אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טבע האדם


הפוזה המולכת וחיינו השבויים

האדם ברא מפלצת שעכשיו יצאה משליטה. היא חונקת את פוטנציאל חייו. הדרך היחידה היא מרד של היחיד ביחידותו, לא התארגנות כלשהי, כי החברה מיד תעבד זאת לצרכיה, אלא רק בחשאי, כסוכני חרש, כפי שמציע חכים ביי, מרד טרוריסטי, קטן וצנוע. בפריפריה, בשוליים.

ניקולו מקיאוולי 1469-1527

מקיאוולי – על פוליטיקה של עוצמה והגשמת מטרות

הפילוסופיה הפוליטית של מקיאוולי היא בראש ובראשונה מדעית ואמפירית כאשר היא מבוססת על ניסיונו האישי. היא גם תועלתנית בהיותה מחפשת למקסם מטרות תוך התעלמות מערכן המוסרי של הפעולות המשמשות להשגתה. למעשה מקיאוולי דחה בשאט נפש את כל אותם הוגי הדעות שהטיפו לטוב ולחיים מוסריים. יושר אינטלקטואלי המאפשר לכתוב על חוסר יושרה היה עדיף בעיניו מאשר צביעות שכלום לא עומד מאחוריה. העולם הפוליטי של איטליה בתקופת הרנסנס התאים היטב לכתיבתו של מקיאוולי, רק בעולם כזה של ערי מדינות מתחרות בניהן על עוצמה ויוקרה יש מקום לתככנות פוליטית שבה אמצעים משרתים את המטרה. עולם כזה (שאין לו אח ורע, פרט אולי לעולם היווני בשיאו) אכן היווה את הרקע המושלם לכתיבתו של הפילוסוף הפוליטי.

מרטין בובר

טבע האדם על פי מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר התחילה כביקורת על האפיסטמולוגיה של קאנט. קאנט טען כי כשאנו חושבים על העולם הוא אינו דבר כשלעצמו, אלא אם כן קיימת תודעה הנושאת אותו. גם הגל טען, כי למושא אין הוויה ללא הנושא, צריך שיהיה יחס בין המושא לנושא ובין הנושא למושא. התיאוריה הזו לגבי תודעה והוויה, של קאנט ושל הגל מהווה פתח לפילו' הדו-שיחית של מרטין בובר: ה"אני", לדידו של בובר, אינו קיים בנפרד ואין ה"אתה" קיים בנפרד, אלא קיימת זיקה, יחס. היחס הוא אינו מושא – כי מושא הוא עניין סביל, אין בו פעולה של שימוש, צריך שיהיה זיקת גומלין. כך מפתח בובר אפיסטמולוגיה חדשה.

טבע האדם

במהלך המאה האחרונה, יותר ויותר סוציולוגים ופילוסופים טוענים שאין טבע אנושי מובנה וקבוע. הנפש האנושית היא טאבלו ראסה והיא מעוצבת על ידי פרקטיקה חברתית ותרבותית אידיוסינקרטית. מולם, ישנם מלומדים ואנשי רוח שממשיכים להתעקש על טבע אנושי הטבוע בנו מלידה ומאפיין אותנו בדפוסי חשיבה והתנהגות מעבר לקונטקסט של זמן ומקום.

הנצפים ביותר