אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קולנוע ישראלי


פלאות – אבי נשר- ישראל - 2013

פלאות / אבי נשר

פלאות מספר את סיפורו של ארנב, ברמן ירושלמי וצייר קומיקס צעיר שיום אחד מגלה כי מול דירתו בשכונת מוסררה, מוחזק בכוח הרב הגורו שמעיה כנפו. הסרט מגולל עלילת מתח הנוגעת לסיבת כליאתו של הרב, ספק קדוש ספק נוכל, בניסיון לבנות פאזל של מה היא האמת באמת. הציר העלילתי שלעתים היה לי פחות מובן ומסודר – (זה ממש לא הפריע ) מוגש על ידי מגוון גיבורים מקוריים וחינניים להפליא המהווים בעיני את כוחו של הסרט ואכן, עבור מי שאוהב סרטי דמויות זהו סרט נפלא ומרענן.

ליבוביץ':אמונה, אדמה, אדם

ליבוביץ: אמונה, אדמה, אדם

קשה לחדש על אישיות מוכרת ומפורסמת כגון זו של ישעיהו ליבוביץ' – כל כתביו, שיחותיו והרצאותיו מפורסמים לכל דורש. ובכל זאת יוצרי הסרט, רינת קליין ואורי רוזנווקס, החליטו שכן, שיש עוד מה לחדש. גם כעת, לאחר מותו בגיל 91, ישעיהו ליבוביץ' עדיין מעורר עניין. הסרט בא ללמד את כולנו עד כמה אנחנו בורים אל מול הזן הנדיר הזה שנקרא, ישעיהו ליבוביץ'. אלא הפעם היוצרים פחות מתמקדים בו כאדם, אלא תרים אחר מידת ההשפעה והדרך שבה השפיע על העם היהודי ועל ארץ ישראל.

שומרי הסף

שומרי הסף / דרור מורה

שומרי הסף/ בימוי ותסריט: דרור מורה. גדולתה של מדינה נעשית כאשר אזרחיה מודים ברבים על עוונותיהם, מה שאחרים מתקשים להגיד. אולי בגלל זה תומכים יותר מכל בקולנוע ישראלי שמשקף "שמאל". אנחנו מעיזים מה שאחרים לא. יצירה טובה ומרגשת תהיה רק ברגע שיגידו אמת שקשה להגיד אותה במילים, שהיא תצבוט לנו חזק בבטן ברגע שתאמר. זו גדולתה של יצירה שהובילה גם את "שומרי הסף" להיות אחת מאלה. יש שאומרים שהסרט שמאלני. שחושבים על זה, זה אפילו נדוש יותר לחשוב שעוד סרט שמאל מאוסף סרטי הסכסוך הישראלי-פלשתיני מבית היוצר שלנו מועמד לאוסקר

למלא את החלל - סרט

למלא את החלל - סרט

למלא את החלל, סרטה הראשון, המדובר, המשובח, עטור הפרסים של רמה בורשטיין, שחקנית בעברה, חוזרת בתשובה היום, ובימאית עילאית, מספק "הצצה", כדבריה, אל עומק חיי הקהילה החרדית התל אביבית. בזכות זוויות הצילום הגאוניות, בקושי ניתן לזהות את שדרות רוטשילד. זהו אחד הנדבכים המאפיינים את הסרט: הפרטים לא חשובים. חשובה דרך העברת המסר. למעשה, אי אפשר לדעת מה מתעלה על מה. רמת המשחק המצוינת של הדס ירון, יפתח קליין ועירית שלג, רמת הצילום המופלאה, או התסריט המעולה.

עבר שחור עתיד ורוד / קובי ניב

עבר שחור עתיד ורוד / קובי ניב

תמיד תמהתי איך בארץ שיש בה קהל רב לסרטי איכות אין כמעט ספרים העוסקים בקולנוע. ברוב הארצות יוצאים לאור ספרים המנתחים את עבודתם של במאים חשובים או ספרים המוקדשים לסרט אחד. אצלנו מתפרסמים כעשרים ספרים ביום, ספרים על קולנוע כמעט ואין. לא ספרים ולא כתב עת רציני. צופה הרוצה להבין קולנוע לעומק צריך לקרוא על קולנוע דבר שאינו פחות חשוב מלראות סרטים. ראינו את הסרט, אנו מבינים את העלילה, רואים דמויות, משחק, לעתים הטכניקה מתפרצת. ולעתים דנים גם במשמעות.

מקום בטוח: הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים

מקום בטוח: הקולנוע החרדי הגברי חי וקיים

כבר כמה שנים שאני סובב סביב הקולנוע החרדי, כחוקר סקרן שמנסה להבין את התופעה, שלכאורה לא קשורה אחד לשני, קולנוע וחרדים. קולנוע חרדי נשמע משהו לא הגיוני באוזניהם של חילונים וגם על פי הבנתם של חלק מסוים מהחרדים, ממגזרים ומגישות שונות, אך זו עובדה - הוא קיים כבר למעלה מעשור שנים ואף מתפתח לכיוונים חדשים.

קרחונים בארץ החמסינים - שיחות עם במאים / פבלו אוטין

"קרחונים בארץ החמסינים – הקולנוע הישראלי החדש. שיחות עם במאים" של פבלו אוטין (בהוצאת רסלינג).

אבן השתיה / טלי אוחיון - מקום לידתו וחורבנו של העולם

סרטה הדוקומנטרי החדש של טלי אוחיון "אבן השתיה" עוסק במקום המסוכן ביותר עלי אדמות "הר הבית" ובסכסוך הקיים לגביו בין שלוש דתות עולמיות ומנסה להבין מה הסיבות לקדושת המקום והאם הוא אכן יכול להביא לשינוי עולמי מסיבי, לטובה או לרעה. הבמאית יצרה את הסרט מנקודת המבט של מאמינה בקדושת המקום. כותב שורות אלו מאמין הרבה פחות אך התרשם בכל זאת.

קרחונים בארץ החמסינים - הקולנוע הישראלי / פבלו אוטין

כל יציאה לאוויר של ספר בעברית על קולנוע ישראלי היא חגיגה. מעטים עוד יותר הם הספרים שמציגים את מאחורי הקלעים של עשיית הסרטים ובעיקר את מה שעמד בראש הבמאים כשהם חשבו לעצמם ותכננו כיצד הם רוצים שהדברים ייראו ולמה הם התכוונו. מעטים עוד יותר הם הספרים שאת מלוא תשומת הלב נותנים למבע הקולנועי ולאסתטיקה של הסרטים. ספר אחד כזה יצא לחנויות הספרים בשם "קרחונים בארץ החמסינים – הקולנוע הישראלי החדש. שיחות עם במאים" של פבלו אוטין (בהוצאת רסלינג).

דמות הגבר בקולנוע הישראלי

גם לצברינו החמודים מותר להזיל דמעה
קווים לדמות הגבר בקולנוע הישראלי במשך חמישה עשורים

בראשית היה ארי בן-כנען: סמל לגבריות קשוחה ושתקנית, עם צמד עיניים כחולות-פלדה ושרירי שמשון שמוטטו את כלא עכו, משו מעפילים חיוורים ומבוהלים מהים, וכבשו את ליבה של גברת ואספית אחת, שהפכה מאז, כך אומרים, לציונית נלהבת.

הסרטים הסמויים מהעין, קאנוניות ופופלריות בקולנוע הישראלי העכשווי / משה צימרמן. הוצאת רסלינג.

הסרטים הסמויים מהעין / משה צימרמן

קולנוע היא צורת התבטאות האהובה עלי מאז נעורי. גם ספרות כמובן אך לצורך המאמר אסתפק בקולנוע. אבל כן הייתי צריך להביא את עצמי למחשבה על אהבות בקולנוע. על ניסיון למצוא חוט מקשר או כל אותם דברים שאנשים המתבקשים לערוך רשימות על נקודות בחייהם מנסים למצוא ולקשר ולא מצאתי.

מדוזות

לא הרבה יוצא לך לצאת מהקרנה של סרט ישראלי עם הרגשה טובה, עם הרבה מחשבות טובות שצפות ועולות בך, וגם עם תחושה של טוב בנשמה, למרות שלא בהכרח הכל טוב אצלך. הסרט "מדוזות" (שירה ואתגר קרת, ישראל, 2007) עושה את זה בדיוק. סרט הקולנוע הישראלי "מדוזות" הוא סרט נפלא!!! סרט ברמה מאוד גבוהה שנעשה ברגישות, אהבה וחוכמה בלתי רגילה!! זהו סרט פיוטי בעל תזה אוניברסאלית, למרות שהוא גם כל כך ישראלי, וזה מה שהופך אותו לכל כך נפלא.

תעלת בלאומליך גרסת 2007

בשנת 1969 יצא לאקרנים סרטו של אפרים קישון, זכרו לברכה, "תעלת בלאומליך". הסרט הוא סאטירה קולנועית המגוללת סיפור הזוי המתרחש בתל אביב אודות מיזם פיתוח ציבורי אשר נכתב ברוחן ובהשראתן של חולשות טיפוסיות לשעה ולמקום בהם נכתב.

אדמה משוגעת

הסרט אדמה משוגעת הוא סרט קשה תרתי משמע. כדרמה טובה הוא קשה אך גם המבנה שלו הוא קשה ולא רגיל.

רונה יפמן ומיתוס החבורות

החל מהשבוע הבא בשני בפברואר 2006 יוקרן בגלריה בתל אביב סרטה של הצלמת והאמנית רונה יפמן "שני הדגלים" סרט שכותב שורות אלו הוא אחד השחקנים שבו. סרט שבודק מחדש את מיתוס החבורות הישראליות בסגנון "חסמבה והבלשים הצעירים.

עמוס גוטמן: חסד נגוע

בתוך הקהילה ההומוסקסואלית עמוס גוטמן היוצר לא היה שנוי במחלוקת, שנאו אותו. לא אותו אישית אולי, אך את סרטיו אין ספק. עמוס גוטמן לא הבין את איבת הקהילה. לדעתו הוא שיקף אמת. בוודאי שאת האמת הפנימית שלו. כפי שידוע, כל יצירה נולדת מכאב. גם כשהיא קומית, מקור הלידה הייה כאב. עמוס לא יצר סרטים לטעמם של דוברים פוליטיים של הקהילה, אך הוא הצליח לשקף את הפרטי, את הקונפליקט המתקיים בקרבם של כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת, כשראו את ההשתקפות הזאת על הבד שנאו את מה שראו. אי אפשר היה להם להתמודד עם הפצע הפעור שפתח. לא היה מספיק ריחוק מכאן עכשיו ואנחנו.

הנצפים ביותר