן אנו נכנסים לתוך אזור דמדומים של חשיבה א-קוהרנטית ללא היכולת להגדיר במדויק שום דבר, יכולת ההמחשה אובדת לנו.

על פי הפילוסוף עמנואל קאנט, עלינו לבחון דילמות מוסר שונות ע"פ היחס שלהן אל החובה. ע"פ קריטריון זה הוא קובע האם מעשה הוא מוסרי או לא.

כל עוד בני אדם שורדים על פני האדמה, הם ימשיכו לחקור, להגדיר ולהרהר בעולם שבו הם חיים וממשיכים להשתוקק ליצירה. הטקסטים של העבר מוכיחים כי חוט השני משותף מקשר בין כל הדתות והתרבויות לאורך ההיסטוריה, בכל מקום ובכל פרק זמן בשל הנוכחות של נושאים המשופים לאנושות כולה. למעשה, ביכולתה של האומנות ליצור עבורנו אידיאליזציה גאונית פרי עמל ובמאבק, ייסורים ואקסטזה שמצליחים לחלץ את הגאון שכל אדם רוצה להאמין שקיים בתוכו, ומכיוון שהדמיון אינו יודע גבולות, אמנות מציעה לבני התמותה הזדמנות להיות בני אלמוות

קיימת סברה שמדינות דמוקרטיות שומרות על השלום. סברה זו נטועה בתיאוריה של עמנואל קאנט ב"שלום הנצחי"; מדינות דמוקרטיות לא נלחמות ביניהן, לכן רצוי וכדאי שהמדינות יהפכו לדמוקרטיות, כדי שלא יהיו מלחמות עוד בעולם, והשלום ישרור לעד. מאמר זה יסקור את ההסברים והסיבות לשמירת השלום תוך סקירה פילוסופית החל מעבודתו של עמנואל קאנט ועד סקירת אירועים ביחסים הבינלאומיים המוכיחים את קיומו של השלום הדמוקרטי. מאז ומתמיד נושאים המשלבים פילוסופיה ועיון בפרקטיקה תמיד עניינו ואתגרו אותי, ומה טוב להיות מאותגרת על ידי קאנט.

הפילוסופיה של מרטין בובר התחילה כביקורת על האפיסטמולוגיה של קאנט. קאנט טען כי כשאנו חושבים על העולם הוא אינו דבר כשלעצמו, אלא אם כן קיימת תודעה הנושאת אותו. גם הגל טען, כי למושא אין הוויה ללא הנושא, צריך שיהיה יחס בין המושא לנושא ובין הנושא למושא. התיאוריה הזו לגבי תודעה והוויה, של קאנט ושל הגל מהווה פתח לפילו' הדו-שיחית של מרטין בובר: ה"אני", לדידו של בובר, אינו קיים בנפרד ואין ה"אתה" קיים בנפרד, אלא קיימת זיקה, יחס. היחס הוא אינו מושא – כי מושא הוא עניין סביל, אין בו פעולה של שימוש, צריך שיהיה זיקת גומלין. כך מפתח בובר אפיסטמולוגיה חדשה.

כאשר מדברים על קאנט והמהפכה הפילוסופית שלו, יש לשאול קודם כל, מדוע בכלל נדרשת מהפכה בפילוסופיה? במקרה של קופרניקוס, שינוי המודל והמהפכה המחשבתית היה הכרחיים לצרכים מיידים של חישוב לוח השנה, זאת אומרת, קודם כל לצרכים מעשיים, ורק לאחר מכך ניתן היה להלביש על התוצאות את כל התוספות של שינוי תפישת העולם ומעמד האדם בו. באופן כללי ניתן לומר, שהמהפכה באה לאור צורך מיידי לתת מענה לבעיות שנוצרות בארגון הידע או בתוכן שלו. המקרה אצל קאנט אינו שונה, וגם הוא ראה צורך לתת מענה לבעיות שעולות מעירעורו של דייוויד יום על עקרון הסיבתיות (להציל את המדעים, כלשונו).

בהקדמה למהדורה השנייה של "ביקורת התבונה הטהורה" מכריז קאנט על פרוגראמת הביקורות שלו. לפי כוונתו, מבקש קאנט להביא את הפילוסופיה לשלב שבו היא הופכת למדע. התקדמות זו תושג על ידי "שינוי אופן החשיבה"- מחשיבה המבוססת על "ההכרות החייבות לכוון את עצמן לפי המושאים" לחשיבה שלפיה "המושאים יהיו חייבים לכוון את עצמם לפי הכרתנו".

בספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", פותח עמנואל קאנט במשפט "לא יצוין דבר בעולם וגם לא מחוץ לעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד". בעוד שאריסטו זיהה את המהות עם התכלית, הרי שקאנט בוחן את המעשה על פי המניע. אם כוונת עושה המעשה טובה, אזי, אין משמעות לתוצאה. קאנט אדיש לתוצאת המעשה בשיפוט המוסרי שלו. גם מעשה שתוצאותיו חיוביות אבל לא נעשה מתוך כוונה טובה לא יחשב למוסרי.

מאמר זה יציג בקצרה את הגותו הפוליטית של קאנט, ובעיקר את הגותו באשר למלחמה ולשלום. מקום מרכזי ינתן לחיבור המרכזי שכתב קאנט באשר לסוגיית המלחמה והשלום, הרי הוא "לשלום הנצחי" שנכתב ב-

חלק ראשון למאמר על השלום הנצחי של עמנואל קאנט

חלק שני של המאמר העוסק ב"שלום הנצחי" של עמנואל קאנט