אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ברק אובמה


האם הוא מוכן - פגישת נתניהו אובמה

היום בעוד שבוע, ב 06/07/2010, אמור ראש ממשלתנו בנימין נתניהו להגיע לפגישה עם הבוס הגדול ברק אובאמה. שלושת הפגישות בעבר, זו מאפריל לפני שנה, זו מעצרת האו"מ בספטמבר 2009 ופגישת הזובור משלהי מרץ 2010, תפסו את ראש הממשלה לא מוכן לסדרת המהלומות וההשפלות של אובאמה, דחקו אותו לפינה כמי שנגרר בעל כורחו אחרי הלחצים שארה"ב הובילה ופתחו את הסכר למסע דה-לגיטימציה למדינת ישראל, אלא שהפעם, בניגוד למקרים קודמים, ארה"ב אינה לצד ובצד ישראל - היא צופה ביציע שמשלח מפעם לפעם מחיאות כפיים מדודות, בעיקר לכיוון אירופה והעולם הערבי, לפעמים גם חצי מחיאה לטובתנו.

ברק אובמה

ברק אובמה: המדיניות הבדלנית האמריקאית

בין בדלנות לאקטיביזם. אין זה מקרה כי נשיא ארה"ב ברק אובמה טען בראיון שהעניק לרשת CBS האמריקאית כי "כשזה מגיע להחלטות שלנו לגבי הביטחון הלאומי שלנו והאחריות שלי כלפי אזרחי ארה"ב, אני בוחר לעשות את מה שנכון עבור העם האמריקאי. אני הולך לחסום את כל רעש שיפריע לי מבחוץ". בגישה זו כי נשיא ארה"ב בוחר לעשות "מה שנכון עבור העם האמריקאי", יש נטייה ברורה לשוב מדיניות הבדלנית האמריקאית המסורתית לפיה מה שמתרחש מעבר לחצי הכדור המערבי איננו נוגע לאינטרסים האמריקאים ולא יכול להשפיע עליהם

למצוא חן ושכל טוב בעיני העמים ובעיני אובמה נשיאם

בעה"י מגןאחד העם, אביר הרציונליזם ואביר החילוניות הוכיח במאמרו "חצי נחמה", "כי אפשר שכל העולם חייבים והיהודים זכאים". וסיים דבריו בדוגמה מכריעה ואמר: "אפשר ואפשר, ועלילת הדם תוכיח. פה הרי היהודים זכאים כמלאכי השרת: יהודי ודם היש הפכים גדולים מאלו? ואף- על-פי-כן...". אויבי ישראל טענו שהמצות שהיהודים אוכלים בפסח היו מעורבים בדם של ילדים נוצרים,ואפילו קרו מקרים שבהם גויים רצחו את ילדיהם לפני פסח, והשתמשו בגוויות על מנת להאשים את היהודים.

נאום אובמה: בחתירה לשלום צודק וביעור הרוע

נאום בדיוני של הנשיא אובמה עם החזרה (דמיונית) של פרס נובל לשלום כהפקדה לעתיד.

הטרור בפרספקטיבה של שנת 2009

בימים אלה מגיעה לסיומה השנה הראשונה לנשיאותו של אובאמה. מטבע הדברים, זה מועד בו מקובל לערוך מאזן ביצועים שיסכם את תפקודו של הנשיא החדש. אשאיר לעדת המומחים, הפרשנים, המייבינים, והספינרים מכל קצווי הקשת הפוליטית למלא את התקשורת בשבועות הקרובים בחוות דעת מלומדות על הנושא.

נובל – נשברה המסורת

כבשנים קודמות, בפרוס חודש אוקטובר, אני מקדיש מספר מלים לפרס נובל ששמות הזוכים בו מתפרסמים בתקופה הזאת. החידוש הגדול, או שבירת המסורת כפי שהגדרתי את זה, מתייחס לצד הנשי. השנה יש חמש נשים בין הזוכים

האובאמיזם זז...לאט ובטוח

הנשיא אובמה, מנהיג כריזמאטי, אדם שמקדיש הרבה מחשבה לפני שהוא פועל במעשים, הוא המיזוג האידיאלי של מדינאי שיש בו מעוף וסובלנות אמריקאיים וסבלנות קרובה יותר למזרח, או לאפריקה מכורת מחצית מאבותיו .הוא מחכה להבשלה, אך תוך מאמצים בלתי נלאים להאצתה. ככה הוא נוהג באיראן וככה הוא ינהג במזרח התיכון. הוא לא מזנק, לא מתרגש יתר על המידה ולא לוחץ על דוושת הדלק בניוטראל. הוא מה שקרוי בסלנג coolבמובן החיובי ביותר. הוא לא "באגס באני".

אוליפיאדת ריו - Si tu vas à Rio

החלטת הועד האולימפי לשלול משיקגו את הכבוד של ארוח האולימפיאדה היא מכה מתחת לחגורה לארה"ב.

הגבלת יצוא בנזין לאירן תמורת ויתורים מפליגים

בהנחה שהסנאט האמריקאי יאמץ את ההחלטה להטיל אמברגו על אירן, הפעלת האמברגו יחול רק על ארה"ב, אירופה ומדינות שהן תחת השפעתם. אירן תמצא דרכים להפר את האמברגו בכל מיני שיטות מתוחכמות ובסיועם של הסינים והרוסים, לחרם כמעט ולא תהיה כל השפעה על אירן.

חלומות באספמיה

בנאומו בקהיר הביא אובמה את אנדלוסיה כדוגמה לסובלנותו ההיסטורית של האיסלאם כלפי אמונות אחרות: "לאיסלאם מסורת גאה של סובלנות", הוא אמר. "ראינו זאת בהיסטוריה של אנדלוסיה וקורדובה במהלך האינקוויזיציה". נשמע נפלא, אלא שלאמירה זאת אין אחיזה בעובדות ההיסטוריות. אלה דווקא מלמדות כי זוהי דת שהסובלנות ממנה והלאה והרדיפה והדיכוי הם דרכיה האופייניות יותר.

עידן אובאמה - עולם חדש ישן

נושא הבריאות תופס מקום מרכזי בתוכניותיו של אובאמה. זה נושא שמדבר אל לבו של כל אמריקאי. ישנם חילוקי דעות (לפעמים מהותיים) לגבי ה"איך", אבל יש הסכמה מלאה לגבי העובדה שמצבה של מערכת הבריאות בארה"ב היא בעיה אמיתית המחפשת פתרון.

ציפור לא צייצה, התרנגול לא קרא, והעולם עמד מלכת

עוד לפני שיצא לאוויר העולם, בנאום שהנשיא בוש נשא ב 22 ליוני, 2002. הנאום הזה העשיר את רטוריקת השלום במונח חדש - "מפת הדרכים".

הוא גם לא ידיד

נכון, אובמה אינו אויב. אך אובמה גם אינו ידיד. הבה ונדייק יותר, העם האמריקני ברובו המכריע נישאר ידיד אמת לישראל ולעמה, ממשל אובמה הוא שאינו סופר את ישראל

מבט מכאן – הערות נוספות למצב (יוני, 2009)

האייקון של התעשייה האמריקאית, ירדה מהבמה. כבר היו בעבר פשיטות רגל דרמטיות של חברות ענק, ותעשיות שלמות הפכו לזיכרון היסטורי בלבד – מי שהוא עוד זוכר את הזמנים בהם השוק העולמי היה מלא במכשירי טלוויזיה מתוצרת ארה"ב?

כמה הערות למצב (סוף מאי, 2009)

ככל שחולף הזמן מאז שהחל לכהן כנשיא ארה"ב, אובאמה מאמץ יותר ויותר חלקים מהותיים ממדיניותו של בוש, מדיניות עליה הוא שפך אש וגופרית במהלך מסע הבחירות, מדיניות אותה הוא גינה בכל פה לפני ואחרי שנכנס לבית הלבן, מדיניות אותה הוא הבטיח לשנות. פעם אחר פעם, בהופעותיו בפני הציבור, הוא חוזר על הטענה שהוא שם קץ ל"עיוותים המוסריים" (moral travesties) שאפיינו את תקופת בוש

חיבוק החמור הדמוקרטי

בעוד מספר ימים עומד ראש ממשלתנו מר בנימין נתניהו לצאת למפגש תאום מדיני עם נשיא ארצות הברית אובמה. מפגש זה אפשר ויקבע את אופי היחסים למשך השנים הקרובות בין ישראל לארצות הברית ומכאן חשיבותו.

אובמה – כך לא נוהגים בבני ברית!

אני שולח אליך מכתב זה, ומאמין שתוכנו מקובל על הרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל, המדינה היהודית האחת והיחידה בעולם החופשי שאתה משמש היום כמנהיגו.

הבטחה והגשמה – מאה הימים הראשונים של ברק אובמה

עם סיום "תקופת החסד" של מאה הימים הראשונים לנשיאותו של אובאמה, אפשר להתחיל לבחון את ביצועיו. מעמדו של אובאמה בדעת הקהל עדיין טוב מאוד אם כי חלה ירידה משמעותית לעומת מה שהיה מיד אחרי הבחירות. ירידה כזאת היתה מנת חלקם של כל הנשיאים שקדמו לו מאז תום מלחמת העולם השניה. ה"רייטינג" הכללי של אובאמה עומד כעת על 62%, וזה כמעט זהה לזה של קודמו בתפקיד, הנשיא בוש (63%). מה שקצת חריג היא העובדה שיש פער משמעותי בין הרייטינג האישי של אובאמה (69%) לבין התמיכה במדיניותו. הירידה ברייטינג של אובאמה קצת מפתיעה לאור הכיסוי האוהד לו הוא זוכה בתקשורת המובילה שהוא חסר תקדים.

ברק אובאמה: הימים חולפים, שנה עוברת, אבל המנגינה...

בימים אלה מלאו חודשיים לכניסתו של אובאמה לבית הלבן. הוא נמצא עכשיו בעיצומם של "מאה הימים הראשונים" לכהונתו, תקופה בה, למעט "מתנגדים שרופים", לא מקובל לצאת בביקורת גלויה על נשיא חדש

ימיו הראשונים של אובאמה בבית הלבן

מהפיסגה אפשר רק לרדת

כל העולם כולו ברק חוסיין אובמה

בחודשים האחרונים הזדמן לי לבקר בשתי יבשות ביבשת אירופה וביבשת אמריקה. התרשמתי ארוכות מהנופים וגם מהאנשים שנתקלתי בהם באמריקה וגם באירופה. נחתנו בערב קייצי באריזונה בעיירה יאפית סמוכה למפעלי היי טק, לשמחתי, המארחת במסעדה המקומית בלב צ'נדלר יצאה מגדרה כדי לשרת אותי, כן הצליחה לרגש אותי ערב ערב. בכל ערב כשהגעתי למסעדה לסעודת הלילה זכרה המלצרית בדיוק רב את התפריט אותו אכלתי יום קודם. הקשר הבלתי אמצעי שנוצר ביני לבין המלצרית הותיר עליי רושם חודשים רבים. גם היום כעבור כמה חודשים אני יכולה להיזכר באותה מארחת אריזונית בגעגועים קלים. וזהו ההבדל בין המארחים האמריקניים למארחים האירופיים.

ברק אובמה

גם אלמלא האינדיקאטורים היו מצביעים על יתרון לברק אובמה, הייתי כותב את המאמר. זאת מכיוון שהסנטור הצעיר והמבריק, הוא קרן אור לאמריקה, ונשיא אמריקני שחי בהרמוניה עם עמו ועם העולם, יש לכך חשיבות רבה גם בכול הקשור באזורנו. במילים אחרות אני מאמין במנטרה: אובמה טוב ליהודים, כלומר לישראל .

בחירות ארהב 2008 – מבט נוסף

ראשית, בחירתה של מושלת אלסקה ע"י מקקיין להיות המועמדת לסגנות הנשיאות. לצעדו זה של מקקיין היו תוצאות מרחיקות לכת בתחום אחר. אינני יודע אם מקקיין חשב על זה (קרוב לוודאי שלא), אבל בצעדו זה הוא נתן נוק אאוט לתנועה הפמיניסטית. גל ההתקפות על שרה פלין בתקשורת הליברלית הראה שכל הדיבורים על שוויון האישה וחופש הבחירה שלה, הם מס שפתיים בלבד. חופש הבחירה לאישה, בו דוגלות הפמיניסטיות, התגלה כחופש לבחירה ע"פ האג'נדה שלהן בלבד. לאישה עם אג'נדה שונה לא מגיע חופש בחירה, ואין לה מה לחפש בחיים הציבוריים. אישה כזאת מוטב שתשאר בבית ותגדל את ילדיה. דברים ברוח זאת הופיעו אפילו בניו יורק טיימס --- האייקון של העיתונות הליברלית (אף פעם לא אמרו מילה אחת על יושבת ראש בית הנבחרים, הדמוקרטית ננסי פלוסי, שבחרה בקריירה ציבורית למרות שהיה עליה עול גידול של חמישה ילדים). כמעט אף אחת מהמיליטנטיות הפמיניסטיות לא מצאה לנכון להגיב על ההתקפות האלו (חלקן אף הצטרף למקהלה). בכך נחשפה ערוותן – זונות פוליטיות ותו לא. התנהגותן של הפמיניסטיות איננה אלא מקרה פרטי מייצג של הגישה הכללית של השמאל הליבראלי. גישה לפיה חופש הדיבור הוא החופש לאמר אך ורק את מה שתואם את האג'ינדה. חופש דיבור אין פרושו שגם לבעלי עמדות החורגות מהקו מותר לדבר.

אובאמה - לבני כרוח התקופה

הנטייה הטבעית שלנו, כבני אדם, היא להתלהב מבני זוג פוטנציאליים, אשר פגשנו במקרה, ש"נראים טוב" ואשר אין לנו שמץ של מושג ירוק לגבי כל פרט אחר באישיותם, עברם, ההווה שלהם והמטענים השונים אשר הם, אולי, נושאים, כן או לא. סטטיסטית, הרוב המוחלט של אותם בני זוג פוטנציאליים אינם באמת מתאימים לנו, ולרוב נגלה את זה רק כאשר "נבחן" את המועמדים- נשוחח אתם, נבלה בחברתם, אולי אף נחיה אתם למשך תקופה כלשהי.כך גם נראית הפוליטיקה המודרנית, ואנחנו, כנראה, הקורבנות הגדולים ביותר של הפוליטיקה הישנה. הפוליטיקאים הכזיבו אותנו, אנו חיים בעידן של שחיתות שלטונית, אכזבה מן ההון האנושי המוביל אותנו ופחד מכישלונות נוספים.

הבחירות בארהב – כוונות ומציאות

המאמר הזה אמור היה להיות פרק במאמר על הבחירות בארה"ב (בחירות ארה"ב 2008 – מבט שני) המופיע כאן במקביל. מאחר וזה יצא קצת ארוך, החלטתי להפריד אותו ולהביא אותו כמאמר בפני עצמו, בו ארחיב קצת את הדיבור על המבנה השילטוני כאן, מה שאנסה לעשות זה להסביר מספר תופעות שלמסתכל מהחוץ נראות קצת מוזרות (זה בלשון המעטה). אדון כאן רק במה שקשור לתהליך הבחירות.

בחירות ארהב 2008 – מבט מכאן

מערכת הבחירות בארה"ב נכנסת בימים אלה לשלבה האחרון והמכריע. ככל שמתקרב מועד הבחירות, תעמולת הבחירות עולה לטונים גבוהים. המרוץ לנשיאות הוא עכשיו למרוץ לתחתית שבו כל המכה יותר נמוך – מתחת לחגורה – הרי זה משובח. השמצות אישיות והטחת אשמות חסרות שחר תופסות יותר ויותר מקום מרכזי בתעמולת הבחירות. בחודש שעבר התקיימו וועידות המפלגות בהן נקבעו באופן רשמי המועמדים לנשיאות של שתי המפלגות. וועידת המפלגה הדמוקרטית הקדימה את זו של הרפובליקנים בשבוע, דבר שנתן יתרון טקטי מסוים לרפובליקנים, נקודה אליה אחזור להלן.

בחירות ארהב 2008 - רשות הדיבור לכסף

למרות הכותרת, המאמר איננו עוסק במימון בחירות ו/או בגיוס כספים למטרות פוליטיות ובכל השחיתות הקשורה בנושא הזה (הקשר הון-שלטון הוא פרובלמטי לא רק במדינת ישראל), זה יכול להיות נושא לדיון (רחב) בפני עצמו. אימרה אמריקאית ידועה היא ש"אינך יכול להפסיד כאשר אתה מהמר על טיפשותו של הציבור האמריקאי" --- זה תרגום חופשי שלי לנוסח האנגלי

you cannot lose by underestimating the intelligence of the american general public.

אימרה נוספת היא "שים את כספך במקום להסתפק בדיבורים"

put your money where your mouth is.

הנצפים ביותר