אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סרטים


ביקורות ומאמרים על סרטים

ראית את הספר של סטרינדברג? - על הפשרות של וודי אלן

נקודת מפגש / וודי אלן

אישה עם שלושה שדיים - נשים בקולנוע של פליני / גבריאל בן שמחון

אישה עם שלושה שדיים - נשים בקולנוע של פליני / גבריאל בן שמחון

לפני כשנתיים פורסם ספרו של גבריאל בן שמחון "אישה עם שלושה שדיים" נשים בקולנוע של פליני. בן שמחון הוא משורר ומחזאי אך גם פרופסור לקולנוע באוניברסיטת תל אביב וממש לא פלא שמשורר אוהב וכותב על פדריקו פליני. פליני הוא יוצר ענק ורב רובדי. סרטיו ניתנים לפירושים שונים, כל סרט בפני עצמו וכמובן בהתייחסות לכלל יצירתו. כל פירוש מרחיב את היריעה ונותן עומק נוסף לסרטים. כך שכל מה שבן שמחון כותב הוא מעניין ומוסיף עוד נדבך להבנת סרטיו של הגאון האיטלקי.

הר ברובק. הקולנוע האמריקאי העריץ מאז ומעולם את אחוות הגברים

הר ברוקבק

אני אתחיל מהסוף, כשיוצאים מהסרט אנשים מביטים אחד בעיני השני ומחפשים סימני דמעות ולא מוצאים אותן לרוב. זה היה יכול להיות סימן רע, אבל זה ממש לא. הסרט מצוין באמת אלא שהוא איננו מביא להתפרצות רגשות סנטימנטאלית. הוא מרוחק במידה מספקת שאפשר יהיה להזדהות להבין וגם לחשוב. כמו הסיפור עצמו בכתובים.

פיטר פונדה. דניס הופר. 'אדם בעקבות גורלו' 1969.

הקולנוע העולמי 1959-1979 חלק ב

מאמר זה מבקש לבחון שני עשורים חשובים בתולדות הקולנוע העולמי, באירופה ובארה"ב: במאים עלו ונפלו, השקפות אסתטיות חדשניות פילסו דרך, רעיונות חדשים פעפעו, הקולנוע נאלץ להתמודד בדרכו עם מציאות משתנה ומורכבת. הגוונים החדשים, השחקנים שפרצו את הדרך, הבמאים שעשו היסטוריה והסרטים הבלתי-נשכחים (והנשכחים בעליל) הפכו את עשרים השנים הללו למיוחדות במינן.

הקולנוע של פליני

אין משאלעולמי על הסרטים הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם שלא יכיל לפחות אחד, לעתיםשניים מסרטיו של פדריקו פליני. תמיד זה יהיה שמונה וחצי ועוד אחד לפי טעםהמבקר. פליני מתחיל את דרכו הקולנועית בשיתוף פעולה עם רוסליני. הזמנים הםהימים הראשונים שלאחר מלחמת העולםהשניה. הוא עומד על ערש הולדת הגל הניאו - ריאליסטי שיביא כבודרב לקולנוע האיטלקי העני. פליני מחויב אליו בתחילת הדרך העצמאית שלו. אבלהוא לא ממש הולך בדרכו. הניאו ריאליזם הביא את סיפורם של האנשים הקטניםבימי מצוקה קשה.

עמוס גוטמן: חסד נגוע

בתוך הקהילה ההומוסקסואלית עמוס גוטמן היוצר לא היה שנוי במחלוקת, שנאו אותו. לא אותו אישית אולי, אך את סרטיו אין ספק. עמוס גוטמן לא הבין את איבת הקהילה. לדעתו הוא שיקף אמת. בוודאי שאת האמת הפנימית שלו. כפי שידוע, כל יצירה נולדת מכאב. גם כשהיא קומית, מקור הלידה הייה כאב. עמוס לא יצר סרטים לטעמם של דוברים פוליטיים של הקהילה, אך הוא הצליח לשקף את הפרטי, את הקונפליקט המתקיים בקרבם של כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת, כשראו את ההשתקפות הזאת על הבד שנאו את מה שראו. אי אפשר היה להם להתמודד עם הפצע הפעור שפתח. לא היה מספיק ריחוק מכאן עכשיו ואנחנו.

מלחמת העולמות: הטעות של שפילברג, הגדולה של וולס

העיבוד האחרון ליצירתו של ה. ג'. וולס מזמין עיון מחדש ביצירה הקלסית של הסופר האנגלי. דווקא בהשוואה לעיבוד המודרני ורווי הפעלולים של סטיבן שפילברג, מתגלה הספר בן הלמעלה ממאה כבוגר ומפוכח הרבה יותר מהעיבוד הילדותי, אם כי המרתק חזותית של הבמאי האמריקני.

הנצפים ביותר